משה משתמש בשמות "יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ".
"יְהֹוָה" הוא שם של חסד, בעוד "אֱלֹהִים" הוא שם של דין.
רש"י, המקובל והמפרש הגדול, אומר שיש סיבה לכך שמשה צרף את שני השמות יחדיו דווקא כאן.
הכוונה, מסביר הבעל שם-טוב, היא להפוך זמן של "דין", זמן של שליליות, לזמן של "חסד", לזמן של רחמים.
מהלך זה נקרא "חלון".
בכל דין שמגיע לעולם הזה, בכל שליליות שהאדם חווה בעולמנו, חבוי חוט של חסד. וכדי לשנות את כל השליליות לחסד ולרחמים, צריך האדם לאתר בתוך השליליות הזו את חוט החסד ולמשוך אותו אליו, להתמקד בו.
החלון שאנו צריכים לפתוח כאן נועד לאפשר לנו לראות את החסד ואת האור בתוך הדין, בתוך השליליות.
הסוד שמלמד האר"י, אומר הבעל שם טוב, הוא שהדרך להמתיק דין – ודין פירושו כל זמן שבו חווה אדם מידה קטנה או גדולה של שליליות, מחלה, חושך, או עצבות – היא להעלות את ספירת מלכות, שמייצגת דין, אל ספירת בינה, שמייצגת הבנה.
את ההתמרה הזו אפשר לעשות כאשר בוחנים את הדין ומוצאים בתוכו את חוט החסד, בו יש להתמקד. ההתמקדות בניצוץ החסד מאפשרת להבחין בתהליך ההתמרה, בתהליך השינוי של אותו הדין ממימד מלכות שבו הוא חשוך לגמרי, למימד בינה שבו הוא יכול להשתנות ולהפוך לאור מוחלט.
וזה הסוד שאודותיו נאמר "לשנות דין (או חושך) לאור": אתם חייבים לפתוח את החלון שבתוך הדין הזה, למצוא בתוכו את חוט החסד, ולהתמקד בו. בעשותכם כן, אתם מעלים, לאט אבל בטוח, את הדין אל המקור שלו, אל בינה, והוא הופך לחסד.
את הסוד הזה מבקש משה עבור כולנו בשבת הזו.
כפי שאמרנו, "ארץ ישראל" אין פירושה להימצא במקום גיאוגרפי; אלא מצב של חיבור לאור הבורא, שהוא מצב של מודעות. אדם שנמצא "בארץ ישראל" הוא אדם שתמיד מוצא ורואה את האור, ולעולם לא רואה חושך.
יש סיפור שעוזר לנו להבין זאת:
בשנת 1965, או 1966, שהה הרב ברנדוויין בצפת, יחד עם הרב ועם עוד אדם, כדי לעשות את השבת.
בשבת אחר הצהריים הלכו שלושתם לטייל בעיר העתיקה, כאשר לפתע עצר מולם אוטובוס תיירים גדול. אנשים ירדו מהאוטובוס והיה ברור שאינם מחוברים לשבת – הם עישנו, צילמו, וכדומה.
מדריך התיירים פנה לרב ברנדוויין ושאל אותו האם יוכל להראות להם את הסביבה.
הרב ברנדוויין נולד בצפת, ומשפחתו חיה שם במשך דורות [משפחתו קבורה באותו בית קברות שבו טמון האר”י], לכן הוא נענה בחיוב.
הרב ברנדוויין בילה כשעה, עם התיירים, כשהם מטיילים בכל העיר העתיקה, הוא הראה להם את בנייניה וסמטאותיה, והסביר להם על המקום.
לאחר הטיול, ניגש אל הרב ברנדוויין אחד התיירים ושאל: "אני לא מבין. איך יכולת, באמצע השבת, להסתובב ולהדריך את האנשים האלה, שמעשנים, מצלמים ועושים את כל הדברים שאינם מחוברים לשבת?"
הרב ברנדוויין פנה אליו ואמר: "אתה יודע, לומר לך את האמת, אני לא ראיתי אף אחד מעשן או מצלם".
מדוע הוא לא ראה? מפני שכפי שמלמדים המקובלים, כאשר אדם נמצא בארץ ישראל – כלומר כאשר אדם מחובר באמת אל אור הבורא – הוא לא יכול לראות שום דבר שלילי.
בשבת הזו, שבת "ואתחנן", משה מבקש מהבורא לתת לו את היכולת לראות את הטוב בכל דבר. מפני שעבור משה, לא היה מדובר בכניסה לארץ ישראל הפיזית; אלא בקבלת הזכות לראות את הטוב שבכל דבר. וזה הסוד של להיות "בארץ ישראל".
משה ידע שהדרך היחידה שבה יוכל מישהו להיכנס אי פעם לארץ ישראל, לחיבור מושלם עם אור הבורא, תהיה כאשר הוא יגדיל את היכולת שלו לראות את החסד שבתוך הדין.
מדוע, אם כן, הגישה הזו מנוגדת לאופן שבו אנחנו נוהגים בדרך כלל?
כיוון שעלינו לעבוד על עצמנו עבודה רוחנית ולהבין שבכל פעם שאנחנו מתמקדים במשהו שלילי באדם שמולנו, או במצב שבו אנחנו נמצאים, הרי שאנחנו מנתקים את עצמנו מאור הבורא. ברגע שבו אנחנו מבחינים בשלילי, סימן שאנחנו מנותקים מאור הבורא.
מתוך כך, השאלה שכולנו חייבים לשאול את עצמנו בשבת הזו היא "האם היום אני מוצא/ת באנשים או במצבים פחות דברים שליליים מאשר אתמול?"
אם התשובה שלילית, סימן שאינכם נכנסים ל"ארך ישראל", וסימן שאינכם נכנסים לחיבור אמיתי עם אור הבורא.
כאשר אנחנו מוצאים יותר ויותר דברים טובים באחרים, עד כדי כך שאנחנו מתקשים להבחין בדברים השליליים באנשים ובמצבים, פירוש הדבר שאנחנו מתקרבים לאור הבורא.
כאשר אנחנו מניחים למצבים מסוימים להרגיז אותנו ופשוט ממשיכים הלאה בלי לבדוק מה קרה כאן, הרי שאנחנו לא יוצרים חלון לתוך הפעולה של הפיכת הדין לחסד. כלומר, אנחנו לא אומרים לעצמנו: "אני רוצה למצוא את הגדולה שבמצב הזה, למרות שהוא מעצבן אותי. אני רוצה למצוא את חוט החסד, את ניצוץ החסד, בתוך הדין". כל עוד לא נעשה זאת, לא נסייע לבורא לשנות את כוחות השליליות הללו לאור גדול. אבל כאשר נבין שהעבודה שלנו היא להשתמש בחלון שבתוך הדין כדי לשנות את זמן הדין לזמן של חסד, נהפוך כל קושי להזדמנות ונעניק לבורא את היכולת לשנות את כוחות ההרס לכוחות של אור.
הסוד של פרשת השבוע, אם כן, הוא שאנו אמורים למצוא את הטוב שבכל קושי, לשנות אותו, ולהפוך אותו לאור. זה הכוח וזו המודעות שמשה נותן לנו בשבת הזו.
בכל מה שמתרחש בחיינו, אנו חייבים לזכור שיש טוב בתוך כל מעשיו של הבורא.
