לראות ולחיות את הקץ
כדי להבין את האור הזמין לנו השבת הזו, מתחיל רבי אלעזר בזוהר את הדיון במה שהתרחש לאחר חטא העגל, כאשר משה ירד מההר לאחר שקיבל את לוחות הברית, את אור חיי הנצח, בפעם הראשונה.
נאמר שכאשר ירדו משה ויהושע שהיה עמו מההר, שמע יהושע את קולות בני ישראל במצבם השלילי, אבל משה לא שמע אותם. ויהושע מודיע למשה שיש מלחמה והכוחות השליליים משתלטים על בני ישראל. כאשר יהושע מודיע למשה על הכוחות השליליים שהוא שומע, זה הזמן שבו הלוחות נעשים כבדים בידי משה ונשברים.
כדי להבין מה אומרים הזוהר ורב אלעזר: זה מתרחש לאחר חטא העגל, כלומר המעשים השליליים כבר נעשו. וכשמשה ויהושע יורדים מההר, נראה שמשה, שנמצא במצב נעלה יותר, לא שומע את הקולות. אבל יהושע כן שומע, וברגע שהוא מודיע למשה שכוחות שליליים משתלטים על המחנה, הלוחות נעשים כבדים, והזוהר אומר שהם נופלים מידיו של משה ונשברים.
אם נפילת בני ישראל היא שגרמה ללוחות להישבר, הרי היא התרחשה לפני כן, ולא קשורה למה שיהושע שומע ומספר למשה. אבל הזוהר מבהיר במפורש שהשיחה בין יהושע ומשה גרמה ללוחות להישבר, ולא חטא העגל.
מה פירוש הדבר? מה הזוהר אומר לנו? משה מייצג את המודעות של כל בני ישראל. כאשר שמע על חטא העגל, הוא ידע שיש לו אחריות כמנהיג על המודעות הקולקטיבית של בני ישראל, והיה מסוגל, הודות לתהליך השינוי והתשובה שהתחולל בו, לטהר מיד את כל התסבוכת שיצרו בני ישראל. באמצעות התשובה של משה, אפילו לאחר חטא העגל, אור חיי הנצח ירד עדיין לעולם, מפני שמשה היה מסוגל לתקן את המעוות.
אם כן, השאלה היא: מדוע לא נשברו הלוחות בדיוק כאשר בני ישראל נפלו? מפני שכאשר בני ישראל נפלו, משה ידע זאת, עשה תשובה, ועשה מהר את התיקון לכך; הוא היה המודעות הקולקטיבית של כל בני ישראל. ומיד הסכים הבורא עם משה: אתה עשית את התיקון, ואתה יכול עדיין להביא את אור חיי הנצח, את מלאות אור הבורא, למטה אל העולם.
משה ידע שבני ישראל יצטרכו עדיין תיקון, אבל בהיותו המנהיג והמודעות המשותפת של כל בני ישראל, הוא התחיל את התהליך והיה בטוח שהם עומדים לסיים אותו; לא היה לו כל ספק שהחושך שהם גרמו כתוצאה מחטא העגל יתנקה. אבל יהושע, שהזוהר אומר שהיה במצב מודעות נמוך יותר, נתקע.
משה ידע שבני ישראל יהיו מתוקנים, אבל יהושע לא היה בטוח; הוא ידע שהמורה שלו משה תיקן וטיהר את העולמות העליונים, אבל לא היה בטוח עד כמה בני ישראל השתתפו בתהליך התיקון, וגם לא אם הם בכלל יתקנו את המעוות. יהושע ראה את התהליך, ונתקע בחושך שהיה קיים עדיין. אבל משה לא נתקע בתהליך, הוא לא ראה את החושך, הוא ראה רק אור בקצה המנהרה, ולכך כולנו חייבים לשאוף.
מה ההבדל בין משה, מישהו שבאמת מחובר לאור הבורא, ולמישהו שאינו מחובר? כן, משה יודע שיהיה תהליך, אבל הוא רואה את סוף התהליך היום, הוא רואה את כל האור כאן ועכשיו, ומכיוון שמשה – גם כאדם פרטי וגם כמקבץ של כל בני ישראל – רואה את התיקון כבר עכשיו, הוא כבר חי את התיקון, ולכן, אור חיי הנצח עדיין יכול לרדת אל העולם.
יהושע, למרבה הצער, היה כמו רבים כל כך מאתנו שנמצאים לעתים קרובות בתוך התהליך ורואים את החושך. משה יודע שיהיה תהליך, אבל הוא רואה את הסוף, הוא רואה את התיקון, הוא רואה את כל האור מתגלה ממש כאן ועכשיו. זה לא שמשה לא ראה את הנפילה, אבל הוא ראה והתחבר מיד אל התיקון.
וזה הרגע שבו יהושע ראה את הנפילה ובאמת השקיע את עצמו בתוכה וראה את הקרב שבו נשברו הלוחות, ואת אור חיי הנצח עוזב את העולם. זה גם הרגע בחייו של כל אדם שבו האור עוזב; לא כאשר יש בעיה, לא כאשר יש נפילה, אלא כאשר אנו מפסיקים לראות את הסוף, כפי שמשה ראה את הסוף.
זו תגלית מדהימה; אתם יכולים ליפול, כפי שנפלו בני ישראל בחטא העגל, אבל אם יש לכם המודעות של משה, שבה אתם רואים את הקץ, אז בעצם אין שום נפילה, אין שום חושך. מה היה קורה אילו משה היה יורד ויהושע לא היה נעשה מעורב בתהליך, והיה רואה גם הוא את הקץ? האור השלם של הבורא, האור המלא של חיי הנצח, היה עדיין יורד אל העולם הזה. מכיוון שהאור אינו עוזב כאשר אתם נופלים, האור אינו עוזב כאשר יש לכם בעיה, האור אינו עוזב כאשר יש לכם חושך. האור עוזב כאשר אתם נעשים אכולים כל כך בידי החושך והנפילה עד שאתם מפסיקים לראות את הקץ.
שבת ויקהל, אומר לנו הזוהר, היא תחילת התיקון הזה, ועכשיו אנו מבינים מהי תחילת התיקון. אנו יכולים לבחור לחיות את חיינו כמו יהושע, או כמו משה. כן, משה ראה מה הולך להיות, אבל הייתה לו גם ודאות מוחלטת שהחושך והנפילה הם זמניים. הוא ראה וחי את הקץ. השבת הזו, אנו יכולים לקבל ממשה את היכולת לחיות עם המודעות הזו.
