בפרשת קורח, אומרים לנו המקובלים שבבסיס מה שאמר קורח היה מסר חזק כל כך עד שבסופו של דבר הוא עורר את כל המנהיגים וכמעט את כל בני ישראל. אם כן, מה היה המסר הזה? מה היה כל כך נכון וחזק במה שאמר קורח עד כדי כך שהמלים שאמר סחפו אחריו כל כך הרבה מבני ישראל?
במדבר באותו זמן, היו קבוצות שונות של אנשים. היו הכהנים, שנחשבו לקבוצה הפנימית ביותר, הם היו הקרובים ביותר לאור הבורא והם היו אלה שעשו את העבודה הרוחנית בצורתה הנעלה ביותר. ואחריהם היו הלוויים, שהיו נעלים, אבל לא כמו הכהנים. הם היו קצת יותר מרוחקים מהעבודה הרוחנית. ובין הלוויים עצמם היו קבוצות שונות שהיו קרובות או מרוחקות יותר. הקבוצה החיצונית ביותר הורכבה מאלה שנקראו בני ישראל. באותו זמן במדבר, זה נראה לכולם בסדר. כולם היו מרוצים; זוהי העבודה שלי, מישהו אחר עושה יותר עבודה והוא יותר מחובר, וכך הלאה.
אבל המסר של קורח היה משהו נכון ואמתי מאוד: המקום המסוכן ביותר להיות בו מנקודת ראות רוחנית הוא להיות מרוצה, גם מהמקום שנמצאים בו מבחינה רוחנית, וגם מכמות העבודה שהוא או היא עושים. המסר של קורח לכולם, היה, לכן, להתעורר; זה לא בסדר שרק אהרן, למשל, יכול להיכנס אל קודש הקודשים, או שמשה יכול לדבר עם אור הבורא כל יום. כל אחת ואחד מאתנו, הוא אמר, חייבים להיות שם וצריך להיות לנו הרצון להיות שם. המסר שלו היה לא להסתפק במצב הנוכחי, ולהתעורר יותר.
אנו יודעים שהמלים שנכתבות בתורה חייבות להיות מלות אמת, ואלה הן מלים של אמת מפי קורח; וככאלה, הן מסר שכל אחת ואחד מאתנו חייבים לבקש בשבת הזו. מכיוון שכל אחת ואחד מאתנו, ברמה זו או אחרת, אנו מסתפקים במצב הרוחני שלנו וברמת החיבור שלנו. והזוהר אומר לנו שאדם שמסתפק במקום שבו הוא נמצא בעבודה הרוחנית שלו ובחיבור הרוחני שלו הוא אדם הנמצא בדרכו להתנתק מאור הבורא.
יש בזוהר קטע שהזכרתי כבר קודם, אבל הייתי רוצה לשתף אותו שוב, מכיוון שהוא מתייחס בצורה יפה מאוד ללימוד הזה. הוא מדבר על הגלים שבאוקיינוס, ושואל: "מהם הגלים?" הזוהר מסביר שיש מים תחתונים, מי האוקיינוס, ויש מים עליונים, המים שקרובים יותר לאור הבורא, המים שנמצאים בשמים. והמים שנמצאים בעולמות התחתונים, המים של האוקיינוס, יש בהם תשוקה בוערת להיות קרובים יותר לאור הבורא. גלים, לכן, הם התעלות הרצונות של מי האוקיינוס להתעלות ולהתחבר לאור הבורא. אבל אור הבורא דוחף אותם שוב למטה, ואומר, "לא, זה לא המקום שלכם." ומה שמקיים את מי האוקיינוס, מסביר הזוהר, הוא הרצון התמידי שלהם לעלות גבוה יותר, הרצון המתמיד שלהם לא להסתפק במצב החיבור הנמוך שלהם. מה שמקיים את מהות המים, מה שנותן להם את אור הבורא, הוא הכמיהה התמידית שלהם לחיבור גבוה יותר. וזוהי אחת המתנות הגדולות של שבת קורח.
בשבת הזו, לכולנו יש הזדמנות לקבל את המסר האמתי של קורח: לא להיות מרוצים. לא משנה היכן אנו נמצאים, לא משנה מהי רמת החיבור שלנו, לא משנה מהי רמת העבודה שלנו, אנו רוצים להיות בלתי מרוצים, מכיוון שזה מה שמקיים אותנו. הרצון של מי האוקיינוס להתקרב יותר לאור הבורא הוא הרצון שכל אחת ואחד מאתנו חייבים לעורר כדי להתקדם בעבודה הרוחנית שלנו ובתקשורות שלנו. מכיוון שחוסר שביעות הרצון הזו מהרמה הנוכחית שלנו הוא שמאפשר לאור המתמיד של הבורא להיכנס אל חיינו, עם כל ההגנות והברכות שלו.