אין לכם שום מושג
מאת: מיכאל ברג
פרשת צו מתחילה בדיון על הקרבנות, שחלקים מהם נשרפו במשך הלילה, ולכן הפכו לאפר. נאמר שהדבר הראשון שהכהן היה עושה בבוקר, היה לקחת את האפר ולהחזיר אותו למרכז המזבח. זה מעניין מאוד; לשם מה לקחת אפר של קרבנות שכבר נשרפו ולהחזיר אותו למזבח?
הלימוד כאן באופן כללי הוא להראות לנו כמה מעט אנו מבינים, וזוהי האמת החשובה ביותר שעלינו לזכור כל הזמן; למעשה, אם היינו עושים כך, לעולם לא הייתה לנו חוויה שלילית. האמת היא שאנחנו חושבים שאנו מבינים, אנו חושבים שאנחנו רואים, אבל למען האמת אנו לא רואים ולא מבינים שום דבר.
אם כן, אדם הביא את הקרבן, וראה שיש לכך השפעה – הקרבן נבלע, כך נאמר, על ידי האש העליונה. משמעות הדבר היא שהבורא קיבל אותו, והוא גילה אור. רוב הקרבנות שהוקרבו נשרפו לחלוטין; זה היה החלק הנעלה. החלק האחר נעשה ל"דשן", לאפר השרוף. לכן, חושבים בדרך כלל שיש אור בחלק שהתקבל, אבל לא באפר שלא התקבל. ועם זאת, אם זה היה המצב, מדוע הדבר הראשון שעשה הכהן בבוקר היה לקחת את האפר ולהחזיר אותו למזבח? התשובה היא הסוד של השבת הזו: מפני שאין דבר שאינו האור של הבורא. הקרבנות שהתקבלו אינם בשום אופן נעלים יותר מהאפר שנשאר. האפר הוחזר למזבח מכיוון שאין חלקים, אין שום מקום, שאינו האור של הבורא.
האגו שלנו הוא שעושה את ההפרדה, שמחליט שכך הדברים צריכים להיות, וכך הם לא צריכים להיות. האגו שלנו מחליט שהאור כאן, אבל לא שם. אבל הלימוד כאן הוא שאין פעולה נעלה יותר ופעולה נחותה יותר. כאשר אתם מבינים שאור הבורא נמצא בכל מקום, אז אין שום הבדל בין המצבים שאתם מוצאים את עצמכם בהם, מכיוון שכולם האור של הבורא. כל הבדל שאתם עושים במוח שלכם בא מהאגו. אבל אם אתם מסוגלים לסלק את האגו שלכם ואת כל ההתקשרויות שלכם, אתם יכולים לראות שאין שום דבר שהוא רחוק מהבורא. אין שום דבר שאינו אור הבורא באופן מוחלט שלם ושווה. זו הבנה חשובה מאוד, וכפי שהמקובלים מלמדים זו מתנה גדולה של השבת הזו.
אנו חייבים לאמן את המוח שלנו לדעת שאין לנו שמץ של מושג. כל המחשבות שיש לנו, שאנחנו יודעים, שכך הדברים צריכים להיות, שאנו יודעים מדוע אנו נמצאים או לא נמצאים במצב מסוים אינן מחשבות רוחניות. הן מחשבות של האגו.
למשל, לפעמים אנשים נוסעים לעבודה, וחושבים שהם נוסעים למקום כלשהו כדי לעשות איזו עסקה. אבל המחשבות של הבורא לעתים קרובות אינן המחשבות שיש לאדם. בעוד הוא חושב שהסיבה לכך שהוא נוסע רחוק כל כך היא למטרת עסקים, לבורא יש תכנית אחרת, מחשבה אחרת לגבי מטרת הנסיעה של האדם; הבורא יודע לתקן אותנו הרבה יותר טוב מאשר אנו יודעים לתקן את עצמנו. אולי יש איזו כיכר של לחם בארץ רחוקה שיש בה ניצוצות שאותו אדם צריך בשביל הנשמה שלו. אולי הבורא יודע שעבור התיקון שלו, האדם הזה חייב לאכול חתיכה מסוימת של לחם, באותה עיר, באותו זמן. אנו נוסעים לאיזה מקום, או שמים אותנו במצב מסוים, מפני שהבורא רואה שיש שם משהו שאנחנו צריכים בשביל הנשמה שלנו. לכן נאמר שהמסעות של האדם, החיים של האדם, הוכנו בידי הבורא.
אין לנו שום מושג מדוע אנחנו הולכים למקומות מסוימים, אין לנו שום מושג מדוע אנו נשארים במקומות מסוימים… הדרך היחידה להבין זאת היא להזכיר לעצמכם כל הזמן: "אין לי שום מושג. יש לי הבנה מסוימת לגבי מהות השיטה הרוחנית, וכן, אני חייב/ת לחיות את חיי על בסיס ההבנה הזו. אבל בסופו של דבר, אין לי שום מושג. ואם הבורא בא אלי או יוצר מצב שבו הכל הפוך לחלוטין ממה שחשבתי, אז אני מתלהב מזה. אני שמח ומאושר עם זה, כי עכשיו אני יודע שכאן נמצא בשבילי האור של הבורא".
מדוע משהו מתרחש? אתם חייבים להבין – אין לכם שום מושג. האור של הבורא נמצא באופן שווה בכל מקום. אין דבר שהוא רחוק יותר מהבורא או קרוב יותר לבורא. הקרבנות שהתקבלו לא היו טובים יותר או נעלים יותר מאשר האפר שנשאר. כולם הם אור הבורא. לכן, השבת הזו, אנו רוצים לבקש מהבורא: "תן לי באמת לחיות את חיי עם ההבנה שאין לי שום מושג. שאדע שכל מקום שאליו אלך, כל מה שאעשה, וכל מה שמתרחש בחיי – באים מהבורא והם הבורא." אם באמת תוכלו להגיע להבנה הזו, שום דבר לעולם לא יכעיס או יטריד אתכם. שום דבר שיתרחש לעולם לא יאכזב אתכם. מכיוון שתדעו: "אני לא יודע/ת."