מחזור ראיית הרע ולשון הרע
מאת: מיכאל ברג
המקובלים מסבירים שפרשת "מצורע" אינה מדברת רק על הסכנה שבלשון הרע על מישהו אחר, אלא מתייחסת גם לאדם שרואה דברים באופן שלילי – בין אם הוא רואה את עצמו כרע, את המצב שלו כרע, את חייו כרעים, או אדם אחר כרע. ישנם אנשים שנוטים מאוד לדבר באופן שלילי, וישנם כאלה שרואים את השלילי אבל לא מדברים עליו, והזוהר אומר שצרעת, שהיא התממשות גם של ראית הרע וגם של דיבור רע, היא "דינא תקיפא", דין קשה. והמקובלים מלמדים שכאשר אדם רואה רע בעולם או מדבר לשון הרע, הוא מתחבר לכוח מסוים בעולם הזה; יש כוח של אור ויש כוח של חושך, וכאשר אדם הולך למקום של ראית הרע או דיבור רע, הוא נעשה שותף ומתאחד עם מה שנקרא "דינא תקיפא", אותו כוח של דין קשה בעולם.
לכן, לא מדובר כאן על כך שפשוט לא טוב לדבר לשון הרע על מישהו או לראות שליליות בעצמנו, במצבנו, בחיינו או באחרים; אלא שכאשר אנו עושים זאת, אנו יוצרים באופן יזום חיבור בינינו ובין כוח החושך. לשם הולך האדם וזה הכוח שהוא מביא על עצמו אם הוא הולך למקום של ראית הרע; אדם שגורם נזק נעשה חבר ומתאחד עם הכוח בעולם שגורם נזק.
זו ההבנה הראשונה, שכאשר אנו לא רק מדברים לשון הרע, אלא מרשים לעצמנו לראות ולחשוב רע על עצמנו, על אחרים, על מצבים וכדומה, אנו למעשה מזמינים את כוח הצד השלילי אל תוך חיינו. מאיפה אנו מקבלים את הכוח והיכולת לדבר או לחשוב רע? זה בודאי לא בא מאור הבורא. אלא, אנו מבקשים מהצד השלילי להזין אותנו באנרגיה. וזו האנרגיה של "דינא תקיפא", הדין הקשה של הצד השלילי, שנותנת לנו את היכולת, את הכוח, ואת הרצון לראות רע ולדבר לשון הרע. לכן, זה מה שאנו עושים כאשר אנו רואים רע או מדברים רע; אנו בפירוש מכניסים פנימה ויוצרים שותפות בינינו ובין כוחות הדין שבעולם.
יתרה מזו, המקובלים מלמדים, שזה למעשה הופך למחזור. מפני שכאשר אדם נעשה שותף לצד השלילי, הוא מקבל באופן אוטומטי יותר מחשבות של דין. ואם הוא נופל לצורת הראיה הזו ולכוח הזה של הצד השלילי, ומתחיל לדבר יותר לשון הרע, אז הוא רואה אפילו עוד יותר דברים שליליים בכל אדם אחר, בעצמו, בחייו, וזה הופך למחזור, מפני שהמודעות שלו נעשית מכווננת יותר ויותר עם כוח הצד השלילי – האדם בפירוש מקשיב לו – והצד השלילי מקבל יותר ויותר כוח ונעשה הרבה יותר חזק.
ואז, מלמדים המקובלים, שהאנרגיה הזו, אם אתם נעשים שותפים לה, לא רק יוצאת החוצה מכם ויוצרת דינים אצל אנשים אחרים; הדינים האלה, אותם דינים שהבאתם על אחרים חייבים לבוא גם אליכם.
לכן, ההבנה שאנו רוצים להגיע אליה כשאנו חושבים על כך, שוב, שלא רק לדבר, אלא גם לחשוב ולראות את הרע, אלה הן פעולות שלמעשה יוצרות שותפות עם הצד השלילי. שותפות שאם נבסס אותה, פעם אחר פעם, תהיה יותר ויותר חזקה, ותיצור עוד הרבה מאוד דינים שיצאו מתוכנו לעולם. וכמובן שאם אדם יוצר יותר דינים שיוצאים ממנו לעולם, הוא מביא יותר מאותם דינים על עצמו.
יש עוד היבט אחד לרעיון הזה, והוא שבכל אחת ואחד מאתנו יש שליליות. יש בתוכנו חלק שהוא אור הבורא, הנשמה, ויש הרצון לקבל לעצמו בלבד. כאשר הזוהר מדבר על המושג "מצורע", אדם שמגלה או מוציא החוצה את החושך והשליליות שלו, פירוש הדבר הוא שלשון הרע וראיית הרע מגיעות מהצד השלילי. אבל אם האדם מרשה לעצמו לגלות את זה, הוא מפעיל לשם כך את הכוח הפנימי השלילי שבו, וכאשר הוא מאפשר לו להתגלות, הוא נותן לו אפילו עוד יותר כוח. לכן, חוץ מהדבקות והשותפות שהוא יוצר עם כוחות החושך שבעולם, הוא גם מאפשר לחושך שלו עצמו להתחזק.
לכן, הדברים שאנו רוצים לשמור ולזכור ושיש לקוות שיתנו לנו דחיפה חזקה לעצור את הנפילה למודעות ה"רע" – בין אם בעצמנו, באחרים או בחיינו – הם: ראשית, כאשר אנו מדברים לשון הרע, זה לא רק דבר שלילי שאנו עושים; אנו ממש יוצרים שותפות ואיחוד עם הצד השלילי. ולכן, שנית, כאשר אנו עושים כך, זה הופך למחזור. אנו מקבלים יותר מחשבות וסיבות לשפוט את האדם הזה, או האדם הזה, או לראות רע במצב הזה, או במצב הזה, או בעצמנו. וככל שהמחזור הזה גדל, אנו מקשיבים יותר למחשבות השיפוט האלה על אחרים, והן תבואנה יותר ויותר, מפני שהן נעשות יותר ויותר מחוברות לצד השלילי. ושלישית, אנו חייבים להבין שאם אנו מעוררים דין על אנשים אחרים, הדין הזה חייב לחזור אלינו. ולסיום, כשאנו עושים כך, זה מחזק את החושך, השליליות והרצון לקבל לעצמו בלבד הטבועים בנו.
