בחלק הראשון של פרשת וישלח, לאחר מספר שנים, מחליט יעקב שהגיע הזמן לחזור הביתה ולפגוש את אחיו עשו.
המקובלים מסבירים שהמלחמה המתחוללת בין יעקב ועשו אינה מלחמה בין שני אחים, אלא מלחמה בין שתי אנרגיות; אנרגיות שכל אחד מאתנו חווה יום יום. יעקב מייצג את האור, את הנשמה שלנו, את החלק שבנו שרוצה להשתנות ולגדול, בעוד עשו מייצג את הצד השני: את הרצון לקבל לעצמו בלבד, ההיבט שרוצה להשאיר אותנו היכן שאנו נמצאים, או אולי רוצה אפילו להחזיר אותנו אחורה. ובחלק הזה של הפרשה מתרחש באמת שיא הקרב.
הפסוק הראשון של הפרשה מתחיל בדיון על פסוק מתהלים: " כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. " [תהלים, צ”א י”א]. איך משיגים את רמת ההגנה הזו? איך משיגים את רמת התמיכה הזו? על ידי מודעות לקרב הרוחני והפיזי שאנו חווים יום יום, וההבנה שאנו לא יכולים לנצח בקרב הזה לבדנו ואנו זקוקים לעזרת האור של הבורא. זוהי אחת המתנות הגדולות של השבת הזו – להיות מסוגלים להתחבר לרמה של המלאכים שיגנו עלינו ויתמכו בנו בעולם הזה.
אם כן, איך אנו מושכים אותם אל חיינו? הזוהר אומר שהבורא שלח הרבה מלאכים שיקיפו את יעקב ויגנו עליו כשהוא הולך לפגוש את עשו. אף אחד מאתנו לא יכול לחיות את חייו ולהשיג את מטרתו בחיים בכוחות עצמו, ולא משנה עד כמה אנו חושבים שאנו נעלים, לא משנה עד כמה אנו חושבים שאנו חכמים, לא משנה עד כמה אנו חושבים שאנו מחוברים… זה בלתי אפשרי. אנו חייבים למשוך את ההגנה השמימית של המלאכים. ישנן רמות רבות ושונות של מלאכים, אבל ברמת ההבנה הבסיסית ביותר, הם אנרגיות שונות שיכולות להקיף אותנו, לעזור לנו ולהגן עלינו. ומכיוון שיעקב נעשה שלם ומושלם באמצעות עבודתו הרוחנית, נשלח אליו מלאך. נאמר שכשיעקב הלך בדרכו, באה השכינה, ההיבט הנקבי של אור הבורא, ושכנה בתוכו באמצעות עבודתו הרוחנית, ורק אז המלאכים הנעלים האלה באו להקיף אותו.
כאן מגלה לנו הזוהר את סוד משיכת ההגנה, משיכת המלאכים שיקיפו אותנו, יגנו עלינו ויעזרו לנו בדרכנו הרוחנית בחיים. פעמים רבות בחיים אנו נמצאים במצבים בהם אנו חושבים שאין לנו יכולת לעבור אותם, או שאנו מרגישים שאנו זקוקים להגנה נוספת. ואנו חייבים לזכור שאמורה להיות לנו היכולת למשוך את העזרה ואת התמיכה של המלאכים האלה. אבל אנו גם חייבים להבין את הסוד שהזוהר מגלה לנו כאן, שכאשר השכינה, ההיבט הנקבי של אור הבורא, באה ושוכנת בתוך אדם, אז באה גם הגנת המלאכים ומקיפה אותו.
המלאכים שמגנים עלינו ועוזרים לנו אינם יכולים לבוא בכוחות עצמם. רק כאשר אדם מסוגל לכך שהשכינה תתגלה בתוכו המלאכים באים. ולכן נאמר שמפני שהמלאכים האלה באו והיו עם יעקב, הוא היה מסוגל להגן על עצמו בקרב נגד עשו. אם כן, ההבנה שיש לנו מהפרשה הזו היא שאנו לא יכולים לקבל את ההגנה שאנו רוצים לעצמנו ולמשפחות שלנו בלי המלאכים האלה.
בפסוק שפותח את הדיון בזוהר על הנושא הזה – " כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ " [תהלים, צ”א י”א] – אומר לנו הזוהר שקודם כל אתם זקוקים לכך שהשכינה תשכון בתוככם, ואז יבואו הצבאות שלה, המלאכים שלה, יחד עמה להקיף אתכם ולהגן עליכם. איך אנו קוראים לשכינה, ההיבט הנקבי של אור הבורא, ומביאים אותה לשכון בתוכנו? באמצעות העבודה שאנו עושים, באמצעות ההשתנות, ובאמצעות הפעלת כוח התנגדות על כעס וכל הדברים שמנתקים אותנו מאור הבורא.
אנו חייבים להבין שבכל יום ויום, כאשר אנו מרשים לעצמנו להתנהג מתוך רצון לקבל לעצמנו בלבד, אנו לא רק מנתקים את עצמנו מאור הבורא, אלא גם גורמים למשהו הרבה יותר עמוק וגרוע: אנו מאפשרים להיבט הנקבי של אור הבורא להתרומם קצת מעלינו ולהתרחק מאתנו. כל פעולה של רצון לקבל לעצמו בלבד, כל פעולה של כעס, כל מעשה אנוכי, מוציאים מתוכנו עוד רמה של השכינה. וכאשר השכינה מתחילה לעלות ועוזבת אותנו בגלל המעשים שלנו, המלאכים מתחילים לעזוב יחד אתה; כשהיא עולה, המלאכים עולים יחד אתה, וההגנה, התמיכה והעזרה שאנו זקוקים להן אינם נמצאות שם עוד.
ולעומת זאת, בצד החיובי, כל מעשה של רצון לתת, כל פעולה שבה אנו מפעילים כוח התנגדות על הכעס ועל האנוכיות שלנו, מושכת את אור השכינה חזק יותר אל הגוף שלנו, אל הנשמה שלנו, ואז אנו מוקפים ומוגנים בידי המלאכים האלה. זה אינו דבר של מה בכך או תוספת נחמדה לעבודה הרוחנית שלנו; כי בלי העזרה של המלאכים האלה אף אחד מאתנו אינו יכול להשלים את המטרות הרוחניות והתקשורות היומיות שלנו, או למשוך ברכות, בריאות ושפע כלכלי. לכן אנו חייבים להתחיל לראות בדרך שונה לחלוטין את העבודה הרוחנית שלנו ואת החובה שלנו להתנגד לאנוכיות שלנו ולרצון שלנו לקבל לעצמנו בלבד, מפני שכשאנו מתנהגים בצורה זו אנו לא רק מתנתקים מהאור, אלא בעצם מאלצים את השכינה לעזוב אותנו. והדבר הגרוע ביותר הוא שהמלאכים מתחילים לעזוב יחד אתה, וכשהמלאכים עוזבים, אנו מאבדים את ההגנה והתמיכה שלנו.
לכן ההבנה שאנו רוצים להגיע אליה השבוע הזה באמצעות פרשת השבוע היא שאנו לא יכולים להשלים את העבודה שלנו בלי העזרה של האנרגיות האלה, שנקראות מלאכים, ויש רק דרך אחת לוודא שנקבל אותן בכמות ובאיכות להן אנו זקוקים: בכך שנוודא ונבטיח שהשכינה שוכנת בתוכנו. והדרך היחידה שבאמצעותה הדבר יכול להתרחש היא העבודה הרוחנית היומיומית שלנו. לכן, בפעם הבאה שיש לכם רצון להתנהג בצורה אנוכית, לפעול מתוך רצון לקבל לעצמו בלבד, לכעוס או לצעוק על אדם אחר, זכרו שאתם עושים משהו שלא רק ינתק אתכם מאור הבורא בצורה מעורפלת כל שהיא, אלא אתם גורמים למעשה להיבט הנקבי של אור הבורא לעלות ולעזוב אתכם. וזה יגרום לכל המלאכים שבאים עם השכינה, המלאכים שאמורים להגן עלינו ולעזור לנו, לעלות ולעזוב יחד אתה, ובכך למנוע מאתנו את הברכות ואת האור שאנו זקוקים להם בחיי היומיום שלנו.
ההבנה הזו חייבת להניע אותנו גם להגביר את כוח ההתנגדות שלנו וגם לדחוף אותנו לעשות פעולות נתינה נוספות שמעבר לטבע שלנו. מכיוון שכאשר נעשה כך, נמשוך את אור השכינה חזק יותר ועמוק יותר אל תוכנו, ונאפשר למלאכים האלה לבוא ולהקיף אותנו חזק יותר, ולתת לנו עזרה והגנה גדולות יותר.
