כאשר השמש עולה באופק, וקרניה מתחילות להאיר את האדמה, כל מה שהיה קודם חשוך מתמלא באור. היערות החשוכים והמאיימים משתנים למגדלי ארזים מלאי עושר ויופי. השדות הקרים והריקים הופכים לנופים חמימים וזהובים. ההרים הגבוהים, המעורפלים והאימתניים נולדים מחדש למלכים שופעי החסד ומלאי ההוד של השמיים. זה כוח האור. כאשר האור מאיר בחיינו, כל מה שקיבלנו פעם כשלילי יכול להיראות כהזדמנויות לגדילה ולברכות. הבלבול שלנו הופך להבנה. הספקות מתפוגגים ונעשים ודאות. השנאה משתנה לאהבה.
הרב היה אומר לעתים קרובות, "החושך לא יכול להתקיים בנוכחות האור. כאשר אתם מדליקים את האור בחדר חשוך, החושך נעלם. לא אכפת לי לאן הוא נעלם, כל עוד הוא איננו." זה תמיד היה מעלה חיוך על שפתותי.
השבוע, השמש עולה בחיינו ואנו יכולים ללכת באור במקום בחושך. אם ננסה וניפתח לכך, נוכל לנוע ברחבי העולם עם יותר אמונה וודאות מאשר קודם לכן.
השבוע אנו קוראים את פרשת "תצוה". אנו רואים שבני ישראל עושים את השלב האחרון של הבנייה, ועכשיו מכינים את המשכן. המשכן הוא המקום שנבנה כדי לקבל את כוח האור של הבורא. אנו לומדים על אחיו של משה, אהרן, שמתחיל את חובותיו המיוחדים ככהן במשכן. אהרן מצויד בבגדים פיזיים מיוחדים שעוזרים לו למלא את חובותיו ולהיטהר. בנוסף, אנו גם קוראים על סילוקה המשמעותי של אומת עמלק. הזוהר אומר לנו שעמלק הוא שם צופן לספק. באמצעות הזכרת הסילוק הזה, ניתנת לנו השבוע מתנת סילוק הפחדים וחוסר הודאות מחיינו. עם ההכנות הסופיות של המשכן, טיהור אהרן, וחשוב מזה, כיבוש אומת עמלק, אנו יכולים השבוע להביא אל חיינו חלק מהאור החשוב ביותר של כל השנה.
אור שיכול לסלק את כל החושך מחיינו. כמו השמש העולה המסלקת את כל צללי הלילה, היקום תומך השבוע הזה בסילוק כל הצללים מחיינו אנו. האנרגיה של השבוע הזה כה מיוחדת וכה מלאת חיים עד שנאמר שהיא הפרשה היחידה מכל פרשות התורה שאותה כולם חייבים לשמוע, אם הם רוצים בכך.
פעמים רבות בחיינו, אנו עומדים בפני רגעים שבהם אנו פוחדים. למרות שאנו עלולים למצוא את עצמנו אבודים ביערות האפלים של חיינו, האם אין זה נכון שהשמש עדיין זורחת בצד השני של העולם? האין זה נכון שברגעים של אתגרים יש ברכות סמויות והזדמנויות? למרות שאולי נמעד בחושך, נוכל לזכור שהשמש תעלה שוב, ותראה לנו את הדרך. החיים אינם תמיד קלים, אבל יש פתרונות ודרכים להביא את האור הנדרש אל עולמנו. כמו הַמִּשְׁכָּן שֶׁמְּשַׁכֵּן את האור, אם ננסה קצת, השבוע, גם אנו נוכל לעשות את ההכנות הסופיות למשכן שלנו בתוכנו. כמו אהרן, גם אנו נוכל להיטהר בכך שנאפשר ללבבות שלנו להיות חופשיים לאהוב, לתת ולהיות קדושים.
השבוע, עם המשכן ואהרן, אנו עושים את הצעדים האחרונים של חשיפת הלבבות החדשים שלנו. לבבות שיכולים לאהוב ללא היסוס. לבבות שיכולים לתת בלי חשבון. לבבות שלא פוחדים מכלום, ונותנים אהבה לעצמנו, לחברינו, לאויבינו, ולבוראנו. מכיוון שהיכן שיש אור, החושך לא יכול להתקיים.
במדיטציות שלכם השבוע הזה, עצמו את עיניכם ודמיינו את עצמכם עומדים בפני השחר העולה. קחו נשימה עמוקה והתחילו לראות את השמש מתרוממת לאט אל השמים. אתם יכולים להרגיש את החמימות שנבנית בפנים שלכם ובכל חלקי גופכם. בכל רגע מוארות הפינות האפלות של הארץ. דרכי האדמה, שפעם היו בלתי ניתנים להליכה, מאירים ומזמינים אותנו ללכת בהם סוף סוף. אפשרו לאור הזה לסלק כל פחד וספק מכל ישותכם. אפשרו לאור למלא את כל לבכם, והרגישו אהבה זורמת דרכו. אפשרו לאור הגדול הזה של הבורא לעודד אתכם ולתת לכם אומץ לחיות חיים נטולי כל פחד. כמו שכתבה פעם המשוררת מאיה אנג'לו, "מה יוכל לעמוד נגדי, אם אדם אחד, עם אלוהים, מהווה את הרוב?"
מי יתן ואור הבורא יסלק, אחת ולתמיד, את הפחד והספק שמונעים מאתנו לאהוב איש את רעהו באופן מלא, בלב שלם ומלא אהבה.
קרן
