לפי הקבלה, כל חגי ישראל ומועדיו הם חלונות בזמן במהלכם מתאפשר לנו לחולל שינוי בחיינו.
החלון בזמן לו אנו זוכים בחג הסוכות הוא בן שבעה ימים (מט״ו בתשרי כשהירח מלא ועד כ״א שבו), והוא המועד שבו האנושות נטענת באנרגיה של חסד.
מבחינה רוחנית
אנרגיית החסד משפיעה על המודעות שלנו וגורמת לנו לצאת מגבולות האני האנוכי ולעשות למען הזולת.
מבחינה מעשית
בזמן זה אנו מקבלים את הכוח לראות, להבין ולהרגיש את כאביו, את צרכיו ואת מצוקותיו של האחר. בזמן זה אנו מצליחים לתקשר עם האחר בשפתו ולהזדהות עם מה שנמצא מחוץ לעצמנו.
זה הזמן בו מתעצמת בתוכנו תחושת המנהיגות וההשפעה בעזרתן אנו מצליחים ליצור סביבנו אחדות והרמוניה ולהפיק מעצמנו דאגה ואהבה לזולת (זולת, בארמית, פירושו: "חוץ מ…").
מבחינה מסורתית
בחג הסוכות אנו מצווים לצאת מביתנו – שמייצג את האנוכי ואת השדה הנוח שלנו בחיים, ולעבור למבנה ארעי, לסוכה בה אנו מצווים לאכול, לישון, ללמוד ולהיות בחברה.
מה שמספק לנו את ההגנה בבית הארעי הזה הוא הסכך, המסוכך עלינו, ופירושו שבמהלך הזמן הזה אנו סומכים על הבורא הסוכך עלינו, ולא על עולם החומר (אותו, כזכור, נטשנו בשל החג למשך שבעה ימים), שהוא כצל עובר.
הטבע הזה מושרש בתוכנו עוד מהימים בהם אבותינו, בני ישראל, על טפם ונשותיהם יצאו ממצריים למדבר. הם יצאו למדבר שאין בו צל שיגונן עליהם מהשמש החזקה; הם יצאו למדבר שאין בו מים לשתיה ושכמות האוכל שהוא מעניק אינה מספקת.
למדבר הזה יצאו בני ישראל בביטחון אמיתי ומלא שיתמלא חסרונם. ואכן, במהלך שהותם במדבר ובניגוד לכל חוקי הטבע הם מצאו מי באר בכל מקום בו חנו, הם קיבלו ואכלו מן מהשמיים, עננים הגנו עליהם מהשמש ומהרוח, ענן הלך לפניהם להנחות אותם בדרך, למרות שהם מנו מאות אלפים, ההליכה שלהם במדבר הייתה מאורגנת בסדר מופתי והם היו כאיש אחד בלב אחד באהבה ובאחדות נפלאה. אחדות זו היא שהעלתה אותם למדרגת נבואה ממנה הצליחו לראות מראות אלוקים, ככתוב ״והעם רואים את הקולות״. כלומר, הם לא רק שומעים, אלא גם רואים, למשל את עשרת הדברות, ועוד ועוד.
מובן שהיו גם מקרים יוצאי דופן שמתארים את ההיפך והם-הם הסיפורים המודגשים בתורה, אך לכל מתעמק בכתובים ברור שבדרך כלל הדור הזה הוא דור שלא היה כמותו. הוא דור שיצאו ממנו משה אהרון ובניו ומאות ואלפים של גדולים ברוח וראו דברים שלא נראו מאז אלא ליחידי סגולה בכל דור ודור.
לאור זאת גם מובן הכתוב בספר ויקרא, פרק כג פסוק מג: ״כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים״.
האם אנו יודעים באילו סוכות מדובר?
הכתוב מתייחס לבני ישראל שישבו בצל האור האלוקי שסכך והגן עליהם בהוציאו אותם מארץ מצרים למדבר שבדרך כלל אין בו חיים.
כשם שבני ישראל יושבים בסוכות בצל האור האלוקי, כך גם אנו מעוררים את הביטחון שכבר טמון בגנים שלנו מאז ימי אבות אבותינו, מתעלים מעל הטבע האנוכי שלנו ובכך זוכים לראות ולחיות מעל הטבע.
המילה טבע היא מלשון "מוטבע", והכוונה היא שבעולם טבועים חוקים עקשנים שרק באמצעות בטחון וחסד אפשר לשנותם, כנאמר על ידי דוד המלך ברוח קודשו ״הבוטח בשם חסד יסובבנו״.
יוצא מכך שבזכות הישיבה בסוכה, אנו נטענים בכוח הנדרש לנו כדי לממש את אנרגיית החסד, כלומר לצאת מתוך עצמנו ולהזדהות עם האחר. כך, גם כאשר אנחנו מרגישים חוסר או נמצאים במצוקה, בדאגות ובכאב, אנו מסוגלים לצאת מעצמנו, כלומר מהתגובה האינסטינקטיבית שלנו (בין אם היא כעס, עצלות, דיכאון, רחמים עצמיים ועוד) ולסמוך על אור הבורא שישגיח עלינו וימלא את חסרונותינו.במובן זה, כל עוד אנו ממלאים את המצוות ואת העבודה הרוחנית המוטלת עלינו בחג הסוכות, כל עוד אנו יוצאים מאזורי הנוחות שלנו ודואגים לזולתנו – כך אנו זוכים לגלות את האור של סוכות, האור שהוא ההגנה האמיתית היחידה בעולם: ההגנה של בורא עולם. דהיינו, לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם אנו זוכים, אלא למתנה מידו הפתוחה והרחבה של בורא עולם.
מתנה זו היא כמו חיבור לתוכנת GPS המאפשרת לנו להחליט לאן לפנות ולאן לא לפנות, מה לעשות ומה לא לעשות – ממש בזמן אמת.
אנו זוכים בחיבור ל-GPS פנימי, לחוכמה אינטואיטיבית ולהיגיון בריא הרואה את הנולד שבתוכנו.
מבחינה סמלית
ניתן לצייר את התובנה הזו גם בעזרת סממני החג ובראשם, ארבעת המינים והסכך – שמקורם בצומח.
הסכך:
הסכך המונח על גבי הסוכה עשוי מהצומח, שמייצג את הכוח המתנגד לכוח הגרביטציה (כוח המשיכה), המתאפיין בנטייה הטבעית שלנו לדאוג לעצמנו, ורק לעצמנו. כלומר כשם שהסממן המרכזי בחג מתאפיין באלמנט המנוגד לכוח הגרביטציה, כך המשימה המרכזית שלנו בחג היא להשתחרר מהנטייה שלנו לדאוג אך ורק לעצמנו.
ארבעת המינים:
ארבעת המינים – הדס, אתרוג, לולב וערבה – שאף הם מקורם מהצומח, מגלמים את ארבעת האלמנטים שהטבע האנושי מורכב מהם: אש, רוח, מים ועפר.
ההדס – יש לו ריח ואין לו טעם;
הערבה – אין לה ריח ואין לה טעם;
הלולב (המסמל את עץ התמר) – יש לו טעם ואין לו ריח;
האתרוג – יש לו ריח ויש לו טעם.
אנו מצווים לחבר ולאגד את ארבעת המינים. נטילתם יחד עוזרת לנו להתחבר לפן הטוב המצוי בכל אחד מהם, להוציאו מן הכוח אל הפועל ולממש אותו בעולמנו. משמעות הדבר היא שלכל אחד ואחד מאיתנו יש מה לתרום לעולם, וכי סוד ההצלחה שלנו הוא באחדותנו, שמקורו בכוח החסד – אותה אנרגיה רוחנית המאפיינת את חג הסוכות ותכליתה יציאה מגבולות האני ועשייה למען האחר.
במהלך חיינו, נחלקים הרצונות שלנו לשתי קבוצות:
הרצון לתת מעצמנו
הרצון לקבל לעצמנו.
במהלך חיינו אנו נוכחים לדעת שבעולמנו מתקיים חוק טבע הקובע שלא ניתן לקבל קבלה ומילוי (משמעות) נמשך ואמיתי אלא על ידי נתינה והשפעת השפע. הווה אומר, רק מתוך שנחשוב על האחר ועל התשוקה למלא את צרכיו ואת מחסורו נצליח להשיג לעצמנו מילוי אמיתי. כך למשל, ההצלחה בעבודה תתממש עבורנו אם נייצר שירות או מוצר שנועד לשרת ולהדריך את הזולת לטובתו; ההצלחה בזוגיות תתממש מתוך הדאגה והחברות כלפי בן הזוג שלנו; בריאות הנפש והגוף תלויה בהקפדה שלנו על תנועה ועמל (התעמלות) וכו'.
מתוך כך אנו למדים שהכוח של חג הסוכות הוא ביכולת להפוך את סדר העדיפויות שלנו ולסייע לנו להציב בראשו את הרצון לתת לזולת ורק אחר כך (או כתוצאה מכך) את הרצון לקבל לעצמנו. באופן כזה, אגב, יתאפשר לנו גם לקבל וגם לתת כאחד.
ואיך כל מה שלמדנו עד כה מתקשר לבריאות הגוף והנפש?
כאשר האדם מחזק את אנרגיית החסד שבתוכו, כאשר הוא מתנהל בלי בושה ובלי פחד, בלי הדחף להסתיר ולהתבדל מסביבתו, כך חייו בשלווה פנימית, ביושר וברגיעה. הוא זוכה ליותר שעות שינה רציפות, הוא אינו מתעצל להתעמל ומצליח לשלוט בתאוות השתייה והאכילה במקום להישלט על ידן. כל אלה הם עמודי התווך של בריאות תקינה וארוכת ימים, והם המפתח לאיכות חיים טובה.
לסיכום, אנרגיית החסד המאפיינת את חג הסוכות היא-היא המוציאה לפועל של כל דבר טוב שזרוע בעולמנו ובחיינו.
בברכת אהבה וחג סוכות שמח,
המרכז לקבלה