הימים מתקצרים, האוויר נעשה קצת קר יותר, העלים הופכים את צבעם ושעון הקיץ הסתיים היום, 27 באוקטובר. כל זה גרם לי לחשוב על התזמון. אנו כל כך מונחים בידי צירי זמן בחיים. בקנה מידה קטן אנו קובעים מתי אנו צריכים ללכת לישון בהתאם לזמן שבו אנו רוצים לקום בבוקר, אנו בודקים שוב ושוב את לוחות הזמנים של המטוסים, של הרכבות, של העבודה.
בקנה מידה גדול יותר לכולנו יש מסגרת זמן משלנו לגבי הנישואין, קניית הבית, לידת ילדים ושילוחם מהקן.
אם גדלתם בארצות הברית, לוח הזמנים שלכם הזה עשוי להיראות לכם מוכר:
16 – ללמוד לנהוג במכונית
17- לקיים יחסי מין בפעם הראשונה
18 – להצביע
21- לצרוך אלכוהול [באופן חוקי, בכל אופן]
מבחינה הגיונית, האם הייתם מסדרים את הרשימה בסדר הזה? מדוע קובעת הנורמה החברתית לקיים יחסי מין בגיל 17 בעוד הצעירים אינם כשרים לצרוך אלכוהול אלא רק חמש שנים לאחר מכן, בגיל 21, ואיני בטוחה עד כמה זה נבון גם אז! מזעזעת יותר [לגבי, לכל הפחות] היא העובדה ש25% מהילדים מקיימים יחסי מין בגיל 15. אני חושבת שבאופן הגיוני, רוב האנשים מסכימים שגיל 15 בשום אופן אינו בוגר מספיק כדי להחליט החלטות בריאות בנוגע לשותפים המיניים. ראו את בחירות עיצוב השיער של בני הארבע עשרה! ולכן עשר שנים מאוחר יותר כאשר אנו מתבוננים לאחור אל נעורינו אנו חושבים: "מה חשבתי לעצמי?" במבט לאחור על השותפים המיניים שבחרנו בגיל הזה, יש לנו אותה מחשבה, אבל בדרך כלל עם יותר חרטה. הגיל הממוצע בארצות הברית לקיום יחסי מין בפעם הראשונה הוא 17, והגיל הולך ונעשה צעיר יותר. לין פונטון, רופאה, פסיכיאטרית של ילדים ומתבגרים, מדווחת שכיום גם הבנים וגם הבנות "נכנסים לגיל ההתבגרות לפחות שנתיים לפני שעשו זאת הדורות הקודמים. פירוש הדבר הוא שהם מוכנים לקיים יחסי מין מוקדם יותר מבחינה פיזית, , אך לא מבחינה רגשית או קוגניטיבית."
הייתי רוצה לעצור כאן ולומר שאין זו הטפה מוסרית או אפילו דיון על אתיקה. אין שום דבר רע או מביש ביחסי מין. אני בחרתי לחכות עד שנישאתי [וזה נדיר כיום ובגיל הזה, אני יודעת!]. ההחלטה שלי לחכות בוודאי לא הושפעה מהסביבה שלי [למדתי בבית ספר התיכון של בברלי הילס, השם ישמור] אבל אבי המזרח תיכוני מאוד הצהיר באזני את נקודת הראות שלו בצורה ברורה מאוד: “ברגע שאת מאבדת את הבתולים שלך לפני הנישואין, את סחורה פגומה.” זו האמרה הישנה, ‘ברגע שאתם נותנים את החלב בחינם, אף אחד לא רוצה לקנות את הפרה.’ [ואל תתחילו בכלל להתייחס לאנלוגיה של הפרה]. אבל בתחושת הבטן שלי, ידעתי שזה משהו שיהיה משמעותי יותר לגבי מאוחר יותר, עם האדם הנכון. ידעתי שאם הייתי מוותרת על הבתולים שלי, הייתי מוותרת גם על פיסה מנשמתי שלא הייתי יכולה לקבל אותה חזרה לעולם. בואו נודה בכך, יחסי מין עם האדם הלא נכון, כלומר אדם שאינך מחוברת אליו ברמת הנשמה ואין לך דאגה עמוקה ואינטימית כלפיו, זה רק סקס. מלמדים את הילדים לעשות סקס בטוח, להשתמש בקונדומים כדי להגן על עצמם מפני מחלות מין והריונות. אני מדברת על אחריות אחרת, על הגנת הנכס הגדול ביותר שיש לכם, הנשמה שלכם.
"יש דברים ששווה לחכות בשבילם"
באופן מצער, יש תוצאות ממשיות מאוד לקיום יחסי מין בגיל צעיר מדי. מחקרים מלמדים שלאנשים שאיבדו את בתוליהם מוקדם מדי יש ציפיות נמוכות יותר לגבי השותפים המיניים שלהם, בעוד אלה שקיימו יחסי מין לאחר גיל 20 צפויים למערכות יחסים טובות יותר. כחברה, אנו רק מתחילים להבין עד כמה ניסיון מיני מוקדם מדי משפיע על בריאותם של מערכות יחסים עתידיות. הפסיכולוגית החברתית פייג' הרדן, מאוניברסיטת טקסס, מצאה שלאנשים שנכנסים למערכות יחסים מיניות בבגרות הצעירה [שנות העשרים המוקדמות] יש יותר ניסיון חיים ובגרות רגשית לפתח מיומנויות יחסים יעילות מאשר בני גילם שנכנסו למערכות יחסים מיניות בשנות העשרה שלהם.
לחברה שלי יש בת בת 16 שיש לה חבר רציני. שאלתי אותה כיצד היא מתמודדת עם נושא יחסי המין עם הבת שלה. היא קיימה אתה את 'השיחה', עברה אתה על אפשרויות מניעת ההיריון וזה בסדר מבחינתה שבתה מקיימת יחסי מין עם החבר שלה, כל עוד הם אוהבים אחד את השני. באופן אישי, לא נוח לי עם הגישה הזו, אבל זוהי הנורמה ההורית המודרנית הנפוצה. הורים מודאגים מכך שילדיהם יהיו מעורבים בפעילויות מסוכנות שונות, אבל מעורבות ילדיהם ביחסי מין אינה בדרך כלל הדאגה העיקרית שלהם, במיוחד הורים לבנים. איני שופטת את החברה שלי, בשום פנים ואופן. גם היא קיימה יחסי מין בפעם הראשונה עם חבר רציני בערך בגיל 17. אבל לאור הראיות האחרונות, יתכן שאנו חייבים לעבוד כדי לשנות את הנורמה לגבי הגיל שבו קיום יחסי מין הופך להיות "נורמלי".
בעוד אין גיל "קסום" שבו יחסי המין הופכים פתאום להיות בריאים בניגוד לעומת היכולת שלהם להזיק, הקבלה אכן מדגישה את חשיבות בחירת השותף הנכון. יחסי מין אינם רק שיתוף אינטימי ברמה פיזית. מבחינה רוחנית, כאשר אנו מחברים אנרגיה זכרית עם אנרגיה נקבית בעולמנו, אנו גם יוצרים איחוד של האנרגיות האלה בעולמות העליונים. אפילו נשיקה יוצרת איחוד רוחני של שתי נשמות. כל אדם, כל נשמה בעולם הזה יש לה מטרה מסוימת ואתגרים מיוחדים שהיא אמורה להתמודד עמם. לכן, כאשר אנו מעורבים ביחסי מין, אנו למעשה לוקחים על עצמנו חלק מהעבודה הרוחנית של השותף שלנו, והוא לוקח על עצמו חלק מהעבודה הרוחנית שלנו. זה רעיון יפה מאוד כאשר אנו נמצאים במערכת יחסים אוהבת, ארוכת טווח ומחויבת, אבל זה נראה הרבה פחות טוב מבעד לעדשה של מישהו שיש לו שותפים מיניים רבים ומזדמנים.
זה נושא רציני! אבל אם אתם נשואים, הכל מסודר, אין יותר מה לדאוג, נכון?
בקושי!
המקובלים לימדו מזמן שיש אנרגיות מיוחדות הזמינות בזמנים מסוימים, ואפילו מזהים כל יום כנושא אנרגיה חיובית, שלילית או ניטראלית. הימים הללו מיידעים אותנו מתי טוב ביותר להתחיל מיזמים חדשים, להתחתן, לעבור ניתוח, ואפילו…
ניחשתם, להתרבות.
יש אינספור הדרכות לסקס רוחני, ורבות מהן עוסקות בתזמון הפעולה עצמה. מבחינת לוח השנה הקבלי, בימים שליליים צריך להימנע מיחסי מין, כמו גם בתקופת המחזור החודשי. תקופת ההימנעות הזו נמשכת שבעה ימים לאחר תום המחזור, וכך נותרים 12 יום בחודש לקיום יחסי מין. כמו רבים ששומעים זאת בפעם הראשונה, יתכן ואתם חושבים שזו הדרכה לאי קיום סקס יותר מאשר הדרכה לקיומו! אבל היו סמוכים ובטוחים, המקובלים לא היו טיפשים. כמה זוגות הנשואים זמן רב אתם מכירים שאינם מרוצים מחיי המין שלהם? רובם, קרוב לוודאי, אם לא כולם. במקרה הטוב, הסקס משעמם. במקרה הגרוע ביותר, אחד מבני הזוג או שניהם מעורבים ביחסים פיזיים או רגשיים מחוץ לנישואין. היופי בהימנעות מיחסי מין בשני שבועות מתוך החודש הוא שכאשר בני הזוג חוזרים איש לזרועות רעהו זה כמו בפעם הראשונה. יש תכנון מראש, הכנות וציפיות, בכל חודש וחודש. אינכם לוקחים את המין או אחד את השנייה כמובן מאליו ואתם מקבלים כל כך הרבה יותר סיפוק מכל כך הרבה פחות. חשבו על כך כעל תשואה מדהימה של השקעה בהימנעות קטנה.
מהכוח אל הפועל: שום פעולה בינתיים. רק חשבו על כך.