"כאשר אתה מפסיק לצפות מאנשים להיות מושלמים, הם עשויים למצוא חן בעיניך בזכות מה שהם" – דונלד מילר.
בהגיענו לעולם, אנו מקבלים את כמות הזמן המדויקת, הנחוצה להשלמת העבודה הרוחנית שלנו. כמו כן, היקום דואג להעניק לנו כל מה שנחוץ עבורנו בכל רגע נתון.
גם אם לעתים קרובות זה לא בדיוק מה שאנו רוצים, מדובר באמצעים ההכרחיים שנועדו לסייע לנו להשלים את המשימות והמטלות שבאחריותנו לבצע, שלמענן הגענו לעולם הזה.
למעשה, אומרת לנו הקבלה, השלמת השינוי שלנו ניתנת לביצוע בתקופת חיים אחת – הכל מתחיל ונגמר בבחירה שלנו.
שאלו את עצמכם בכנות: באיזו תדירות אתם מאשימים את הוריכם במי שהפכתם להיות, או במצב שאתם שרויים בו; האם אתם נותנים תוקף לדרך התנהגות מסוימת, רק מפני שהוריכם נהגו כך בזמן שגידלו אתכם? קחו שאלות אלו בחשבון ולאחר מכן שאלו את עצמכם: האם הצעדים הללו באמת משרתים אתכם כעת?
יש אנשים מצליחים, שהגשימו את עצמם למרות שיצאו לחיים מנקודת התחלה קשה, ונוקטים בגישה מעוררת השראה שתכליתה: "הגעתי עד הלום למרות החינוך שקיבלתי, או למרות התנהלותם הבעייתית של הורי".
לעומת זאת, אדם שלא מצליח בחייו ואיננו מאושר מהתנהלותו בנקודת הזמן בה הוא נמצא, נטייתו היא להאשים – את הוריו, את החינוך שקיבל, את הקושי ממנו יצא אל החיים. אדם כזה יאמר: "אני נמצא במצב הזה בגלל…" ההורים / החינוך / הילדות. מדובר בצורת מחשבה של קורבן ולא של מצליחן.
אף אחד מאיתנו לא יכול לבחור את ההורים להם יוולד ואת נקודת הפתיחה בחייו, אבל כל אחד מאיתנו יכול לבחור כיצד להתייחס לדברים ואיך לקבל אותם. חשוב לזכור, בעומק התודעה, שבסופו של דבר הברירה היא שלנו, ועלינו להאמין שכל מה שיקרה לנו – קורה לטובתנו הגבוהה ביותר ונועד לסייע לנו להגשים את הפוטנציאל שלנו במלואו.
אפשר לדמות את התהליך שהיקום מוביל אותנו בתוכו למה שקורה לאותה צדפה משוננת, קשה כאבן, כהה ומלוכלכת, שבתוכה שוכנת פנינה חלקה, עדינה, יפה ויקרת ערך. כדי למצוא את הפנינה עליך להיתקל קודם כל בצדפה. לעתים הדברים היפים ביותר מוסווים וחבויים במקומות הקשים והאפלים ביותר.
הוריכם קיימים בחייכם מתוך סיבה.
המקובלים מאמינים שסיבה זו מקורה בתהליך הגלגול שעוברות הנשמות, שמסייע לנו להגיע למיצוי והשלמה של הפוטנציאל שלנו במדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שהנשמה שלנו שואפת אליה.
ברגע שנתייחס באופן הזה לתהליכים שקורים לנו בתחילת דרכנו ושאינם בשליטתנו, נקבל את הזמן הדרוש לנו בתקופת חיים זו כדי להגיע למצב של התעלות. אבל, היות וברוב המקרים אנו לא נוהגים בהשלמה ולכן לא מגיעים לאני המושלם שלנו – נגזר עלינו לחזור שוב ושוב, עד אשר נצליח בכך.
המקובל הרב ברג, כמו מקובלים אחרים לפניו, הביע את הרעיון שכל נשמה שחוזרת לעולם הזה חייבת למצוא מקום ותנאים הדומים לאלו שעזבה בחיים הקודמים. מצב זה הוא שמאפשר לנו להגשים את הפוטנציאל ולהשיג את האני האולטימטיבי שלנו.
הרב ברג חיבר ספרים רבים ובספרו "גלגולי נשמות", הוא כותב: "הורים וילדים נועדים יחדיו, כאילו בחרו איש ברעהו מתוך קטלוג קוסמי. בדיוק מסיבה זו, גלגול הנשמות איננו שאלה של אמונה או דוקטרינה, אלא שאלה של הגיון וסיבה".
לפיכך, אשמה שאנו מפנים כלפי הורינו היא השוללת מאיתנו את זכות הבחירה.
הורינו לא נמצאים כאן רק כדי ללמד אותנו למה עלינו להפוך, אלא גם כדי לשקף עבורנו ממה עלינו להימנע. לעתים, הורה עובר דרך ומעניק לנו דוגמה לנתנהגות מסוימת שאינה רצויה עבורנו. אם זהו העניין, אזי במקום להפנות אצבע מאשימה כלפיו, אנו יכולים להשתמש במצב כדי להגיב באופן שונה בסיטואציות דומות שניקלע אליהן.
אם נעצור לבחון את הדברים, נגלה שלעתים קרובות הורינו הם אלה שמלמדים אותנו מה אסור לנו להיות, על ידי כך שהם מאפשרים לנו ללמוד מהטעויות ומהחסרונות שלהם. מבחינת היקום – אנו יכולים לשאוף ולהתעלות מעל למגבלותיהם של הורינו וכאשר אנחנו יודעים טוב יותר, אנחנו פועלים טוב יותר. אול,ם כדי לדעת, מוטל עליכם להכיר בשיעור זה, באופן חשיבה זה, ורק אז להשלים במעשה.
מה באמת ביכולתנו ללמוד ממערכות היחסים שלנו עם ההורים בחיינו? בייחוד כשהצבנו ציפיות גבוהות כל כך לגבי מי שהם "אמורים" להיות.
כמה מאתנו עשויים להציב את האב או את האם, או אפילו את שניהם, על במה גבוהה. זה לא דבר שהם ביקשו אי פעם; ילדים פשוט זקוקים למודלים לחיקוי ועדיף שיהיו עקביים…זוהי גישה של עשה-כמו-שאני-עושה, או עשה-מה-שאני-אומר. אולם כאשר הם מתגלגלים מטה מהבמה הגבוהה שלהם – דבר שהוא בלתי נמנע במהלך החיים, מפני שאף אחד לא אמור להיות מושלם או טוב יותר ממישהו אחר – אנו מאשימים את הורינו בכישלונות שלנו ונוטרים להם טינה. לעתים קרובות אנחנו מנציחים את ההתנהגות שלהם בחיינו, מצדיקים זאת באומרנו "ובכן, זה מה שעשה אבי וכך חונכתי".
ישנה סכנה רבה בהעמדת כל אדם שהוא על במה גבוהה, מפני שכל אדם שמוצב במקום כזה, בלתי נמנע שייפול ממנו. במות גבוהות אינן בנויות כדי שנעמוד עליהן לנצח, מתישהו נצטרך לרדת מהן ולחזור לעמוד בשורה עם כולם. וכך גם ההורים שלנו – מתישהו בחיינו נבין שהם בני אדם רגילים, עם חולשות ועם נקודות תורפה. באותו הקשר, עלינו לזכור שכל אחד מאתנו, כולל ההורים שלנו, מוכשר בתחומים שונים, ושאנו לא צריכים לעמעם את האור שלנו, כדי להעצים את אורו של הזולת.
מנטרה שלפיה חייתי זמן מה היא "אם לא תצפה, לא תתאכזב".
מהו הדבר שאנו מעריכים יותר מכל בהורינו? אנו יודעים שאנו מתפתחים ללא הפסקה, אנו ערים לעובדה שאנו משתנים ללא הרף, וכך גם מערכות היחסים שלנו. אנו גדלים. אנו ממשיכים בדרכנו. אנו הופכים להיות הורים בעצמנו, ולרוב, כאשר אנו מאמצים נקודת ראיה כזאת, אנו נוטים להבין טוב יותר כיצד ומדוע פעלו הורינו כפי שפעלו. הם פשוט עשו את הטוב ביותר שהיו יכולים לעשות באותו זמן.
גם אם נדמה לנו שהיינו ראויים ליותר, הרי שמבחינת הורינו – הם עשו ונתנו את הטוב ביותר שהיו יכולים. לכן, רחמים בדיעבד לא יעזרו כאן. הם לא התכוונו להרע לנו. הם פשוט היו הם.
יעזור לנו גם אם נזכור שההורים שלנו היו בעצמם ילדים של הורים אחרים… מה אנחנו יודעים על האופן בו חונכו, גדלו, התבגרו? האם בשפיטתם אותנו אנחנו לא חוטאים כלפיהם? האם אנחנו מרגישים אמפתיה כלפיהם וכלפי החוסר שחוו בעצמם, כשם שאנו מרגישים כלפי עצמנו?
הדבר החשוב ביותר לדעת ולהבין הוא, שהכל, אפילו הדברים הנוראיים והמעציבים שמישהו אחר עושה לנו – מקורו בבורא, והוא נועד כדי שנגדל, נלמד ונשנה את עצמנו. בנקודה זו, עלינו לשחרר את ציפיותינו. כאשר אנו עושים זאת – אנו יכולים להעריך את ההווה, לא משנה כיצד נראית מערכת היחסים המוקדמת שחווינו. עלינו גם לזכור שככל שמערכת זו מצטיירת כבלתי מושלמת, כך היא מסוגלת ללמד אותנו יותר. ובנוסף, יש לזכור שלא נוכל ללמוד ולהתקדם לפרק הבא בחיינו, כל עוד לא נחזור ונשנן את הפרק הקודם.
שאלות למעקב:
האם אתם מטילים אשמה על הוריכם, על הבחירות שהם עשו, לגבי בחירותיכם כיום?
האם אתם נותנים ביטוי להתנהגות מסוימת, מפני שזה מה שהוריכם עשו בזמן שגדלתם?
קחו שאלות אלו בחשבון כאשר אתם בודקים האם העניין משרת אתכם כיום?
במהלך השבוע הבא, אני מבקשת שתשמרו על ראש פתוח. במקום לשפוט, להאשים או לרחם על הוריכם – על מה שהם הפכו להיות או לא מימשו, זכרו שההורים נמצאים בחייכם מסיבה מסוימת. הם נועדו לאפשר לכם ללמוד את השיעור שלכם.
למעשה, הורינו הם המורים הטובים ביותר שלנו. עלינו פשוט להגדיר מחדש מהו מורה.
הגדרת המילה מורה במילון:
מורה – שם עצם
מורה או מחנך הוא אדם אשר מספק חינוך לתלמידי בית ספר (ילדים) וסטודנטים (בוגרים). תפקיד המורה רשמי ומתמשך, מבוצע בבית הספר, או במקום אחר.
כאשר אנו מגדירים את המילה מחדש, אנו מבינים שההורים שלנו נועדו ללמד אותנו לא רק את הדברים המושלמים ולא רק את מה שאנחנו אמורים להיות. תפקידם הוא גם ללמד אותנו מה אנחנו לא אמורים להיות ובאילו שבילים עלינו לא לצעוד.
בסופו של דבר, מה שנהפוך להיות הוא סך כל הבחירות שאנחנו עשינו.
הבחירה שלנו היא הדבר הראשון במעלה שאנחנו יכולים לעשות.