בפרשת השבוע הזה, משה מתכונן לעזוב את העולם, ויש סיפור במדרש של השבוע שיש בו לימוד חשוב מאוד. עזיבת העולם הזה הייתה תהליך קשה עבור משה מכיוון שהוא רצה להישאר; אבל לא מפני שרובנו רוצים להישאר – מפני שאנו מפחדים מהמוות. משה לא פחד מהמוות. הוא רצה להישאר כדי לעשות עוד עבודה וכדי לעזור ליותר אנשים.
לכן כאשר הבורא אומר למשה שהגיע היום ללכת – בז' באדר [דגים] – משה אומר לבורא, "תן ליהושע להיות המנהיג, תן לו להיות המורה, ואני אהיה התלמיד שלו, אבל תן לי להישאר בעולם הזה." הבורא שואל את משה אם הוא חושב שהוא באמת יכול לחיות את חייו כתלמידו של יהושע לאחר שהוא עצמו היה המנהיג, ואז אומר לו לנסות ליום אחד להתנהג כלפי יהושע כפי שיהושע התנהג כלפי משה כשהיה המנהיג שלו.
משה הולך לביתו של יהושע, ויהושע נבהל. הוא אינו מבין. מדוע המורה שלו מגיע פתאום אל ביתו? משה אומר ליהושע, "אדוני, המורה שלי, בוא אתי", והולך לשמאלו של יהושע – התלמיד תמיד הולך לשמאלו של המורה שלו, שהולך בצד ימין- והם הולכים לאוהל מועד, שבו אור הבורא, הנבואה, התגלתה למשה. הענן יורד עליהם ומפריד אותם, והנבואה ניתנת ליהושע, לא למשה. כאשר הענן עוזב, משה שואל את יהושע מה הייתה הנבואה, איזה מסר הוא קיבל. הבורא אמר ליהושע לומר "האם שאלתי מה התגלה לך? זה התגלה לי. זה לא התגלה לך. " אותו רגע, משה צועק: "מאה מיתות ולא קנאה אחת", "אמות מאה מיתות ולא ארגיש קנאה אחת."
זה תמיד הטריד אותי. איך יכול להיות שמשה הרגיש קנאה כלפי יהושע? משה היה הנשמה המושלמת ביותר; הוא עזב את העולם הזה מפני שסילק את כל האגו שלו, את כל רצונו לקבל לעצמו בלבד. ועם זאת נראה כאילו הוא אומר, אני מרגיש כזו קנאה עכשיו שאיני יכול לשאת אותה, אני מעדיף למות, ולכן הוא אומר לבורא, ביסודו של דבר, "אתה צודק. זה לא עובד. אני לא יכול להיות התלמיד של יהושע עכשיו ולהישאר בעולם הזה."
זה סיפור חזק, אבל מה זה אומר שמשה מקנא? איך זה יכול להיות?
יש מושג שנקרא "קנאת סופרים", ופירושו קנאה כלפי אנשים שגדלים באופן רוחני. כאשר אתם רואים מישהו שגדל אתם אומרים, "גם אני רוצה לגדול באותה דרך." אנו לא מדברים כאן על קנאה שרוצה מה שיש לאנשים אחרים; זה לעולם לא יכול להיכנס לדיון בהקשר של משה. אנו מדברים כאן על הדחף לגדול, להשתנות. כאשר משה אומר ליהושע, ספר לי מה האור אמר לך, ספר לי מה הנבואה, יהושע בעצם אומר למשה – האם אינך מבין? הנשמה שלך מושלמת. אתה לא צריך יותר מסרים. אתה לא צריך ללמוד יותר. מפני שהשלמת את נשמתך באופן מוחלט. עבורך אין גדילה יותר."
הסיבה היחידה שמשה רצה לחיות בעולם הזה היא לגדול ולהשתנות. ברגע שמשה רואה שאינו יכול לגדול יותר, הוא מעדיף לעזוב. בכל בוקר כשהוא התעורר, המחשבה היחידה שלו הייתה – אם לא אגדל היום, אם לא אגדל מחר, איני רוצה להיות בעולם הזה. ולכן כאשר הוא אומר "מאה מיתות ולא קנאה אחת", הוא למעשה אומר שמוות הוא ברירה טובה יותר מחוסר גדילה. משה הבין שהנשמה שלו לא יכולה לגדול יותר בעולם הזה, והדרך היחידה שבה יכול היה להמשיך לגדול היא בעולמות העליונים כאשר ישתחרר מהגוף שלו.
הלימוד כאן חשוב מאוד. בשבת הזו, עלינו להתחנן למודעות הזו של משה. אנו עוברים את היום, את החודש, וחושבים, אני רוחני. אני מתחבר. אני מגלה איזה אור. אבל האם אתם באמת מרגישים שאם לא תשתנו או תגדלו היום, אז אינכם רוצים להיות כאן? האם אתם מרגישים שאין טעם לחייכם אם אינכם גדלים או משתנים?
כך היו חייו של משה, לכן משה השיג מה שהשיג, ולכן זוהי הדרך היחידה שבה נוכל להשיג מה שנשיג. עלינו להגיע לנקודה שבה אנו אומרים, "הסיבה היחידה שאני רוצה לחיות היום היא אם אוכל להשתנות ולגדול. הסיבה היחידה שאני רוצה לחיות מחר היא לא מפני שאני מפחד מהמוות או מפני שאני רוצה להיות עם המשפחה שלי, אלא מפני שאני הולך להשתנות ואני הולך לגדול."
פעמים רבות מדי אנו מרוצים מחיינו הרוחניים, מעשית העבודה שלנו, מעזרה לכמה אנשים. אבל האם יש לנו האש של משה – מאה מיתות ולא קנאה אחת- אני מעדיף למות מאה מיתות מאשר לחיות יום אחד שבו הרצון שלי להשתנות ולגדול אינו מתמלא?
זה האופן שבו הוא חי את חייו, ורובנו רחוקים מזה. אבל אחת המתנות הגדולות שמשה נותן לנו השבת הזו היא להתחיל להבין שהסיבה היחידה שאנו רוצים לחיות היום היא אם נשתנה היום, אם נגדל היום. אם לא, אין לי שום סיבה להיות בעולם הזה. מי ייתן ונזכה כולנו לקבל, ברמה זו או אחרת, את המתנה הגדולה הזו – וכל כך הרבה אחרות – של השבת הזו.