מהחזרת חפצים אבודים ועד תיקון
בפרשת "כי תצא" מדובר על מה שעליכם לעשות אם אתם מוצאים משהו שמישהו אחר איבד. הדבר הנכון כמובן, הוא למצוא למי הדבר שייך ולהחזיר לו אותו. אבל מה אם אינכם עושים כך? עיון במשמעות התיקון בדברי האר"י
מאת: מיכאל ברג
בפרשת "כי תצא" מדובר על מה שעליכם לעשות אם אתם מוצאים משהו שמישהו אחר איבד. הדבר הנכון כמובן, הוא למצוא למי הדבר שייך ולהחזיר לו אותו. אבל מה אם אינכם עושים כך?
האר"י אומר, שכל אדם שמוצא משהו שאבד או ששייך למישהו אחר, ולא מחזיר אותו לבעליו – מכל סיבה שהיא, כמו, למשל, שהיה עסוק מדי, לא היה לו זמן, או שלא היה אכפת לו מספיק – מפנה את עיניו. וכתוצאה מכך, האדם הזה, שהפנה את עיניו, למרות שהייתה לו הזדמנות להחזיר משהו שאבד ובגלל סיבה כל שהיא לא עשה זאת ולא תיקן את מעשיו, כאשר הוא עוזב את העולם, הנשמה שלו אינה יכולה להגיע למקום הנכון שלה בעולמות העליונים.
בשער הגלגולים מסביר האר"י שישנן שתי דרכים לתיקון הנשמה.
אחת היא כאשר נשמה של צדיק חוזרת ב"עיבור" ונכנסת באופן זמני לגוף של אדם – לפעמים מבלי שהאדם אפילו יודע זאת – ועוזרת לנשמה הזו בתיקון שלה. הנשמה הזו עשתה את התיקון שלה ויכולה לעזוב את הגוף. ה"עיבור" קל ומהיר מאוד עבור הנשמה; העיבור נכנס ויוצא, היא מקבלת מה שהיא צריכה, ואז עוזבת.
הדרך השנייה לתיקון הנשמה היא בגלגול, שהוא תהליך הרבה יותר קשה. הנשמה חייבת לעבור תהליך טיהור שהוא מאוד לא נוח, כמו גם לחיות חיים שלמים בשביל תיקון אחד. אם משווים את שני התהליכים, עיבור הוא תהליך הרבה יותר מהיר, מטהר, ולכן גם מועדף עבור הנשמה.
אבל האר"י שואל, מה אם יש לאדם הזדמנות בחיים האלה להחזיר משהו לאדם ואינו עושה זאת? הנשמה הזאת אינה יכול לזכות בעזרה של עיבור, ולכן הנשמה הזאת תהיה אבודה; אם אדם ראה מישהו אחר מאבד חפץ ולא החזיר אותו לבעליו, אז כאשר הנשמה שלו תלך לאיבוד, אור הבורא לא יוכל לעזור. הנשמה הזו לא תקבל את העזרה מנשמה של צדיק בתהליך של עיבור.
אם כן, האר"י אומר לנו כאן דבר מדהים, על חפץ שהולך לאיבוד, אבל גם על העזרה שאנו בוחרים לתת או לא לתת למישהו אחר. הוא אומר, שאם יש לכם הזדמנות להחזיר חפץ למישהו אחר ולא עשיתם זאת, אז לאחר שהנשמה שלכם עוזבת את העולם הזה וצריכה תהליך של עיבור, היא לא יכולה לקבל את העזרה הזו.
זה נראה מאוד לא פרופורציונלי…לא החזרתי סוודר ועכשיו הנשמה שלי הולכת לאיבוד לכמה מאות שנים? זה לא הגיוני. אבל יש לקוות שזה באמת ייתן לנו הערכה לחיים שלנו ולמעשים שאנו עושים.
החיים שלנו בעולם הזה הרבה יותר חשובים מכפי שנדמה לנו, אין צירופי מקרים. מדוע נתקל האדם הזה בסוודר או בארנק שאבד? מפני שהנשמה שלו צריכה עיבור, כעזרה, מנשמה אחרת שתעזור לה למצוא את דרכה.
לפעמים, כשאנו מוצאים חפץ שהלך לאיבוד, או שומעים על כך, אנו חושבים: למה זה כל כך חשוב? מישהו איבד סוודר או לא איבד סוודר… אולי ארנק או טלפון זה קצת יותר חשוב, אבל אנו עדיין לא חושבים שזה משהו חשוב.
וזכרו שהסיבה שאתם נתקלים בסוודר הזה, בארנק הזה, או בטלפון הזה באותו רגע, היא מפני שהנשמה שלכם – או עכשיו או בעתיד – צריכה או תצטרך עזרה ממישהו אחר כאשר היא תלך לאיבוד.
כאשר אנו קולטים באמת, שפעולה פיזית פשוטה יחסית כזו מובילה לקבלה או אי קבלה של עזרה מעולמות עליונים, אנו מבינים את חשיבותה של כל פעולה. מפני שלא צירוף מקרים הביא לכך שראיתם את הסוודר, הארנק, הטלפון וכן הלאה. אם תתפסו את ההזדמנות הזו באותו רגע, תקבלו את העזרה שתצטרכו במצב הרבה יותר חשוב. מאידך, אם תחמיצו את ההזדמנות, מפני שאתם עסוקים מדי או מפני שאין לכם מספיק זמן, אז כאשר תצטרכו את העזרה מעולמות עליונים, לא תקבלו אותה.
כל מעשה מגיע אל חיינו מפני שאנו זקוקים לתוצאות שלו, בין אם עכשיו, בקרוב, או מאוחר יותר. אין מצבים מקריים; כל מצב מגיע אל חייכם, מפני שהבורא יודע, שבמעשה הקטן הזה אתם יכולים לעורר דרגות מסוימות של עזרה – במקרה הזה, עיבור – שאתם צריכים עכשיו או מאוחר יותר. ואם אינכם מנצלים את ההזדמנות הזו, הבורא לא יוכל לעזור לכם.
אם כן, בחודש הזה, חודש אלול, אנו חייבים לעורר את עצמנו לדרך שבה אנו מאפשרים לעצמנו לעשות או לא לעשות דברים. כאשר אתם מבינים, למשל, שהחזרת סוודר שמצאתם לבעליו היא דרך להבטיח את העזרה שהנשמה שלכם צריכה מנשמה של צדיק כדי לעזור לה בתיקון, זו רמה אחרת לגמרי של הבנה.