אם אי פעם תדברו עם אנשים שהתגברו על התמכרות כלשהי הם יספרו לכם שהצעד הראשון בתהליך הוא להודות שהם מכורים. במילים אחרות, אם יש להם ספק שיש להם בעיה אין ביכולתם לעשות הרבה כדי לרפא אותה.
באותה צורה אם אי פעם התמודדתם עם איזשהו חוסר בחייכם אתם בטח יודעים שזה כמעט בלתי אפשרי לשנות זאת אם אתם לא יכולים לזהות את מקור הבעיה. אם אנחנו בהכחשה או בבלבול בנושא מסוים אנחנו לא יכולים למצוא פיתרון. אבל אם אנחנו בטוחים במה שצריך לשנות אז אנחנו יכולים לפתור את הבעיה.
באופן דומה אם אנחנו רוצים לקבל את האור האינסופי והאנרגיה שמצויים ביקום אנחנו צריכים קודם כל להיות בטוחים בקיום שלהם. הודאות שלנו בטוב האינסופי של האור היא מה שמפעילה אותו בחיים שלנו.
בלי ודאות הכוח של האור יישאר ברמת הפוטנציאל. ככל שהודאות שלנו חזקה יותר החיבור שלנו יהיה חזק יותר. השבוע, הכוח של ודאות מוחלטת עומד לרשותנו.
אני לא מדברת על הודאות שיש לנו כשהכול נפלא והרמוני בחיינו. אני מדברת על הודאות שחייבת להיות לנו כששום דבר לא הולך, כשהאנשים הקרובים אלינו ביותר מרמים אותנו (או שאנחנו רק מרגישים שהם מרמים אותנו), או כשאנשים פגעו בנו. זה הזמן שבו אנחנו צריכים לומר לעצמנו: " אני עם האור".
בגלל שבאמת, גם אם אנחנו בריאים או חולים, אם יש לנו כסף או אין, אם יש לנו זוגיות טובה או שלא, אנחנו תמיד צריכים לזכור שאנחנו שחקנים במשחק החיים. ואם אנחנו לא רוצים להתמודד עם הקושי, אנחנו לא מוכנים לשחק לפי כללי המשחק.
לכל אדם יש כאוס, אין דבר כזה חיים בלי כאוס. השאלה היא איך אנחנו מתמודדים עם הכאוס, איך אנחנו משתמשים בו כדי להיות אנשים טובים יותר.
כל אתגר קיים בשביל מטרה אחת בלבד: לעזור לנו להרוויח את האנרגיה כדי לטפס למדרגה הבאה של הצמיחה הרוחנית שלנו. הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן הן רק כלי בכדי לעזור לנו להגיע לרמה רוחנית גבוהה יותר. הבורא לעולם לא ייתן לנו קושי שמעבר ליכולתנו לשאת ולהשתנות – אנחנו יכולים להיות בטוחים בכך.