אם כן, מהו הסוד?
העולם נברא בשישה ימים, ואז, אנו יודעים, ביום השביעי, לא נעשתה שום עבודה. הרמב"ן אומר שכאשר אנו מדברים על ששת שנות העבודה ועל שנת המנוחה בשנה השביעית, אנו מתייחסים לא רק אל הזמנים שבהם עבדתם את השדות, אלא גם לזמן של בריאת ששת הימים ויום המנוחה השביעי. והוא אומר, בנוסף לכך, שכאשר אנו מדברים על השנה השביעית, אנו מדברים על סוד גמר התיקון.
המקובלים מלמדים שהעולם יתקיים במשך 6000 שנים, ובאלף השביעי יתרחש גמר התיקון והמשיח יתגלה. וזה באמת, הוא אומר, הסוד שמתגלה השבת הזו. הוא אומר לנו, בנוסף, שהסוד להתחבר לשנה השביעית, ליום השביעי, שהוא באמת סוד השלמות שלנו ושלמות העולם – הסוד של גמר התיקון – הוא באמצעות או ודאות או השגת שלום, או שקט נפשי.
אני הייתי רוצה להתייחס לוודאות. ישנם שני סוגים של ודאות. הראשון הוא הודאות מעבר לשכל ועליה אנו מדברים לעתים קרובות, והשני, אומר לנו הרמב"ן, הוא סוג הודאות שרובנו מוצאים את עצמנו בתוכה. זה סוג הודאות שבו אנו צריכים איזו שהיא צורה של הוכחה, איזו שהיא צורה של היגיון. סוג הודאות הזה יכול לתת לנו עזרה מסוימת או ברכות מסוימות בחיי היום יום שלנו, אבל הוא לעולם לא ייתן לנו גישה וחיבור לשלמות שלנו. הוא לעולם לא יביא אותנו למטרה שעבורה באנו לעולם, או ליכולת לגלות את סוף התיקון.
לכן, יציאה מסוג הוודאות השני הזה והגעה למקום שבו אנו לא צריכים שום דבר שיבסס את הודאות שלנו הן בעלות חשיבות עליונה. מפני שסוג הוודאות השני הזה, למרות שהוא יכול למשוך כמה ברכות לחיי היום יום שלכם, לעולם לא יאפשר לכם גישה לאור המוחלט. הוא לא ייתן לכם את היכולת להתחבר לגמר התיקון. אם כן, איך עושים את זה? איזה כלי נותן לנו הרמב"ן לשם כך?
זה לא משהו שלא שמענו עליו קודם לכן, אבל עכשיו, יש לקוות, נבין מדוע אנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לדחוף את עצמנו לכיוון הזה. מפני שאם אנו לא מאמנים את עצמנו להשתנות לסוג הוודאות האמיתי היחיד שקיים, אנו לא יכולים להשלים את המטרה שלשמה באנו לעולם הזה.
אנו מדברים על כך כל הזמן; כל יום, ישנם דברים שגורמים לנו שמחה בגלל סיבות אנוכיות [בין אם אנו מודעים לכך או לא], וישנם הדברים שאנו לא מרוצים מהם – האדם הזה עושה לי כך וכך, הדבר הזה קורה לי, זה לא מה שאני רוצה, זה מרגיז אותי, וכו'. אבל אנו רוצים להגיע לרמת הודאות שבה בכל רגע נתון אנו יודעים שמה שאנו חווים זה מה שהאור הבורא נותן לנו, ולכן, אנו יכולים, בדרך כלשהיא, לדעת ששום דבר לא ישמח או יספק אותנו יותר מאשר מה שניתן לנו ממש עכשיו ברגע זה.
זה הכלי לשימושנו: בכל רגע שבו משהו קורה ופחד או ספק מתחילים להיכנס, הרמב"ן אומר לעצור ולומר את המלים האלה: יש לי ודאות שזה בא מהבורא. ולכן, לא אתן לשום מחשבה, פחד או ספק להשתלט עלי. זה יכול להיות הדבר הקטן ביותר או הדבר הגדול ביותר, אבל אם נדע שזה בא מהבורא, הרי זה הדבר המושלם בשבילנו באותו רגע. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, ולכן, אנו שמחים על זה. בתחילה, זה לא יהיה באמת מה שתרגישו. אבל אם תמשיכו לדחוף את עצמכם שוב ושוב, בסופו של דבר תאמנו את עצמכם ותוציאו את עצמכם מסוג הוודאות השני, ותגיעו לסוג הוודאות הראשון.
אם תרצו לשאול את עצמכם מהי העבודה החשובה ביותר שאתם אמורים לעשות כל יום, זכרו שאלה לא התקשורות שאתם עושים או פעולות הנתינה שאתם עושים. אלא, באותם רגעים שאינכם רוצים שמשהו יקרה, תאמרו, "יש לי ודאות מוחלטת שזה בא מהבורא, וזה בדיוק מה שאנו צריך/כה עכשיו." וכל יום, אנו רוצים להיעשות לאדם שמרגיש כך כל הזמן. כן, כולנו שמענו זאת קודם לכן. אבל, היו כנים; האם אתם עובדים על זה יותר מאשר על כל דבר אחר? אם לא, אז אומר הרמב"ן שאינכם נמצאים בדרך למשוך לעצמכם ולעולם את אור גמר התיקון. המאבק המתמיד הזה לרמה זו של ודאות נעלה, אמיתית, הוא הסוד לוודאות נעלה, אמיתית.
כאשר יבוא הזמן שבו הוודאות הנעלה הזו תתגלה, נחזור למה שאנו אמורים להיות. האמת והמתנה של השבת הזו, שבת "בהר", היא היכולת לחזור למצבנו המושלם. אנו עושים זאת מפני שבסופו של דבר אנו מגיעים לנקודה שבה המחשבות והרצונות האנוכיים שלנו נכנעים לשלמות האמיתית שהיא מה שהבורא רוצה בשבילנו. ומכיוון שביטלנו את החלק השלילי של עצמנו, אנו מתחילים לטעום את המהות האמיתית של אור הבורא, ולכן אנו יכולים להתחיל לטעום את האור שמתגלה בגמר התיקון.
המרכז לקבלה גם בפייסבוק לחץ כאן
