אנחנו לא קוראים בתורה פשוט על מנת לקבל שיעורים רוחניים. אנחנו עושים את זה על מנת שנוכל לקבל עזרה מהרבה מאוד נשמות גבוהות, שאת סיפור חייהם אנחנו לומדים. אנחנו עושים את זה כדי שנוכל להתחבר לתהליך שעברו הנשמות הגדולות האלה כדרך שתעזור לנו לעבור את התהליכים שלנו.
בפרשה של השבוע אנחנו יכולים לקבל עזרה מהנשמה של יעקב ואפילו מהנשמה של עשו, לעבור תהליך של שינוי הטבע שלנו לחלוטין.
ליצחק, הבן של אברהם, היו שני בנים, יעקב ועשו ואנחנו יודעים שהם היו יחד ברחם אמם. יעקב ניסה לעכב את עשו בזמן הלידה, כדי שהוא יהיה זה שנולד ראשון, על מנת שיוכל להרוויח את הברכות של הבכור. אבל, כפי שאנחנו יודעים עשו היה זה שנולד ראשון, וכבכור, יצחק רוצה להעניק לו את הברכות.
יעקב עובר סאגה של שקרים ומרמה מול אביו על מנת להיות זה שזוכה לקבל את הברכות. היה עליו לריב עם אחיו ועם החם שלו, לברוח מבית אביו, ולהתמודד עם לא מעט אתגרים. נאמר לנו שיעקב הוא צדיק, ואנחנו יודעים שהוא מחובר לאור של הבורא למה אם כן, הוא נתקל במאבקים תמידיים, למה הוא נתקבל במכשולים כל הזמן? מעניין לציין , שהמקובלים מלמדים שאם היינו מסתכל על שני האחים והיה עלינו להעריך את הדברים כפשוטם, היינו בוחר בנשמה של עשו, כנשמה הגבוהה יותר.
בנוסף, המקובלים מלמדים שלמראית עין לעשו היה ראש חד פי אלף מזה של יעקב. אבל, ליעקב הייתה התגלות שכדי להתחבר לאור הבורא ולהשיג את מה שהוא בא לעולם הזה לעשות, הוא יצטרך להילחם נגד כל מה שהוא היה, וללכת נגד הטבע שהוא נולד איתו.
יעקב עמד בפני אתגר אחרי אתגר, כי הוא ידע שכאשר אנו נלחמים בטבע שלנו, כאשר אנחנו נולדים בצורה אחת ונלחמים נגד זה על מנת להשיג מהפך טוטאלי, אז אנחנו מגלים את האור של הבורא.
זה הלימוד האמיתי, זה ההבדל בין יעקב לעשו. בעוד שעשו היה מוכן לעשות עבודה רוחנית הוא לא היה מוכן להלחם בטבע שלו. הוא אפילו לא חשב שזה הכרחי. זה לא שעשו היה אדם שלילי, זה רק שהוא חשב שההתפתחות הרוחנית שלו תבוא רק מהשימוש בכל הכוחות , שהוא נולד איתם. עשו כיבד והוקיר את אביו, הוא עשה דברים נפלאים…אבל רק כשהוא רצה. זו לא עבודה רוחנית אמיתית. עבודה רוחנית שאנחנו עושים שהיא במסגרת הטבע שלנו, במסגרת הנוחיות שלנו, היא לא עבודה רוחנית אמיתית. לא מתגלה הרבה אור ככה.
המציאות של עשו אף פעם לא השתנתה כי העבודה הרוחנית שלו אף פעם לא הביאה אותו להתנגדות לטבע שלו. אדם יכול ללמוד, לעשות הרבה פעולות של נתינה, אבל זה לא אומר שהוא משיג את המטרה. רבים מאיתנו נולדים עם איכויות טובות, שכמובן עלינו להביא לידי ביטוי. זה טוב שאנחנו עושים דברים שבמסגרת הטבע שלנו של נתינה שמגלים אור, זה לא אומר שנפסיק לעשות את הדברים האלה.
אנחנו פשוט צריכים להיזהר לא לעשות את הטעות ולחשוב , שבגלל שאנחנו עושים את המעשים הטובים האלה, זה אומר שאנחנו משיגים את הטרה שלשמה באנו. למשל, יש אנשים שלתת צדקה זה טבעי עבורם, יש אנשים שבטבע שלהם לרכוש חכמה וידע, יש אנשים שנולדו מורים. אבל, העובדה שהם נותנים כסף, העובדה שהם מבלים את זמנם ומשקיעים ברכישת ידע, העובדה שהם משקיעים את כל האנרגיה שלהם בללמד אנשים אחרים, כמובן, תביא להם מידה מסוימת של אור, אבל זה לא אומר שהם משיגים את מה שהם הגיעו לעולם לעשות.
ההבנה הזאת, בטוח נותנת לנו הערכה שונה על איך שאנחנו צריכים להסתכל על החיים הרוחניים שלנו. אנחנו מבינים מהפרשה הזאת שהתשובה היא לא כמה אנחנו עושים, או אפילו מה אנחנו עושים, אלא כמה אנחנו נלחמים בטבע שלנו. אני חושב על זה לגבי עצמי, ואני מקווה שכולכם חושבים על זה. כדי להעריך איפה אתה נמצא בתהליך של הנשמה שלך, בתהליך של גילוי המטרה שלשמה באת לעולם, השאלה צריכה להיות: האם אתה משנה את הטבע שאיתו נולדת?
אנחנו לומדים מהפרשה שלחיות חיים טובים ורוחניים לא אומר שום דבר, אם זה בטבע שלנו לעשות את זה. הרעיון הזה, יכול ממש לשנות את החיים שלנו. כי אנחנו לא משקרים לעצמנו יותר. זה נותן לנו יכולת להעריך איפה אנחנו באמת, בתהליך של הנשמה שלנו. על ידי כך שנשאל את עצמנו "מה הוא הטבע שלי, ואיזה פעולות אני עושה שהן לחלוטין הפוכות לטבע שלי?" נוכל לגלות איפה העבודה שלנו ממוקדת.
בפרשה הזאת, יעקב נלחם נגד כל מה שהוא, ואנחנו מקבלים את המתנה המדהימה הזאת השבוע להתחבר אליו ולקבל את העזרה שלו במלחמה נגד הטבע שלנו. על יד כך, אנחנו מגלים יותר ויותר אור, מתקרבים יותר ויותר למימוש המטרה שלנו…ואנחנו הופכים את הטבע שלנו, ואז אור אינסוף וברכות יכולים לזרום אל תוך החיים שלנו.
ברכות ואור,
מיכאל ברג