פרשת "ואתחנן" מתחילה בכך שמשה אומר לבני ישראל: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור: … אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון". משה התחנן לבורא שירשה לו להיכנס לארץ ישראל.
אנו יודעים שמשה היה אמור מלכתחילה לא רק להוציא את בני ישראל ממצרים ולהובילם במדבר, אלא גם להביא אותם לארץ ישראל. אבל זה מעולם לא קרה. בתורה נאמר שמפני שמשה לא עשה את נס הוצאת המים מהסלע כפי שהבורא ביקש – והוא הכה על הסלע במקום לדבר אליו – הוא לא יוביל את העם אל ארץ ישראל. זה נראה כמו עונש למשה. אבל, המקובלים מלמדים שזו דרך מוטעית לראות זאת.
העובדה שמשה לא נכנס לארץ ישראל לא הייתה עונש, אלא תוצאה של הרמה הרוחנית הנמוכה של בני ישראל; הם לא היו ראויים לכך שמשה יוביל אותם לארץ.
בפרשת השבוע הזה, משה מבקש מהבורא, הרשה לי להיכנס ולראות את הארץ. התורה אומרת לנו שהמילה שמשמשת לתפילה הזו היא "ואתחנן", שהערך הגימטרי שלה הוא 515. לכן, אומרים המקובלים שמשה התפלל 515 פעמים כדי שהבורא ירשה לו לראות את הארץ. מדוע, אם כן, התפילות שלו לא נענו? מדוע לא הורשה להיכנס לארץ?
התשובה, הלימוד כאן עמוקים מאוד: פעמים רבות אנו מתפללים ומבקשים דברים, אבל מפני שראייתנו את חיינו ואת מה שאנו חושבים שצריך להיות לנו היא פעמים רבות מוטעית, אין לנו הבהירות מה אנו אמורים לעשות ולהשיג ומהם האתגרים שאנו אמורים לעבור. פעמים רבות, יש ניתוק בין התפילות שאנו אומרים והרצונות האמיתיים של הנשמה שלנו.
זו הבנה חשובה לדעת שתפילה שבאה מהנשמה שלנו נענית תמיד. ישנן פעמים בהן אנו מבקשים דברים, או מתפללים עבור דברים, ואיננו מקבלים אותם. זה לא מפני שתפילותינו אינן נענות; זה מפני שהנשמה שלנו לא התפללה עבור הדברים האלה. אם, למשל, אדם מתמודד עם אתגר או מצב קשה שהיה רוצה שיסתלק מחייו, אבל הנשמה שלו יודעת שהתמודדות עם האתגר הזה תאפשר לו להתעלות, אזי הנשמה שלו אינה מתפללת שהאתגר הזה יסתלק. האדם אולי אומר את המלים האלה בתפילה, אבל הנשמה שלו לא אומרת אותן.
לכן, כאשר אנו קוראים את המלים המסוימות שמשה משתמש בהן – "ואראה את הארץ הטובה" – ויודעים שהבורא לוקח את משה אל ראש ההר ומראה לו את כל הארץ – אנו מבינים בדיוק מה פירוש "לראות". נשמת משה הייתה זו שביקשה לראות את הארץ, ולכן תפילתו של משה נענתה; נשמתו התחננה לראות את הארץ – לא להיכנס לארץ, מפני שנשמתו ידעה שלמען התיקון שלו, ולמען התיקון של בני ישראל, הוא צריך רק לעשות את קשר הראיה עם ארץ ישראל, חיבור של מהות, ולא להיכנס אליה באופן פיזי.
המקובלים אומרים שהבורא הראה למשה מפסגת ההר את כל חלקי ארץ ישראל ואת כל ההיסטוריה שאי פעם תתרחש שם: ירושלים, בית המקדש הראשון, חורבן הבית הראשון, בית המקדש השני, חורבן הבית השני, וגם מה שקרוי הבית השלישי – בית המקדש שירד מהשמים ברגע שהאנושות תשיג את השלמות שלה. לכן משה לא רק ראה, אלא גם עזר לעורר ולזרוע זרעים עבור התיקון הסופי – גמר התיקון.
כאן אנו לומדים תובנה חדשה ונפלאה גם לגבי תחינת משה לראות את הארץ וגם לגבי התשובה לתחינה הזו: משה זכה לא רק לראות את העתיד, אלא גם ביכולת לזרוע זרעים עבור גמר התיקון. משה זכה לראות את כל ההיסטוריה של ישראל – החיובית והשלילית – ולהתחבר ולעורר את גמר התיקון. מטרת תחינתו של משה הייתה לכן לא רק להיכנס לארץ. הוא ידע שכדי שבני ישראל וכל הדורות הבאים יתעוררו ויקבלו את אור אדמת ארץ ישראל – שאינה מייצגת את האדמה הפיזית, אלא מצב רוחני של שלמות והתעלות – הוא צריך להתחבר לשלמות שלה באמצעות ראייתה ולא להיכנס אליה ממש.
אם כן מדוע התחנן משה 515 פעמים כדי לקבל את ההזדמנות לראות? מפני שעכשיו אנו מבינים ש"לראות" פירושו " לעורר ולראות את העתיד, לזרוע זרעים עבור העתיד."
אנו לומדים מהמקובלים שתחינת משה נענתה מפני שהייתה זו תפילה שבאה מהנשמה. ולכן הלימוד שאנו רוצים לקחת מפרשת השבוע הזה הוא שעלינו להתחנן לבורא לתת לנו בהירות בנוגע לרצונות הנשמה שלנו. ככל שהקשר שלנו לרצונות האמיתיים של הנשמה שלנו יהיה ברור יותר וחזק יותר, נראה יותר שתפילותינו נענות תמיד.