כאשר בני בן ה-14 חזר מבית הספר בערב שעבר, החלטתי לנסות משהו שונה. אני בדרך כלל מקבלת את פניו ב"הי" חמים, איך עבר עליך היום… האם אתה רעב?" אבל אותו ערב, כאשר הוא פתח את הדלת ונכנס הביתה, שתקתי. חיכיתי שיבחין בי ויאמר הי. [ובכן, הוא לא אמר]. אז חיכיתי שיאמר “אני רעב, מה יש לארוחת ערב?” [ובכן, הוא לא אמר…הוא היה שקוע עמוקות במשחק כלשהו בנייד שלו.] וכך המשכתי לעשות מה שעשיתי לפני שנכנס הביתה; הקשבתי לשיעור שהייתי צריכה עבור עבודתי.
שעה וחצי עברו עד שהוא בא אלי סוף סוף ואמר: "אני מת מרעב!" זו הייתה הזדמנות מצוינת בשבילי להתחיל שיחה על מה שהתרחש בתשעים הדקות שחלפו.
הבן שלי לא הקדיש זמן לברך אותי בשלום. הוא אפילו לא הקדיש זמן כדי להרגיש את הגוף שלו ולהבין כמה הוא רעב, בגלל ה"התמכרות" שלו למשחקים האלקטרוניים.
כמה פעמים ביום ובמשך חייהם של ילדינו אנו מצילים אותם? הכל זמין מוכן וקבוע עוד לפני שהם אפילו מבחינים במה שהם עשו.
לפעמים, עבורנו, ועבור הילדים שלנו, הדרך היחידה לראות באמת כמה הם עצמאיים, אחראיים ובעלי יכולת, היא להפסיק לעשות עבורם דברים, ובמקום, להשאיר מקום פנוי.
איך הבן שלי ילמד אי פעם אם אמשיך מה שעשיתי כל כך הרבה זמן – לחשוב, להרגיש ולעשות הכל בשבילו?
זה קורה עם שיעורי בית מסובכים, ארוחת צהרים שנשכחה, ספר שהיו צריכים אתמול לבית הספר, והרשימה עוד ארוכה. כן, יש לנו אחריות לתמוך בילדים שלנו, אבל יש הבדל בין תמיכה והצלה.
אם אנו רוצים לעזור לילדים שלנו, ובמיוחד למתבגרים שלנו, להיות עצמאיים ואחראיים, הנושא הראשון שעמו אנו צריכים להתמודד הוא שוב – אנו בעצמנו. איפה ומתי אני מעצימה את הילד שלי בכך שאני לוקחת ממנו את הדברים שהוא צריך לחשוב עליהם ולעשות אותם?
כפי שטום רובינס אמר פעם:
"אנחנו גם האויבים של עצמנו וגם הגיבורים של עצמנו, ואנו צריכים להציל את עצמנו מעצמנו."
הנה כמה תחבולות שתעזורנה לנו להימנע מהצלת ילדינו כאשר הם עומדים בפני אתגר:
– חכו, אל תקפצו מיד למעורבות או לעזרה; פעמים רבות הם יבואו עם פיתרון הרבה יותר טוב ממה שאי פעם יכולנו לחשוב עליו.
– שאלו: "מה יעזור לך?" ולא, "איך אני יכול/ה לעזור לך?"
– סמכו עליהם ותנו להם להרגיש שאתם סומכים עליהם שיטפלו במצב.
– היו סבלניים. פיתרון בעיות זה שריר שכולנו חייבים לתרגל; ככל שהילדים שלנו ישתמשו בו יותר הם יפתרו בעיות בצורה טובה יותר.
– נהלו שיחה והסכימו ביחד על כמה תחומי אחריות חדשים שהילד שלכם ייקח על עצמו.
מיכל
מיכל ברג היא הנשיאה והמנכ"לית של ארגון "רוחניות לילדים". היא נשואה ליהודה ברג, מראשי המרכז לקבלה העולמי.
"רוחניות להורים" הוא הבלוג שלה בנושאי ילדים, הורות וקבלה.
