שלום לכולם!
אנו מתקרבים אט אט לסוף חודש שור!
ועוד מעט ניכנס לחודש סיוון. מרתון ספירת העומר שלנו עדיין נמשך, מביא עמו יותר אור וחירות בקצה המנהרה.
תודה לאל, האנרגיה הקלה של תאומים נכנסת לאיטה ליקום, בצירוף עם נוגה והשמש.
כשאנו לומדים מקרוב את מפת העולם, נופתע למצוא את הירח בתחילת השבוע הזה בדלי הבלתי תלוי, חמישה כוכבים עדיין באדמה, וכמעט לא נמצא אש בכל היקום! האנרגיה הארצית של שור עדיין לא מגלה שום רצון לפנות את הבמה!
בנוסף לכל אלה, מרס נמצא עכשיו בנסיגה בעקרב, בשילוב עם ירח שחור. זה לא נשמע אופטימי במיוחד!
ובסופו של דבר… פלוטו הכבד נמצא בבית האסטרולוגי הראשון עם גדי בנסיגה: אנרגיה זועפת, ממורמרת ובודדה!!!
אז מה פירוש כל זה?
פשוט מאוד, השיעור האחרון של חודש שור מלמד אותנו להתגבר על תסמונת ה"אני"!!!
כולנו מכירים מקרוב מאוד את הרגעים בהם מה שחשוב ממש עכשיו זה רק אני!!!
אני זוכרת את עצמי, לפני כמה שנים, מלמדת את כיתת הזוהר במיאמי, כאשר מישהו שאל אותי את השאלה הבאה: "ובכן, בקבלה אנו תמיד מדברים על נתינה. אבל… מה אתנו???" ותלמידה אחרת הוסיפה: "אני בהחלט זקוקה
לזמן "שלי", אין שום אפשרות שאוכל לתת את כל הזמן שלי לאחרים…"
עניתי לה: "הזמן "שלי" הוא בסדר גמור, אבל כמה פעמים הוא מופיע בחייך?"
תשובתה הייתה [סיפור אמיתי!]
"כל יום, ולמעשה, רוב היום!!"
אין צורך לומר שכל התלמידים בכיתה צחקו עד דמעות, והיא פתאום הבינה שאין בלבה מספיק מקום לאחרים. זו באמת הייתה תחילתו של שינוי עצום בחייה!
השבוע הזה עוסק בדיוק בעניין הזה: עד כמה מקום יש לנו בלבנו כדי לכלול אחרים, וכמה מאמצים אנו עושים בכוון?
אם כן, באופן מעשי, אנו חייבים לבדוק שני דברים השבוע הזה:
קודם כל, כמה מרחב אנו צריכים מבלי להשפיע על רווחתם של הסובבים אותנו? האם אנו מסוג האנשים מחפשי החופש שמנסים למנוע מאחרים להיות תלויים מדי, או שאנו מהסוג ההפוך? האם אנו מסובכים מדי עם המשפחה והסביבה שלנו? האם הגבולות שלנו נוקשים מדי, או מטושטשים מדי?
ברור שזמני ה"אני" צריכים להיות מאורגנים נכון ביומן השבועי שלנו. "בשעה הזו ביום אני יוצאת לטייל, הולכת לעשות עיסוי, עושה מדיטציה, או פשוט נעלמת מעל פני האדמה, אבל אעשה זאת תוך הפעלת כוח התנגדות, לא מפני שאני רוצה לברוח ונמאס לי מהכל. פשוט מפני שאני זקוקה לאוויר כדי לתפקד טוב יותר ופשוט "להיות" עצמי.
השאלה השנייה עוסקת במרחב: המרחב הקיים בינינו ובין הסביבה הקרובה לנו. האם אנו רוצים להיות יותר שקופים, או שמא אנו חוששים להתקרב יותר מדי?
המורה שלנו, הרב, הסביר יפה שאדם רוחני הוא אדם שמסיר את החלל בינו ובין אחרים, מנסה כל הזמן להתקרב לאחרים, בעודו מקפיד לכבד את גבולותיהם. פעמים רבות מדי, אנו מאפשרים לחלל רב מדי להיכנס, בינינו ובין האחרים, והחלל הזה, מסבירים המקובלים, הוא המקום שאליו נכנסת השליליות: אדישות, כעס, טינה וכדומה.
בואו נהיה מוכנים השבוע הזה לסלק את החללים המיותרים. בואו נתקרב, נראה לאחרים יותר אכפתיות והבנה. בואו נצלצל למישהו שלא דיברנו אתו זמן רב, בואו ניצור זמן איכות עם האהובים לנו, וגם עם עצמנו!!!
כולנו חייבים להרגיש השבוע מחוברים זה לזה וקרובים זה לזה, וזו קפיצה גדולה באמת בעבודה הרוחנית שלנו ובמודעות שלנו!
אהבה ואור לכולם!
יעל
