השבוע, בשבת סוכות, נקרא אותה פרשה שקראנו בחול המועד של פסח. על פני השטח, זה עשוי להיראות קצת מיותר, האם לא קראנו זאת כבר לפני חצי שנה? מדוע אנו חייבים לשמוע זאת פעם נוספת?
המקובלים מלמדים שהחודשים מניסן [טלה] ועד אלול [בתולה] נחשבים לחודשים זכריים, זמן לזרוע זרעים, זמן לרעיונות חדשים ותכנון. החודשים הנקביים, מתשרי [מאזניים] ועד אדר [דגים], הם הזמן שזה עתה נכנסנו אליו בראש השנה, הם נחשבים לחודשים של יציאה לפועל.
כולנו היינו במסע שלנו בששת החודשים שחלפו. יש לקוות שהחקירה הרוחנית והעבודה הפנימית שעשינו נתנו לכולנו רעיונות מסוימים לגבי מי אנחנו רוצים להיות, כיצד אנו רוצים להתנהג, איזה סוג של עתיד אנו רוצים ליצור לעצמנו ואפילו לכל העולם. עכשיו הזמן לקחת את הרעיונות הללו, את הזרעים שזרענו עם המודעות שלנו, ולהתחיל לפעול על פיהם.
כיצד נעשה זאת? ובכן, תודה לאל, יש לנו עזרה מהיקום. הסיבה לכך שאנו קוראים אותה פרשה עכשיו, בתחילת החודשים הנקביים, כפי שעשינו בתחילת החודשים הזכריים, היא לתת לנו דחיפה נוספת של אנרגיה שתעזור לנו להתחיל את תקופת הזמן החדשה הזו ברגל ימין.
ברמה המעשית, עבורכם ועבורי, כל מה שנחוץ הוא צעד ראשון. לפעמים, כאשר מגיע הדבר לידי יציאה לפועל של רעיונות רבים שברשותנו, אנו מנסים לקחת על עצמנו הכל בבת אחת. בדרך כלל זה מתיש אותנו ומוביל אותנו חזרה אל נקודת המוצא; אבל אם היינו פשוט עושים צעד ראשון, היינו יכולים להתקדם לקראת מטרתנו.
בשבעת הימים הבאים, חשבו על דבר אחד שאתם יכולים לעשות כדי להתקדם לאט לאט לקראת מימוש הרעיונות שלכם. למשל, נניח שמישהו מחליט להתחיל לקרוא בזוהר. הצעד הראשון יכול להיות פשוט להשיג את הזוהר! הצעד השני יכול להיות לפתוח את האריזה, להסיר את העטיפה, להחזיק אותו בידיך, להרגיש את האנרגיה שלו, ולראות מה עולה במוחך. הצעד השלישי עשוי לסרוק אותו, ואז לקרוא בו, ובסופו של דבר, ללמוד מחכמתו.
כך מתבצע שינוי גדול… צעד אחד קטן בכל פעם.