כאשר קוראים לראשונה את הפרשה הזו, היא משעממת מאוד. היא מתחילה בכך שהבורא אומר למשה לדבר אל הכהנים – בני אהרן – ולומר להם, "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". פירוש הפסוק הוא שאסור להם להיטמא בסביבת גופות מתים; הם, הכהנים, אסור להם להיות ליד גוף של מת, דבר שיגרום להם להביא על עצמם טומאת מת.
זו הבנה חשובה לאדם שהוא כהן, אבל מה לה ולנו? איזו הבנה או חכמה אנו אמורים לקחת מהשבת הזו?
כאשר תתחילו להעמיק קצת בהבנה הקבלית של הפסוק הזה, יפתח עולם חדש לגמרי.
כאשר אדם מאבד אדם אהוב, זה הניתוק הגדול ביותר עבורו מהאור של הבורא. אבל האמת היא שאין כל מוות, יש רק חוסר. מהמקום בו אנו נמצאים, בו אנו שקועים בשליליות שלנו וברצון לקבל לעצמו בלבד, אנו יוצרים הפרדה מאור הבורא, וכתוצאה מכך, אנו רואים מוות, אנו רואים חוסר. לכן כאשר מדובר על טומאת מת, זו התייחסות לכל היבט של חוסר – שהגדול בהם הוא המוות, כמובן – אבל הדבר כולל כל מה שאנו רואים כחוסר בחיינו.
מתוך זווית הראייה שלנו, מתוך מסכי העולם שלנו, אנו רואים מישהו מת; אבל האדם שמת לא חווה את המוות הזה. הוא חווה המשכיות. האור קיים, והוא חי, כל הזמן, ומכיוון שכל אחת ואחד מאתנו נוצרנו מתוך אור הבורא, המוות לא יכול באמת לאחוז באדם. לכן, כאשר אנו רואים מוות, זוהי רק אשליה שאנו יצרנו.
בתחילת פרשת השבוע הזה, משה בא אלינו ואומר: "אל תטמאו את עצמכם". הוא לא מדבר כאן רק אל הכהנים. הוא מדבר אל כל אדם שרוצה להיות מנהיג ולחולל שינוי בעולם; הוא אומר, אל תחברו את עצמכם למודעות של מוות.
מודעות של מוות אינה רק מוות – היא חוסר, היא שיפוטיות, היא חושך. אם אתם רוצים להיות מנהיגים, אם אתם רוצים לחולל שינוי בעולם – אינכם יכולים להיות מחוברים למודעות הזו. יתרה מזו, אינכם יכולים להתלונן, מפני שאם יש לכם תלונה פירוש הדבר שמשהו חסר, פירוש הדבר שיש איזה חושך, איזה שיפוט. אם יש לכם תלונה, פירוש הדבר שיש מוות.
אם כן, זה מה שמשה מנסה ללמד אותנו. שחררו את טומאת המת. עזבו את מודעות החוסר. ותרו על מודעות החושך. זו הייתה עבודת הכהנים, וזוהי העבודה שלנו. רובנו עדיין לא נמצאים שם. אם אתם מתלוננים אי פעם, אם אתם מרגישים לא טוב אי פעם, אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר אי פעם – אזי אתם מחוברים לאנרגיה של מוות, אתם מחוברים לאנרגיה של טומאת המת.
ועתה, עם ההבנה הזו, אנו יכולים לראות שאין זו רק עוד שבת שמדברת על חוק שמיועד לכהנים. כאשר הבורא אומר למשה, "אמור אל הכהנים", עכשיו אנו יודעים שפירוש הדבר הוא אמור לכל אלה שרוצים להביא שינוי, חסד ואור לעולם. אמור להם שהם חייבים לעזוב את מודעות המוות. הם חייבים לעזוב את התלונות שלהם.
בשבת "אמור" אנו יכולים להגיע ל"נפש לא יטמא בעמיו", לסילוק החיבור שלנו עם מודעות המוות, ובכך לסילוק אשליית המוות.
זוהי המתנה שאנו יכולים לקבל השבוע הזה. וכאשר מספיק אנשים יגיעו למודעות הזו, יתגלה בעולם גמר התיקון.
אנו, היום, חייבים להתחיל לסלק את מודעות המוות מחיינו. איך לעשות זאת? בדרכים הקטנות ביותר; אנו חייבים להפסיק להתלונן ולהפסיק לראות מתוך חוסר. וכשתעשו כך, אט אט, תגיעו בסופו של דבר לסילוק מודעות המוות ומסך המוות.
ברכות ואור,
מיכאל ברג