כשרובנו זקוקים לנס, מהי המודעות שלנו באותו רגע? כאשר למישהו כואב, או מישהו זקוק למשהו, או נמצא בחוסר, אנו רוצים ליצור נס כך שהחוסר של אותו אדם יעלם. לרובנו זה נשמע כמו המודעות הנכונה ליצור ניסים. מה יכול להיות יותר טוב או יותר עוצמתי מהרצון הפשוט שלנו לנס עבור האדם הנזקק לו? מה יכול להיות יותר עוצמתי מאשר מודעות זו?
המקובלים מלמדים שלצערנו, זהו סוג המודעות המגבילה את הסיכוי לנס. אני רוצה לחלוק עמכם מהי המודעות האמיתית כפי שמלמדים המקובלים, אשר תעורר ניסים לחברינו ולאחרים. אני מקווה שדרך הבנה זו נוכל לפתוח את הצינור לניסים לא רק בשבילנו, אלא עבור העולם כולו.
כל המטרה בנס, היא שאלו שיחוו אותו יחזקו את הודאות אצלם ואצל הסובבים אותם. אם אדם רוצה לעורר נס רק משום ההשפעה החיובית של הנס, יהיה זה קשה.
רק אם המודעות שלנו תהיה, שדרך הניסים נוכל לעורר את הודאות ולהעצים את החיבור שלנו עם אור הבורא, רק אז נקבל את הכוח, היכולת והמתנה למשוך ניסים.
כמו כן, כאשר אנו חווים נס, אנו מעוררים ומעצימים את הודאות שלנו ואת הודאות של אלו עמם אנו חולקים את סיפור הנס.
בדור שלנו יש פתח לניסים שכל אחת ואחד מאיתנו יכול להרחיב. אנשים שהם צינור לניסים אמיתיים, אינם בהכרח אנשים בעלי עילוי רוחני אשר מגיע להם את הנס, אלא מדובר באנשים בעלי המודעות הנכונה לגבי ניסים.
אנו זקוקים לצינור של ניסים כדי לפתוח ולהביא לגמר התיקון. לכן, עלינו לבאר את המודעות שלנו, כך שבפעם הבאה שנבקש נס או שמישהו יפנה אלינו בבקשה לנס המודעות שלנו תהיה:
אינני רוצה נס שרק יקל על הכאב, על הסבל ועל החוסר של אותו אדם. אני רוצה נס שכאשר יופיע, לא רק יחזק לאותו אדם את הודאות ואת החיבור לאור הבורא, אלא שזו תהיה המטרה שלהם – לחלוק אותו עם אחרים.
אם באמת נעורר את המודעות האמיתית הזו של ניסים, נוכל לפתוח פתח רחב יותר ויותר לצינור הניסים.
ברכות ואור,
מיכאל ברג