יום כיפור
היה היה פעם נביא בשם יונה. הבורא אמר ליונה להזהיר את אנשי נינווה שהם צפויים להרס וחורבן אם ימשיכו בדרכיהם האנוכיות. אבל יונה היה צעיר מרדן. לאחר ששמע את פקודת הבורא, רץ בטיפשותו לכיוון השני, קפץ על סירה, והפליג לים. הבורא שלח אחריו סערה איומה וכאשר הבינו מלחי הספינה שיונה היה הגורם לכך, השליכו אותו למים.
ואז בא דג גדול שבלע אותו. יונה בילה שלושה ימים ישוב בבטן הדג הגדול שקוע בשני דברים הכרחיים לשינוי הגדול ביותר: חושך ובדידות.
סיפורו של יונה מסופר בדרך כלל ביום כיפור, יום שבו אנו מתמודדים עם החושך שבפנים ובוחנים את כל המעשים וההרגלים השליליים שלנו. כשאנו לוקחים אחריות על כל פגיעה שאי פעם פגענו באחרים, כל עבירה, כל חטא, כל פעולה אנוכית [בין אם מכוונת ובין אם לא] אנו פותחים את עצמנו לברכות. אם לא נהרהר בדרכינו השליליות, לא נוכל להשתנות.
יום כיפור הוא ההזדמנות שלנו להרחיב את המודעות שלנו ולקחת פנימה מספיק אור כדי שנוכל לעבור את השנה הבאה. גודל ה"כלי" שלנו ביום כיפור קובע כמה אור נוכל להכניס פנימה. איך נתרחב כדי להכניס פנימה אור רב ככל האפשר? באמצעות פעולת ההיטהרות.
יום כיפור מאפשר לנו להיוולד מחדש. מיכאל ברג מסביר בספרו "ימים של חיבור": "כמו המקווה, יום כיפור הוא טבילה שיכולה לסלק לחלוטין כל קשר לשליליות. אבל השליליות יכולה להשתחרר רק אם אנו טובלים את עצמנו לגמרי ושקועים לגמרי בתהליך. " פירוש הדבר הוא שבחינה מדוקדקת של עצמנו היא דבר הכרחי. ניסיונות בלב חצוי לא יכולים לנקות. רק לאחר מחיקה מוחלטת של כל הרצון לקבל לעצמו בלבד – וטבילה מושלמת באור – נוכל להתנקות ולהיות מוכנים לאור. הזוהר אומר שהמעשים השליליים שאנו זוכרים יישכחו ביום כיפור ואלה שאנו שוכחים ייזכרו. לכן נפיק תועלת מירבית אם ניזכר בכל היבט בעצמנו שאנו רוצים לשנות ונעקור אותו מהשורש.
במשך שהותו של יונה בבטן הדג, עמוק בתוך האוקיינוס, יכול היה להרהר במעשיו הפחות טובים. שלושה ימים של התבוננות במעשיו השליליים טיהרו אותו, כמו צלילה במקווה או יום כיפור. הרב ברג מדגיש את חשיבות ההתבוננות המבודדת כמרכיב חשוב של תהליך הניקוי בספרו "חלונות בזמן". "אחת הדרכים הקלות ביותר לבטל את הרצון לעצמו בלבד היא לשבת בשקט לרגע ולבודד את הרצון המסוים שגרם לכל אירוע, צער, או סבל שגרמנו לאחרים. אנו חייבים לקחת אחריות לאירועים, ולהחליט למנוע את הישנותם על ידי השמדת וביטול הרצון שגרם להם. ברגע שאנו מחליטים החלטה הזו, אנו זוכים ברמה חלופית של מודעות. " כאשר זכה יונה ברמה זו של מודעות, הוא השתחרר סוף סוף. הדג הגדול פלט אותו לחוף ויונה נולד מחדש. הוא יכול עכשיו לקחת על עצמו את המשימה המקורית שהבורא הטיל עליו – לעורר את אנשי נינווה לתשובה ולחיים טובים יותר. הנס האמיתי שבסיפור [ גדול אפילו יותר מהישרדות יונה] מתרחש כאשר מקשיבים אנשי העיר למסר של יונה. המלך מצווה על כולם לחזור מדרכיהם הרעות: “וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִִינְוֵה וַיַּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר. וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֵר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ. וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. “[יונה, פרק ג’, פסוקים ו-ח]. החזרה בתשובה של כל אנשי העיר מרשימה כל כך את הבורא עד כי הוא חוזר בו מהחלטתו להעניש את אנשי העיר ומשאירם בשקט ובשלווה.
שינוי אמיתי אפשרי לכל נשמה שמתחייבת להתבוננות עמוקה ולטיהור ביום כיפור. כל אחד מאתנו ביום כיפור הוא יונה. אנו נכנסים לעמקי השליליות שלנו, לפינות האפלות ביותר של המודעות שלנו, והולכים באומץ מעבר למה שיכול להיות מקום שאין לחזור ממנו. אבל אנו חוזרים. עם הרצון לוותר על השליליות ועל ההרגלים הרעים, כל אחד מאתנו יכול להשתנות בדרך הנפלאה ביותר. אם תפילתו של יונה יכולה הייתה להישמע מתוך בטן הלוויתן, כך יכולות להישמע גם התפילות שלנו.
"זוהי המתנה שניתנת לנו ביום כיפור – לא דתיות, אלא הזדמנות להגביר ולשפר את האיכות הרוחנית והפיזית של חיי כל בני האדם." – הרב ברג.