בני הנוער המתבגרים שלנו מרגישים מתוסכלים, בעיקר ממערכות יחסים שאינן מתנהלות בדרך שבה הם רוצים – עם חברים, מורים, הורים ובני משפחה אחרים. הם יכולים לחוות רגשות חזקים של חוסר צדק, בלבול, חוסר בטחון וכאב כשהם רואים בדמיונם תמונה של עולם מושלם. כל מה שאינו מתקרב לתמונה הזו נראה לא נכון ולא בסדר, והתגובות הטבעיות הן האשמה, דיכאון וכעס. איך אנו יכולים לעזור להם? וכיצד אנו אמורים לפעול כאשר הרגשות האלה מכים גם בנו?
אנו יכולים לזכור חוק רוחני עמוק וללמד אותו את הילדים והמתבגרים שלנו: האדם היחיד שאנו יכולים לשלוט על ההתנהגות שלו הוא אנחנו!
כאשר אחת מהמתבגרות שלי באה אלי בסערת רגשות בנוגע למערכות יחסים שונות ומתסכלות בחייה, עשיתי שני דברים:
1. נתתי תוקף לרגשות שלה. כן, החיים אינם מושלמים; אנשים בוחרים בחירות לא נכונות הרבה פעמים, ומה שהיא מרגישה זה נכון. לא ניסיתי לומר שזה בסדר. לא ניסיתי להסתיר את הנושאים האמיתיים שהיא גילתה או את האנרגיה שהרגישה.
2. נתתי לה כלים להקל על התסכול שלה. כאשר אנו לא מרוצים ממישהו, אנו נוטים להעסיק את מוחותינו במחשבות מה היינו אומרים לאדם הזה ומה הוא היה צריך לעשות אחרת. אנו גם שואלים מדוע הוא מתנהג באופן הזה, ומדוע אינו רואה שהוא לא בסדר. הדיאלוג הפנימי שלנו מסתחרר ויוצא משליטה…
כאשר זה מתרחש כל האנרגיה שלנו יוצאת החוצה, וזו דרך מאוד לא יעילה להתמודד עם בעיה. אנו בדרך כלל לא אומרים לאדם השני מה אנו חושבים, ונשארים תקועים עם המחשבות בראש שלנו. ואם אנו אכן מדברים עם אותו אדם, קרוב לוודאי שהוא יכנס למגננה ויכעס עלינו מפני שהמניע שלנו הוא לגרום לאותו אדם להשתנות.
הדבר היעיל ביותר שאנו יכולים לעשות, והדרך לשנות את הרגשות המאתגרים האלה להזדמנויות גדולות, הוא להתבונן פנימה; להתמודד עם סערת הרגשות הזו על ידי התחזקות פנימית. לקבל בהירות לגבי המהות האמיתית שלנו; במה אנו מאמינים; איך נתנהג עם האנשים בחיינו, ונבחר את האנשים שאנו רוצים שיהיו סביבנו.
הסיבה האמיתית לכך שהורים, ילדים ומתבגרים נעשים מתוסכלים היא מפני שהם חושבים שאנשים אחרים שולטים בהם, ברגשות שלהם ובמה שהם יכולים או לא יכולים לעשות. אם נזכיר להם שיש להם שליטה – על עצמם, על רגשותיהם, ועל התנהגותם – זה יעצים אותם וייתן להם כוח להתגבר על התסכול.
"נדרש אומץ הרבה יותר גדול כדי לשמור על חופש פנימי, להתקדם במסע הפנימי אל מחוזות חדשים, מאשר להילחם על חופש חיצוני. פעמים רבות קל יותר לשחק את הקרבן, כפי שקל יותר לשוש אלי קרב". (רולו מאי)