לברוא את השבת
מאת: מיכאל ברג
פרשת "ויקהל פקודי" מתחילה בשיחה על השבת, היום השביעי של השבוע, הזמן שבו מתגלה האור הגדול ביותר. כל הברכות שנמשוך במשך השבוע מושכות את האנרגיה שלהן מהשבת. לכן מתחילה הפרשה באמירה: "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם". פירוש המילה "לעשות" הוא בדרך כלל לעשות איזה שהוא מעשה פיזי. אבל כאן פירושה אחר לגמרי – פירושה כאן הוא "לברוא".
גם בפרשה הקודמת , "כי תשא", נאמר שבני ישראל שמרו או הגנו על אור השבת, וגם שם יש שימוש בביטוי "לעשות את השבת", אבל שוב, המילה לעשות אין פירושה כאן לעשות משהו פיזי, אלא לברוא. ונאמר במדרש שאם אדם מתחבר נכון אל השבת, אין פירוש הדבר שהוא מקים את מצוות השבת ומקבל אור, אלא הוא זה שיוצר את אור השבת.
הרמח"ל אומר שהבחירה החופשית שיש לנו היא המתנה הגדולה ביותר שהבורא נותן לנו, ופירוש הדבר הוא שמה שאנו עושים, למעשה יוצר מציאות. אנו יוצרים את הכלים הרוחניים ואת המעשים הרוחניים. זה מגלה לנו למה התכוון הבורא כאשר הוא אומר "לעשות את השבת." חלקנו מאמינים שהאנרגיות של השבת ושל האור קיימות, והעבודה שלנו היא להתחבר לשבת ולאור שכבר קיימים. או שכאשר אנו קוראים את הזוהר, האור של הזוהר קיים, והעבודה שלנו היא להתחבר לאור שקיים בזוהר. או כאשר אנו שמים תפילין, האור של התפילין קיים, והעבודה שלנו היא להתחבר לאור התפילין.
אבל המדרש והרמח"ל אומרים לנו שזה לא נכון. וזו הבנה מדהימה. הארי מדבר על העובדה שיש הרבה מעשים שנאמר עליהם בתורה שאם נעשה אותם, נזכה לאריכות ימים; "אם תעשה זאת, תקבל את הברכה הזו. אם תעשה את הדבר ההוא, תקבל את הגמול הזה." ועם זאת כל כך הרבה אנשים עושים את המעשים הרוחניים ולא מקבלים את האור או את הגמול שהתורה אומרת לנו שנקבל אם נעשה את המעשים האלה. מדוע?
מכיוון שעכשיו אנו יכולים להבין באופן עמוק יותר. כאשר אנו באים אל השבת, ובמודעות שלנו האור כבר קיים והעבודה שלנו היא להתחבר אל האור הקיים, אז אנו לא באמת מתחברים, מפני שלא יצרנו את השבת. אנו חייבים להגיע אל השבת באמרנו שאין היום אור של שבת והעבודה שלנו היא ליצור את קיום השבת, עם המודעות שלנו, עם ההבנה והרצון שלנו. ואז, נוכל למשוך את אור השבת.
עכשיו אנו יכולים להבין מדוע נאמר שאם אדם, נאמר, הולך לאבוד במדבר, ולא יודע באיזה יום הוא נמצא, ואינו יודע מתי השבת, אבל הוא סופר שבעה ימים, וביום השביעי הוא מושך את אור השבת, אפילו אם זו לא באמת שבת. איך זה אפשרי? אם אור השבת קיים רק ביום השביעי, אז הוא יכול להתחבר רק ביום השביעי. אבל אם אנו מבינים שאנו אלה שיוצרים את השבת, אנו אלה שיוצרים את הרגש, אז אנו יכולים להתחבר ולמשוך את אור השבת.
זה, לדעתי, רעיון של הרב ברג. שלמרות שאנו חושבים שאנו רואים את התפילין, ואנו שמים אותם על ידנו והם אמורים לחבר אותנו אל אור הבורא, אנו למעשה לא מבינים שאנו לא שמים את התפילין, מפני שהם בכלל לא קיימים. הרב ברג דיבר לעתים קרובות על כך – אנשים חושבים שהם שמים תפילין, אבל אנחנו למעשה בכלל לא שמים אותם. הם אפילו לא קיימים ככלי רוחני, והעובדה שהם נמצאים בתיק שלנו אינה אומרת שהם קיימים. אנו חייבים ליצור את קיומם בכל פעם, לפני התקשורת שלנו. והוא הדבר עם הזוהר. כאשר אנו פותחים את הזוהר, רובנו חושבים, האור של הזוהר קיים, וכל מה שאנו חייבים לעשות הוא להתחבר לאור של הזוהר. אבל, לא. יש למעשה עוד צעד לפני כן, ואם אנו לא יוצרים את האור, אז לא נוכל למשוך את האור.
אנו למעשה חייבים ליצור את הכלים הרוחניים שיש בהם אנרגיה ואור כדי שאז נוכל למשוך מהם אור. זה אומר שכאשר אנו באים אל השבת ביום שישי אחרי הצהרים, המודעות שלנו חייבת להיות, "אני מבקש/ת מאור הבורא לעזור לי ליצור את אור השבת." ואז נתקדם ונעשה את כל מעשי החיבור כדי למשוך את אור השבת שיצרנו. ואז אלה מאתנו ששמים תפילין כאשר אנו באים שוב בבוקר, אנו לא שמים אותם ומצפים, מקווים, רוצים , או מבקשים שאור הבורא יאיר אלינו את אור התפילין. הצעד הראשון הוא לבקש מאור הבורא לתת לנו את היכולת ליצור כל יום מחדש. מפני שאפילו אם יצרנו תפילין אתמול, התפילין האלה כבר לא קיימים היום. לכן לפני שאנו שמים אותם, עלינו לומר לבורא, "תן לי את האור ליצור את התפילין הרוחני. תן לי את האור כדי שאוכל להשקיע אותו בתפילין האלה וליצור אותם ככלי רוחני." ואז נוכל לשים אותם עלינו ולהתחבר אליהם. הוא הדבר עם הזוהר. לפני שאנו פותחים את הזוהר, אנו חייבים לבקש מהבורא לתת לנו את האור לברוא את הזוהר היום. ורק אז אנו יכולים לפתוח את הזוהר ולקרוא ממנו.
עכשיו אנו מבינים מדוע כל כך הרבה אנשים עושים מעשים רוחניים ומשתמשים בכלים, והם לא עובדים בשבילם. מפני שהם לא בוראים אותם קודם. ולכן אומר הרמח"ל שהמתנה הגדולה ביותר שיש לנו היא הבחירה החופשית שמאפשרת לנו לברוא. מה פירוש הדבר? למשל, הספל קיים בין אם יש לנו בחירה חופשית ובין אם לא. אבל אם, מסיבה כלשהיא, נניח שהבורא יעלים את כל הבחירה החופשית שלנו, הספל עדיין יהיה קיים. אם כן, מה כוונת הרמח"ל כאשר הוא אומר שבחירה חופשית היא שמאפשרת לדברים לבוא לידי קיום?
ברמה הרוחנית, כאשר אנו לא יוצרים, הכלי אינו קיים ככלי רוחני, אפילו אם הוא קיים במציאות הפיזית. אבל זה אומר שהיום, אנו חייבים ליצור זוהר חדש, אנו חייבים ליצור תפילה חדשה, אנו חייבים ליצור שבת חדשה, אנו חייבים ליצור כלי חדש. ואז, נוכל למשוך מהם. לכן, מה בחירה חופשית, שואל הרמח"ל? שאם לא נבחר ליצור כלי חדש, הוא לא יהיה קיים היום למרות שהוא היה קיים אתמול. כל עוד לא ניצור את הכלי, הוא לא יהיה קיים עבורנו; ואז התפילין אינו תפילין, השבת אינה שבת, והזוהר אינו זוהר.
לא לעתים קרובות מכנס משה את בני ישראל, אבל בשבת "ויקהל פקודי" הוא עושה זאת. מדוע? מכיוון שהוא מלמד אותם הבנה בסיסית על העבודה הרוחנית. אנו יכולים להשתמש בכלים, אבל הם לא נמצאים שם. הם לא קיימים, מכיוון שלא יצרנו אותם. הבורא אומר לנו שלפני שאפילו נחשוב להשתמש בכלים הרוחניים ונוכל לקבל מהם תועלת ואור, אנו חייבים קודם כל ליצור אותם.
