כולנו בעיצומו של תהליך נפילה, למידה וצמיחה – הורים וילדים כאחד. זיהוי תהליך ההתפתחות הזה בעצמנו ובאחרים הוא הצעד הראשון לחמלה. מה עלינו לעשות כדי לזכור זאת דווקא הברגעים קשים או באתגרי החינוך של ילדינו?
מאת: מיכל ברג
ברוכים הבאים לחלק השלישי בסדרת הבלוגים שלי, "אמנות הבית הרוחני". בשבוע שעבר למדנו כיצד לבנות את הנדבך הראשון של בית הרמוני – חיבור אמיתי בינינו לבין אהובינו. הנדבך הבא יעזור לנו לחזק את החיבור הזה, במיוחד בזמנים קשים: חמלה.
חמלה נשמעת פשוטה, אבל יכולה גם לרמוז על דברים מסוימים. איך אנו יכולים למצוא חמלה בעצמנו, במיוחד עבור אנשים שפגעו בנו? איך נוכל ללמד זאת לילדים שלנו? מה יכול לתת לנו כוח לסלוח ולאהוב אותם?
"אנו לא בני אדם שיש להם חוויות רוחניות, אנו ישויות רוחניות שיש להן חוויות אנושיות." -ד"ר ויין דייר
כששמעתי את הציטוט הזה בפעם הראשונה, זה שינה את כל נקודת המבט שלי על האנשים ועל החיים. דמו לעצמכם: כולנו נשמות בשמיים, וזה הזמן שלנו לרדת לאדמה. לכולנו יש לבוש – הגוף שלנו – ואנו מוצבים בסרט שהוא החיים שלנו. בסרט הזה, עלינו לשחק בני אדם, וחלק מאתנו טובים בכך מאחרים.
כשאנו מזכירים לעצמנו את הרעיון הזה ואת מהותנו האמיתית – ישויות רוחניות – זה יכול לפתוח לנו פתח לשנות את נקודת המבט שלנו לאהוד את עצמנו, את האחרים, ואת החיים בכלל. לעתים קרובות אנו רואים את האנשים רק באמצעות המעשים שלהם ושוכחים מי הם באמת בתוכם. כולנו בעיצומו של תהליך נפילה, למידה וצמיחה – הורים וילדים כאחד. זיהוי תהליך ההתפתחות הזה בעצמנו ובאחרים הוא הצעד הראשון לחמלה.
לזכור את ה"אני" האמיתי
באיזו תדירות אנו מרגישים שאנו חייבים לעזור לילדים שלנו להשתנות? כאשר אנו שופטים את הילדים שלנו, זה כאילו כבר החלטנו מי הם ומה אנו חייבים לעשות כדי להציל אותם. אנו לא מצליחים לראות את הפוטנציאל שלהם, ובמקום לתמוך בהם, אנו מנסים לתקן אותם.
אם אנו חושבים שאנו חייבים לעזור לילדים שלנו להשתנות, אנו מאבדים את החיבור ל"אני" האמיתי שלהם. פעמים רבות, הילדים שלנו מתרחקים מידיעת ה"אני" האמיתי שלהם ומהחיבור לאור הפנימי שלהם בגלל הביקורת שלנו, במיוחד כאשר אנו ממשיכים להדגיש מה הם חייבים לשנות. הם כבר ישויות רוחניות; אנו רק צריכים להזכיר להם את האמת הזו ולעודד אותם להתחבר אליה.
הילדים שלנו לא צריכים להילחם בנו כדי להוכיח לנו מי הם. במקום זאת, אנו חייבים להיות הראשונים לאשש את טבעם האמיתי. למשל, כאשר הם מתנהגים שלא כשורה – מכים, משקרים וכדומה – אנו יכולים להתחיל באמירה: "בחרת להתנהג לא יפה, אבל זה לא מי שאת/ה, אני יודע/ת שהמהות האמיתית שלך טובה."
כאשר אנו אומרים לילדים שהמהות שלהם טובה בלי להתחשב בשום דבר אחר, אפילו כאשר הם נופלים, זה מספק להם מקום חיובי אליו הם יכולים לחזור. המקום הזה הוא ה"אני" האמיתי שלהם. כאשר אנו פונים רק אל החסרונות שלהם, אנו נותנים להם כוח. הילדים שלנו מתחילים להאמין שהם רעים, ומתחילים לאבד את החיבור שלהם למי שהם באמת. הם מפסיקים לשמוע את הקול האמיתי שלהם.
להתמקד בסיבה ולא בתוצאה
כמובן, אנו חייבים לטפל בבעיות ובעוולות, אבל קודם כל, בואו נזכיר להם שאנו אוהבים אותם ונוודא שהקשר שלנו עמם הוא חזק. מבוגרים וילדים לא מתנהגים סתם כך בצורה שנראית לנו לא נאותה; יש להם תמיד סיבה לכך, וכשאנו מתמקדים בסיבה ולא רק בתוצאה, יש לנו סיכוי רב יותר לעזור להם לשנות את ההתנהגות שלהם. ברגע בו אנו מבינים שאנו נמצאים כאן עבור ילדינו כדי לתמוך בהם, להבין אותם ולהרגיש חמלה לתהליך שלהם בעולם הזה, הם יגדלו בוודאי יותר מחוברים ופחות פגועים.
אני מקווה שכאשר נעמוד בפני הזדמנויות לגלות חמלה, נזכור שהילדים שלנו נאבקים עם הניסיונות האנושיים שלהם ויותר מכל, הם זקוקים לאהבה שלנו.
הצטרפו אלי בשבוע הבא כאשר נעמיק באופן שבו אנו משתמשים בכוח האינטואיציה שלנו כדי ליצור בית רוחני.