מבחן המים הקדושים
בפרשת נשא יש סיפור על סוטה, אישה הנאשמת על ידי בעלה בניאוף. אבל זו אישה שלאחר שהואשמה, היא אומרת שזה לא נכון, ובתקופת המשכן, היה מבחן; זה לא היה דווקא הניאוף, אלא השקר שלאחר הניאוף. לכן, מדובר כאן לא רק על אדם שנפל, זה אדם שנפל והוא עיוור לנפילה שלו.
מהו המבחן? נאמר שהכהן לוקח מים קדושים [התורה אינה מפרטת לנו מהם המים הקדושים], לוקח עפר מרצפת המשכן, או המקדש, שם אותו בתוך כלי חרס, ואז שופך אותו אל תוך המים, ולאחר מכן מפזר את השם המפורש בתוך המים, כך שיש שלושה אלמנטים במים: המים הקדושים, עפר המשכן, ושם הבורא. אם האישה משקרת ואכן בגדה בבעלה, דברים איומים יתרחשו בגלל שתיית המים. אבל אם היא טהורה ולא בגדה בבעלה, אז לא רק שלא יקרו לה דברים נוראים, אלא היא מקבלת הרבה ברכות ואור כתוצאה מזה; עד כדי כך שאם הייתה עקרה, היא יכולה עכשיו ללדת.
המקובל הגדול רבי חיים בן עטר, בפירוש שלו, אומר, "אנו מוצאים משפט מוזר בפרשת נשא – מים קדושים. ואז הוא שואל מה פירוש "מים קדושים". מה הופך אותם לקדושים, ומדוע השתמשו במים קדושים כמבחן למישהו שעלול להיות שלילי מאוד? הוא אומר שכדי להסביר את המשפט ואת הסיפור הזה, הוא חייב לגלות משהו מסודות התורה ומחכמת הקבלה: במהות של כל דבר – כל דומם, צומח, בעל חיים ובן אדם – יש רצון עצום להתקרב לאור הבורא. הרעב הזה קיים, אפילו בדברים דוממים בעולמנו, הרעב לחיבור לאור הבורא. אפילו רק ההבנה הזו היא מופלאה; המהות של כל דבר בעולם – למשל, נייר, שולחן, ספל וכדומה – היא כמיהה עצומה ורעב גדול להתקרב לאור הבורא. בליבה של כל דבר בעולם הזה, מהדומם ועד לאנוש, יש רעב אדיר ותשוקה עצומה להתקרב לאור הבורא.
המדרש אומר שיש מושג שנקרא מים בוכים. מדוע הם נקראים מים בוכים? אנו יודעים שבתהליך הבריאה, היו מים שנשלחו למטה לעולם הפיזי והיו מים שהורשו לעלות לשמים. המים שנשלחו למטה לעולם הפיזי שרויים בכאב, מפני שהם רחוקים מאור הבורא, וכפי שאמרנו, יש בתוכם רעב לוהט ותשוקה בוערת להתקרב לבורא. לכן, המים הנמוכים נקראים מים בוכים, מפני שכל נברא שהוא רחוק מהבורא שרוי בכאב. ולכן, כל המים והפיזיות שקיימים בעולם הזה, הרמה שבה הם רחוקים מאור הבורא, היא הרמה שבה הם מצויים בכאב ובוכים. הדבר היחיד שמאחד את כל הבריאה הוא הרעב הבוער הזה שמצוי בכולנו להתחבר לאור הבורא.
בני אדם, בגלל האנוכיות שלנו והרצון שלנו לקבל לעצמנו בלבד, יכולים להסתיר את הרעב הזה, אבל אצל כל השאר הוא גלוי. ולכן, כל חוסר של חיבור אצל הצמחים, אצל עצמים דוממים, או בעלי חיים, גורם להם כאב ודמעות. אבל מכיוון שאנו יודעים שאור הבורא רוצה לשכון בכל דבר, הרי שמאז נפילת אדם הראשון, בכל פעם שאנו עושים מעשה שלילי, אנו מתרחקים מאור הבורא וגורמים יותר כאב לכל הנבראים. ואז, בגלל השליליות שלנו, אור הבורא חייב להסתתר עוד יותר ולהתרחק עוד יותר מכל הנבראים.
כאשר נאמר שאור הבורא יסיר כל דמעה, לא מדובר רק על דמעות בני אדם. מדובר על הדמעות שקיימות בכל הבריאה – במים, בחפצים דוממים, בצמחים, בבעלי החיים… כולם בוכים. כולם שרויים בכאב בגלל חוסר החיבור לאור הבורא. ואז, כאשר יגיע גמר התיקון, המים יהיו מלאים בשמחה. העולם יהיה מלא בשמחה. אבל כאשר אדם, וכל העולם, גורמים לאור הבורא לעלות ולהיעלם, בגלל המעשים השליליים שלנו, זה מה שגורם לכאב ולחושך בעולם.
רבי חיים בן עטר אומר לנו שאנו חייבים לשים לב ללימוד הזה, מפני שהוא חשוב מאוד. מה שהתגלה בהר סיני, שהוא בעצם הסוד של שבועות, הוא הפירוש של גמר התיקון: כל העולם יתמלא בידיעת הבורא. זה אומר שלכל דבר יהיה סוף סוף מה שהוא רוצה. למים יהיה מה שהם רוצים. לאדמה יהיה מה שהיא רוצה. לצמחים יהיה מה שהם רוצים. לבעלי החיים יהיה מה שהם רוצים.
וכפי שאנו יודעים, בזמן שהתגלה אור הבורא בסיני, כל האנשים, המים, החפצים הדוממים, הצמחים ובעלי החיים היו מלאים בשמחה, מפני שהם סוף סוף יכלו להתחבר בשלמות לאור הבורא, ואז היה חופש ממוות, מפני שלא הייתה כל סיבה לחושך או לכאב. מפני ששוב, זו אחת התגליות המדהימות של רב חיים בן עטר: מה שגורם לחושך להתגלות בעולם הזה נגרם על ידי המעשים השליליים שלנו שמרחיקים את אור הבורא מכל הברואים.
נאמר שכאשר יגיע גמר התיקון, רוח הטומאה תיעקר מן הארץ. מהו הכוח שמאפשר שליליות? הכאב שקיים בבריאה, בדומם, בצומח, בבעלי החיים, הוא שמתגלה ונקרא רוח הטומאה. הוא הכוח שמאפשר לחושך, לכאב ולמוות להתגלות בעולם הזה. אבל כאשר אנו מעלים את העולם שלנו ומאפשרים לכל דבר להתקרב לאור הבורא, אז רוח הטומאה עוברת מן העולם; הערוץ הזה של חושך וכאב נעלם מהעולם שלנו. וכך אנו מסירים את המוות מהעולם שלנו לנצח.
אם כן, קודם כל אומר לנו רבי חיים בן עטר עד כמה חשוב הלימוד הזה, ואז בסוף, הוא אומר לשמור את הלימוד הזה עכשיו, עם ההבנה הזו, שכל הבריאה נמצאת בכאב, בגלל שבמהותה יש תשוקה אדירה ורעב עצום להתחבר לאור הבורא. כאשר אנו, באופן אישי או קולקטיבי, גורמים לאור הבורא להתרחק אפילו עוד יותר, אז אנו גורמים לכאב גדול יותר. וזה מה שמאפשר לחושך, לשליליות ולמוות להתגלות בעולמנו.
אם כן, מה פירוש מים קדושים? ומדוע השתמשו במים האלה לבחון אישה שנפלה, אבל אמרה שלא נפלה? אלה הם מים ששכנו במשכן. המשכן הוא מקום שבו אור הבורא מתגלה בעולם, וכל מים שקרובים לבורא הם מים קדושים. כל מים שקרובים לבורא הם מים מאושרים. ולכן, עכשיו אנו מבינים מה הייתה מטרת המים הקדושים המאושרים האלה, ששכנו במשכן, המקום הפיזי בו שכן אור הבורא. הבורא אומר: "קחו את המים שעכשיו הם שמחים". מדוע הם שמחים? מפני שהם מחוברים לאור הבורא. והם מרגישים את החיבור הזה, והם שמחים אתו, ואלה המים שנותנים לאישה לשתות.
כאשר המים נכנסים אל תוך האישה, היא או טהורה ונעלה, או אישה שנפלה ואין לה שום מושג שנפלה. המים, כאשר הם נכנסים אל פיה, הם מים שמחים, קדושים, נעלים, שמחוברים לאור הבורא. וכך, כאשר היא מעכלת אותם, אם היא אישה שרחוקה מאור הבורא, היא גורמת כאב גדול למים האלה. מפני שהיא לקחה מה שהיה פעם מים קדושים, טהורים ומחוברים, והביאה אותם אל תוך הגוף שלה, ומכיוון שהיא הייתה אדם שלילי, היא מפרידה את המים האלה מאור הבורא; כאב המים האלה הוא שגורם לאישה תוצאות שליליות. אבל אם האישה היא נעלה, אם היא טהורה, אז המים, למרות שנעכלו על ידי גופה, נשארים מחוברים לאור הבורא. המים לא מרגישים שום כאב ושום שליליות. זה סוד המים הקדושים.
