הסכנה ב"להיות צודקים"
מה אנחנו יכולים ללמוד מפרשת המרגלים על הטעויות החוזרות שאנו עושים בחיינו ומדוע לא חשוב להיות תמיד צודקים? על ההארות של פרשת "שלח לך"
מאת: מיכאל ברג
פרשת "שלח לך" היא הפרשה המפורסמת על המרגלים. הבורא אומר למשה: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן", ומשה שולח אותם לתור את הארץ. הם חוזרים ומוסרים דו"ח שלילי, ואנו יודעים שהדו"ח הזה יצר כל מיני סוגים של חושך; בגללו נאלצו בני ישראל להישאר במדבר ארבעים שנים נוספות. לכן אנו באמת חייבים להבין מה הייתה טעותם של המרגלים ומה אנו חייבים ללמוד ממנה לגבי חיינו אנו.
צודקים או טועים?
כשמתחיל הרמב"ם את הדיון בפרשת השבוע, הוא שואל שאלה מעשית מאוד: מה היה לא בסדר במעשיהם של המרגלים? משה אמר להם "לכו אל הארץ, ראו עד כמה היא טובה, ואם האנשים שחיים בארץ הזו חזקים או חלשים." הוא ביקש מהם לגלות כמה אנשים חיים שם, ואיך הם חיים. והמרגלים חזרו וענו לו על שאלותיו. האם משה שלח אותם כדי שיחזרו וישקרו לו? הוא ביקש מהם באופן ברור מאוד לגלות דברים על הארץ, והם חזרו ואמרו לו את האמת; הם עשו בדיוק מה שהוא ביקש מהם. אם כן, מה הייתה הבעיה?
אחד מהלימודים הראשונים שעלינו ללמוד מהפרשה הזו נוגע בסכנה של "להיות צודקים"; הנפילה הגדולה ביותר, הטעות הגדולה ביותר, נעשית כאשר אנו צודקים, כמו המרגלים. כל מה שאמרו כאשר חזרו היה נכון. אבל הם שכחו שאפילו כאשר אתם צודקים, עליכם להשאיר פתח לאור הבורא.
אם הייתם שואלים את המרגלים מה היה התפקיד שלהם, הם היו אומרים: "התפקיד שלנו הוא ללכת לארץ ישראל, וכפי שמשה אמר לנו, לראות איזה מין ארץ זו, לראות מיהם האנשים שחיים בה, לראות עד כמה מוגנות הערים שלהם, וכדומה. אבל "קדושת לוי" אומר שלא זו הייתה באמת המטרה שלהם. לדבריו, המטרה העיקרית שלמענה שלח אותם הבורא לא הייתה, כפי שהם חשבו, ואפילו כפי ששמעו, לראות את הפיזיות של הארץ. העבודה שלהם הייתה למעשה עבודה רוחנית. הבורא אמר למשה לשלוח אנשים רוחניים לארץ ישראל כדי שיתפללו וילמדו בתוכה, ובאמצעות העבודה הרוחנית שלהם, יעוררו מהעולמות העליונים אור, שיזרום למטה אל ארץ ישראל הפיזית; ולכן תרצה הארץ שכל בני ישראל ייכנסו לתוכה, וכניסתם תהיה שלווה ושלמה.
אם כן, אנו רואים כאן שני דברים. ישנו הדבר שחשבו המרגלים על עבודתם ומה עליהם לעשות, ומנגד, הדבר שבאמת היה עליהם לעשות – ואנו רואים ששני הדברים שונים לחלוטין זה מזה. המרגלים האמינו שתפקידם הוא להתבונן בארץ ובאנשים ולחזור עם תכניות ורעיונות, בעוד שהתפקיד שלהם היה להתפלל, ללמוד ולעורר את האור – התעוררות שהייתה גורמת לארץ לרצות שבני ישראל ייכנסו לתוכה. אבל מפני שהם היו בטוחים שהם יודעים מהי העבודה שלהם, הם קלקלו הכל. ומפני שהם עשו מה שחשבו שהם אמורים לעשות, הם נשארו ארבעים שנים נוספות במדבר, וכפי שהמקובלים מלמדים אותנו, הגלות שאנו נמצאים בה נובעת גם היא מאותה טעות.
טעות חוזרת
אם נחשוב על כך, אנו עושים את הטעות הזו כל הזמן. אנו כל כך בטוחים שיש לנו מושג ואנו יודעים בברור מה אנו אמורים לעשות. אבל באמצעות הפרשה הזו אנו חייבים לעורר את ההבנה שהסיכויים הם שמה שאנחנו חושבים שעלינו לעשות כלל אינו מה שאנו אמורים לעשות, ואם אנו כבולים למחשבה שאנו יודעים מה עלינו לעשות, לא רק שנזדקק ליותר זמן כדי להבין מהו הדבר הנכון ולעשות את הדבר הנכון, אלא גם נקלקל הכל.
לכן, עם נקודת הראות הזו, אם היינו הולכים אל המרגלים כשהם מתפללים שחרית בחופזה, ושואלים אותם: "מדוע אתם ממהרים? האם אינכם חושבים שאתם חייבים לגלות אור?" הם היו עונים: "כן, חשוב לגלות אור כל בוקר, אבל משה והבורא שלחו אותנו לכאן לעשות עבודה חשובה מאוד. אנו חייבים ללכת ולראות את הערים. אנו לא יכולים לבזבז כל כך הרבה זמן על תפילות או לימודים." היינו רואים שהם שמים מעט מאוד דגש ומשקיעים מעט מאוד זמן בעבודה האמתית שהיו אמורים לעשות במשך ארבעים הימים, כשלמעשה הם התמקדו במה שחשבו שנאמר להם לעשות. לכן הם מתו. לכן הם כפו על בני ישראל להישאר במדבר עוד ארבעים שנים, וכולנו עדיין משלמים על הטעות הזו.
אם תחשבו על זה לרגע, תבינו כמה מסוכן לחשוב שאנו יודעים מה אנו אמורים לעשות.
מכיוון שהמרגלים "ידעו" מה הוא התפקיד שלהם, הם עשו את עבודת הריגול הפיזית בצורה הטובה ביותר שיכלו. אבל הם החמיצו לגמרי את רעיון התעוררות האור של הארץ, שהיה המטרה האמתית של המסע שלהם. הפתח הזה שפתחו לחושך עדיין משפיע עלינו עד עצם היום הזה. כל יום שבו אנו מתעוררים ומתכננים תכניות וחושבים שאנו יודעים מה אנו צריכים לעשות, ומתרגזים ומוטרדים כאשר זה לא יוצא לפועל, אנו מרגלים. כל פעם שבה אנו כועסים על מישהו או משהו שמשבש לנו משהו שאנחנו כל כך בטוחים שאנו צריכים לעשות, אנו מרגלים. כל פעם שבה אנו שוכחים שקרוב לוודאי שמה שאנו צריכים לעשות אינו מה שאנו חושבים שאנו עושים, אנו מרגלים. וכך אנו מנציחים חושך וגלות.
להבין את התפקיד שלנו
ההבנה הגדולה שעלינו לקחת מהפרשה הזו היא להתעורר כל בוקר עם הבהירות שיש הרבה סיכויים לכך שמה שאנו חושבים שאנו צריכים לעשות אינו מה שאנו צריכים לעשות אותו יום; אנו חייבים להיות פתוחים כל הזמן לרעיון הזה שמה שאנו חושבים שאנו אמורים לעשות היום, החודש, השנה, הוא שגוי לחלוטין. אם נישאר פתוחים לכך, נגלה אור, והדרך שבה נראה שיש לנו הבהירות והוודאות הזו, היא אם לא נתרגז כשהדברים לא יתנהלו על פי התכניות שלנו או כאשר אנשים יעשו דברים שיקלקלו לנו את התכניות. ואז, אם תהיה לנו בהירות וודאות שהתכנית שלנו כנראה אינה התכנית הנכונה, לא נכעס ולא נצטער אם התכנית הזו לא תצא לפועל.
רק הבורא יודע את התכנית והוא מגלה אותה לאלה שזוכים לכך, אבל לא באמצעות חוכמה, מחשבה או תכנון. הרב אשלג אומר שכאשר הבורא רואה שאדם פשוט בתקשורת שלו ובחיבור שלו, שאין לו תכניות גדולות למען עצמו, רק אז ניתנת לאדם הזה רשות להיכנס ולראות את הסודות הגדולים של הבורא. לכן, אחד הלימודים הגדולים שהמרגלים מלמדים אותנו בפרשת "שלח לך" הוא שאם נתעלם לגמרי מכל התכניות שלנו ומכל ההיגיון שלנו, יראה לנו הבורא את מה שאנו אמורים לעשות באמת.