לחבר את הלב לפה
מאת:מיכאל ברג
אנחנו קוראים השבוע את פרשת "מצורע", ואנו יודעים שהרעיון המרכזי בפרשה הזו הוא העובדה שאם אדם מדבר לשון הרע, במיוחד אם הוא מדבר לשון הרע על אדם אחר, הוא יוצר סוגים שונים של חושך. זה היה מתבטא באופן חיצוני כ"צרעת", אך כיום זה לא מתבטא בצורה זו. עם זאת, המקובלים מלמדים אותנו שלמרות זאת, הנזק הרוחני עדיין נעשה כאשר אדם מדבר לשון הרע.
הזוהר אומר שכאשר אדם מדבר, רואה או חושב באופן שלילי על אדם אחר או על עצמו, התפילות שלו לא תגענה אל הבורא. מדוע? קודם כל, מפני שאנו מבינים שכאשר אנו במקום של חושך, התפילות והעבודה הרוחנית שלנו לא יכולות לחבר אותנו לאור הבורא. אבל יש כאן משהו יותר עמוק.
בגמרא, בסנהדרין, מדובר על ביאת המשיח, גמר התיקון, קץ לכאב, לסבל ולמוות בעולם הזה. יש שם הרבה ציטוטים, אחד אחרי השני – מתי יבוא המשיח? מה צריך להתרחש בעולם? ואחד הציטוטים קצת קשה לפעמים להבנה. הוא אומר שהבורא יודע בלבו מתי יסתיימו כל החושך, הכאב והמוות בעולם הזה, אבל הוא לא גילה זאת עדיין לפיו. הלב של הבורא אולי יודע, אבל הפה עדיין לא.
מה פירוש הדבר?
אם נתייחס לרגע שלפני חציית ים סוף, כאשר משה הלך לבורא ושאל מה הם צריכים לעשות מפני שהמצרים נמצאים ממש מאחוריהם, והבורא ענה: "מה תצעק אלי?" אומר "בני יששכר" שיש על הפסוק הזה מדרש משונה מאוד. המדרש אומר "ישיבו דבר מליבם", עליהם לשלוח את המלים מלבם.
"בני יששכר" מסביר שהבורא אומר בתלמוד, "גיליתי את הזמן של גמר התיקון בלבי. אבל לפי, עדיין לא גיליתי." לכן הוא מסביר שהשכינה, ההיבט הנקבי של אור הבורא שנמצא אתנו בכל החושך, הכאב והייסורים שאנו חווים, דוממת במימד שבו אנו חיים, מכיוון שבכל פעם שאנו עושים מעשה שלילי אנו משתיקים, מפסיקים את היכולת של השכינה לעזור לנו, ולכן, אנו מבטלים את כוחה להביא את גמר התיקון.
אנו חייבים להבין מה שנאמר בזוהר – "בוא וראה, הנשמה ששוכנת בתוך כל אדם, היא נעלה וקדושה מאוד. ויש לה, לנשמה של כל אחת ואחד מאתנו, הכוח והיכולת להיכנס ולדבר לפני הבורא. והיא יכולה להיכנס בכל שער;" זה אומר שהנשמה שלנו יכולה לתקן כל חושך, כל שליליות, כל מחלה, כל בעיה. ואין שום כוח בעולם הזה שיכול לעצור ולהפסיק את כוח הנשמה שלנו.
אבל כאשר אדם רואה או מדבר רע, הוא ממש מוציא את כוח החיים מתוך נשמתו, ואז לנשמה שלו אין כוח להתפלל, לעשות נסים, או לשנות דברים. לנשמה שלנו, כפי שהיא קיימת עכשיו, יש יכולת לעשות הכל, לשנות הכל, לעשות נסים, להיכנס לכל שער. אבל אנו חונקים אותה ומוציאים ממנה את כוח החיים, ומכיוון שאנו עושים כך, אין לה שום כוח, אין לה שום יכולת…ולכן מתעכבת הגאולה.
וכך אנו יכולים להבין מה שנאמר בגמרא: "מהי הגאולה, גם האישית וגם עבור כל העולם? הגאולה היא כאשר אנו סוף סוף יכולים להרשות לנשמה שלנו לגלות את עצמה." כאשר נתבונן ונשאל מדוע אנו עדיין בגלות, מדוע יש עדיין חושך בעולם הזה, זה מפני שהלב שלנו, המייצג את הנשמה שלנו, המייצג את הכוח לעשות הכל, עדיין לא קיבל רשות לגלות את עצמו.
לכן, כשאנחנו אומרים שהלב עדיין לא סיפר לפה, פירוש הדבר הוא שהלב שלנו – המייצג את הנשמה שלנו, את הכוח הפנימי של הנשמה שלנו – עדיין לא קיבל רשות להתגלות באמצעות הפה שלנו, באמצעות הפעולות שלנו.
בכל פעם שאנו רואים, חושבים או מדברים רע, זה ממש מוציא את כוח החיים מתוך הנשמה שלנו ואז אנו לא יכולים לעשות כלום. אנו יכולים לחשוב שאנו מתפללים, אנו יכולים לחשוב שאנו מלמדים, אנו יכולים לחשוב שאנו עוזרים, אבל אין שם שום אור, אין שם שום כוח, אין שם שום יכולת.
הלב אינו מגלה את כוחו לפה. הוא לא מגלה את כוחו. זה מה שאנחנו עושים, ולכן יש עדיין חושך ויש עדיין גלות. מפני שאנו מוציאים את כוח החיים מתוך הנשמה שלנו – בגלל הפעולות השליליות היומיומיות שלנו, בגלל המחשבות השליליות היומיומיות שלנו, בגלל לשון הרע היומיומית שלנו.
אבל בזמן הגאולה, כך נאמר, כל מה שיהיה עלינו לעשות הוא להרשות ללב שלנו לגלות את האמת שלו, לגלות את האור שלו. מפני שמה שעוצר אותנו זה לא אור חדש שאנו צריכים להביא; זכרו, כפי שהזוהר אומר לנו, הנשמה שלנו כפי שהיא קיימת עכשיו יכולה לגשת ישירות לבורא ויכולה לעבור בכל שער. אין שום דבר שיכול לעצור אותה – היא יכולה לעשות כל נס, היא יכולה לקבל תשובה לכל תפילה, היא יכולה לרפא כל דבר, יש לה הכוח… אם אנחנו לא נהרוג אותו. ורק לכך מחכה הבורא, זה כל מה שהוא רוצה מאתנו, מכל אדם ומכל העולם. כאשר תחברו את הלב לפה, כאשר תחברו את כל כוח הנשמה שלכם ותאפשרו לו להתגלות, אז אפילו כוח הנבואה יתחדש.
לכן, נבואה, כך נאמר, תהפוך לדבר שבשגרה. מדוע? מפני שבסופו של דבר, אין חדש תחת השמש, אלא הכוח האמיתי, החזון האמיתי, החכמה האמיתית של הנשמה שלנו יקבלו אישור להאיר בלי ההרג היומי שאנו מבצעים כל יום בנשמה שלנו באמצעות המעשים שלנו. והאמת היא שכל מה שאנו צריכים לעשות זה לתת רשות, מפני שהאור הזה כבר נמצא בלב שלנו, הוא כבר נמצא בנשמה שלנו.
לכן נאמר במדרש שכאן הבורא נתן לבני ישראל את סוד הגאולה הסופית. מתי זה יתרחש? כאשר נרשה לנשמה שלנו וללב שלנו לגלות את עצמם באופן מוחלט, ולהתגלות באמצעות הפה שלנו, המעשים שלנו. הגלות עדיין קיימת מפני שכל הגדולה שלנו חסומה בתוך הלב והנשמה שלנו.
הבורא אמר לבני ישראל, לגבי הגאולה הסופית, שכל מה שהם צריכים לעשות זה להרשות ללב שלהם לגלות את האמת שלו לפה שלהם; אז תהיה להם נבואה, חכמה, נסים, והם יהיו מסוגלים לעשות הכל. זה מה שהתרחש ביציאת מצרים, וזה מה שיתרחש בגאולה הזו, כאשר אנו סוף סוף נרשה ללב שלנו לגלות את עצמו לפה שלנו, כאשר נרשה לנשמה שלנו לגלות את כוחה לעולם הזה. וזה כל מה שאנו חייבים לעשות. אנו לא צריכים לגדול. אנו לא צריכים לעשות דברים מדהימים. אנו רק צריכים להפסיק להוציא את כוח החיים מתוך הנשמה שלנו, ואז הטבע הפנימי שלה, היכולת הפנימית שלה, יתגלו. ואז הלב, הנשמה, יגלו את עצמם בשלמות מוחלטת דרך הפה.