מיכאל ברג – לימוד לשבת בראשית, 2009
זוהי ההתחלה, זוהי שנה חדשה, מתחילים מבראשית. והדבר בראשון שהייתי רוצה לדבר עליו זהו משהו שלמעשה חלקו יכול להישמע מעט כמו משהו שאנו כבר יודעים, אבל אם אתם באמת מבינים את זה בצורה חדשה, זה משנה לחלוטין את ההסתכלות שלכם על התורה וגם על העבודה הרוחנית שלנו. אז אני מקווה שכולם יתרגשו לגבי ההבנה החדשה הזו ובאמת יגשו לזה ממקום חדש. ומה שהייתי רוצה לדבר עליו זה האותיות.
החיד”א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי אומר… קודם רבי אברהם אזולאי כותב בספר “חסד לאברהם”: “כי כל אות ואות נרמז בצורתה לרוחניות ידועה”, כל אות היא מקור לאור עליון ייחודי. “ולבחינות ידועות מבחינות ספירות העליונות”, לכל אות יש אינספור עולמות שהיא ניזונה מהם, שהיא זורמת מהם, שהיא מיייצגת. “ואור נכבד אצול מעצם הספירות”, וכל אות מעבירה, מהווה צינור לאור עליון. “שכשיזכור האדם תיבה מן התיבות”, לכן כשאדם מזכיר אפילו מילה אחת בלבד, “יגיע כח האותיות המצטרפים בה”, השילוב של האותיות יחד, “והיה כמו מלאך שיעלה ויתקשר בשורשו”, שכל אות וכל מילה הופכות להיות כמו מלאך שיכול להוריד למטה את הזרימה הזאת של האור. אז מה שרבי אברהם אזולאי אומר זה שעלינו לראות את האותיות כמלאכים, כי זה מה שהן יכולות לעשות.
רבי פנחס (שפירא) מקוריץ שהיה תלמידו וחברו של הבעל שם טוב אומר: “שבאות אחת בלבד תלוי הכל”, שאם אתם יכולים שתהיה לכם אות אחת, ממש אות אחת שאתם מחוברים אליה בחייכם, אתם יכולים לעשות כל דבר. נאמר, והם מצטטים את הבעל שם טוב: “שצריך לבקש שנוכל על כל פנים לומר לפניו יתברך אות אחת בלי פניה”, הרצון שלנו בחיים צריך להיות שפעם אחת במהלך חיינו נצליח לומר אות אחת, אם זה אות של תפילה, אם זה אות של לימוד, בצורה מושלמת. מפני שלמרות שאנו מתפללים הרבה ולומדים הרבה, אנו לומדים עשרות אלפים, מאות אלפי מילים, המציאות היא שמרביתן לא נאמרות בצורה מושלמת. אם אדם במהלך חייו מסוגל לומר אות אחת, לא מילה, אלא אות אחת של תפילה, אות אחת של לימוד בצורה מושלמת, הוא השיג את מטרת חייו.
וישנו סיפור מצחיק: אחד התלמידים הגדולים של הבעל שם טוב שעבר, אתם יודעים, שבדור השלישי של תלמידי בעל שם טוב היו כאלה שעברו לישראל, רבי מנחם מנדל מוויטבסק היה אחד מהם, ואחד מהם היה רבי מנדל מפרמישלן שנקבר, אגב, בבית הקברות הישן של טבריה איפה שהרבי מאפטא קבור ואיפה שרבי מנחם מנדל מוויטבסק קבור. הוא אומר שכשהוא “בא לארץ ישראל”, הוא הבין את מה שנאמר בתורה, בתלמוד: “אוירא דארץ ישראל מחכים”, האוויר בישראל עושה אותך חכם יותר, גורם לך להיות מחובר יותר מכיוון ש: “כי בחוץ לארץ ביקש מה’ יתברך שיאמר בתפילה תיבה כהלכתה”, כי כשהוא גר מחוץ לישראל, כשהוא גר ברוסיה, הוא ביקש מהבורא לומר מילה אחת בצורה טהורה, לומר מילה אחת בצורה נכונה, אבל כשהגיע לישראל, הבקשה שלו הייתה: “שיזכה לפחות לאות אחת”, הבקשה שלו הייתה: “תאפשר לי לומר אות אחת בצורה מולשמת”. כשהיה מחוץ לישראל, הוא חשב שאפשרי להגיד מילה שלמה בצורה מושלמת, כשבא לישראל הוא הבין ברמה עמוקה יותר שלמעשה אם יש לך הזכות לומר ולו אות אחת בצורה מושלמת, השגת את הכל. ושוב, מטרת ההבנה הזו היא להתחיל באמת להעריך את האלף-בית, פשוט את האלף בית.
ישנו סיפור מפורסם, אני חושב שרובנו מכירים את הסיפור הזה. הבעל שם טוב האמין שאם הוא היה מגיע לישראל, הוא היה מביא משיח. אז הוא מתחיל במסע. אני מתכוון לסיפור שבו היה מעורב הגיס שלו. אתם מכירים את הסיפור? אז הגיס שלו גר בישראל. והוא שלח מכתב לגיס שלו. הוא כתב: “האם אני יכול לבוא לארץ ישראל?” והגיס שלו, זה סיפור ארוך יותר מזה, הוא שלח מכתב חזרה ואמר: “אם אתה לא רואה את החזון המלא של משיח בחזון שלך, אז אל תבוא”. אבל הבעל שם טוב בא. הוא לא קיבל את המכתב הזה, כי המכתב הגיע אחרי שעזב, ואז באמצע המסע שלו הייתה סופה חזקה מאוד בים, והסיפור ממשיך שמסיבה כלשהי הצד השלילי נלחם כל כך חזק שהבעל שם טוב שכח את הכל. הוא שכח את כל מה שאי פעם למד, הוא שכח את כל מה שאי פעם השיג. והסיפור ממשיך שהעוזר שלו בא אליו והתחיל לדקלם איתו את האלף-בית, כי הוא לא היה מסוגל אפילו להתפלל, הוא לא היה מסוגל להגיד אפילו מילה אחת. אבל העוזר שלו התחיל להגיד א’, הבעל שם טוב אמר א’. ואז העוזר אמר ב’, והבעל שם טוב אמר ב’. ובכך שחזר על האלף-בית שוב ושוב הוא קיבל בחזרה את כל האור שלו. מדוע? כי זה החיבור הפשוט לאלף-בית שהוא הכל.
והרעיון הוא להבין שהכל, אנו חושבים שאנו מתפללים הרבה, אנו חושבים שאנו לומדים הרבה. השאלה חייבת להיות כמה מזה טהור? כמה מילים באמת התפללנו אי פעם? כמה מילים באמת למדנו אי פעם? וישנו סיפור מקסים של רבי יצחק מקמרנה לגבי הבן של רבי יחיאל (מיכל) מזלוטשוב “שהיה חולה”, בנקודה מסוימת בחייו הוא נהיה חולה מאוד. “וראה בחלומו”, והוא ראה חלום ובחלומו “ששקלו את זכויותיו”, והם ניסו לראות כמה הוא השיג בחייו. “והביאו כל התפילות שהתפלל מקטנותו וראה שבא מלאך אחד נורא”, בחלום הוא רואה שהם מביאים את כל התפילות, את כל המילים מתפילותיו ומהלימודים שלו שהוא אי פעם התפלל ולמד בחייו, ומלאך אחד, מלאך מפחיד מגיע “ואמר: מה אלו התפילות?” מה הן כל התפילות הללו? “ונפח בהן” – והוא נשף עליהן, “וברוח שפתותיו התפזרו”, וכל האותיות, המלאך הזה בא, וכל האותיות שהוא אי פעם התפלל, כל האותיות, המילים שהוא אי פעם למד נעלמו. “ולא נשאר אלא ה’ אחת מאירה באור צח”, אות אחת ה’ נשארה. הוא התפלל במשך כל חייו, כל חייו הוא למד, ומה נשאר מכל זה? אות אחת, ה’ אחת. וזאת, דרך אגב, הה’ הזאת, זה מה שהציל את חייו. הוא קיבל רפואה מפני שהייתה אות אחת ה’ שהוא התפלל.
וזו הסיבה מדוע לדוגמא נאמר בתהילים שדוד המלך מבקש: “עשה עמי אות לטובה”. זה מתורגם באופן מילולי: “הראה לי סימן חיובי”. אבל עכשיו אנו מבינים שמה שהוא מתכוון אליו במובן עמוק יותר זה “אנא, אפשר לי פעם בחיים האלה שתהיה אות אחת שאגיד אותה בצורה מושלמת”. אנו יודעים, וזה קשור לזה, שכשאנו לומדים, כשאנו מתפללים, מן הסתם מה שאנו חושבים עליו משפיע על האותיות שיש לנו, אבל כשאנו מבינים שכל אחד ואחת מאיתנו, אם ניצור חיבור אמיתי אפילו לאות אחת, אנו יכולים ליצור ניסים. אם בתפילותינו ישנה מילה אחת של תפילה שהיא טהורה, אות אחת של תפילה שנאמרה בצורה נכונה, זה יכול ליצור ניסים. מדוע אנו חווים חוסר? מדוע איננו יכולים ליצור ניסים? מדוע איננו יכולים באמת להגיע לדרגה האולטימטיבית שאנו אמורים להגיע אליה בעולם הזה? סיבה אחת: אנו לא מבינים את האלף-בית, אין לנו חיבור אמיתי לאלף-בית.
בזוהר נאמר שהתורה ניתנה לנו “אש שחורה על גבי אש לבנה”. והמקובלים מסבירים שכשאדם לומד, הוא צריך לראות את התורה כאש שחורה ואש לבנה. ואם הבנתו של האדם כשהוא לומד את התורה היא לא כזאת, אז הוא לא מגלה את האור שהלימוד הזה או התפילה הזאת אמורים לגלות. אז מה שאנו רוצים לעשות, והמטרה של כל הדיון הזה בנוגע לאלף-בית, ואני יודע שעבורי זה גרם לי להתלהב שוב מהאלף-בית. אם אנו פותחים את הזוהר וקוראים בו, אם אנו מתפללים, מה שעלינו לעשות עכשיו, ושוב, אנו לא יכולים להניח שמחר התפילות שלנו תהיינה מלאות באור, כולן, ואם יש לנו הערכה אמיתית לאותיות התפילה, לאותיות הזוהר כשנפתח אותו מחר, אבל אחת ליום עלינו לקחת את הזמן ולקחת צעד אחד אחורה לפני שאנו מתחילים ללמוד או להתפלל ולהבין שהאותיות שאנו עומדים לקרוא, האותיות שאנו עומדים להתחבר אליהן הן אש שחורה על גבי אש לבנה. הן אש. ובמידה שבה אנו רואים את האש שבמילים הללו, במידה זו הן יביאו לנו אור.
אם אדם פותח את הזוהר, מתחיל להתפלל ואין לו את ההבנה, ושוב, זה קשה לרובנו לעשות את זה בכל פעם, אבל פעם ביום פתחו ואמרו: “אני מבין שמה שאני עומד להתחבר אליו זה אש שחורה על גבי אש לבנה”. אז האור מתגלה. מדוע יש כל כך הרבה אנשים שמתפללים, אפילו אנשים שקוראים בזוהר ולא מקבלים את האור שיש שם עבורם, מפני שאין להם את ההערכה שזוהי אש שחורה על גבי אש לבנה. ומה שאנו רוצים לעשות, במיוחד כשאנו מתחילים לקרוא את התורה מחדש, זה לשכוח את כל מה שידענו על האותיות, לשכוח את כל מה שידענו על האלף-בית. ומה שאנו נבקש מהבורא בשבת הזו זה לתת לנו חיבור חדש, חיבור אמיתי לאלף-בית.
ישנו סיפור מפורסם על אחד המקובלים שהיה אדם אחד בכפר שלו שהיה ידוע כמחולל ניסים. כל מי שהיה זקוק לנס הלך אליו. אז יום אחד המקובל הולך לאותו האדם. הוא אומר: “מה הסוד שלך? גלה לי מהו סודך”. והוא אומר לו: “אני אראה לך את הסוד שלי”. הוא לוקח אותו אל ביתו, מוליך אותו לחצר האחורית. בחצר האחורית יש חדר יפהפה, מבנה. הוא לוקח אותו אל תוך המבנה, ויש שם קופסה יפהפיה מזהב באמצע החדר. והוא אומר לו: “אני מקוה שאתה מוכן, מפני שאני עומד לגלות לך את הסוד שלי. כך אני מחולל ניסים, כך אני מרפא אנשים, כך אני מביא ניסים אל העולם הזה”. והוא פותח את הקופסה ובתוכה יש חתיכה קטנה של קלף, ועליו כתוב ה-י.ק.ו.ק. – השם המפורש. והוא אומר: “זה הסוד שלי”.
ואתם שומעים את הסיפור הזה וחושבים: “ובכן, אנו מסתכלים על השם המפורש, אתם יודעים, בתפילת שמונה עשרה 40 פעמים ביום, 80 פעמים ביום, 100 פעמים ביום, מדוע איננו יכולים ליצור ניסים עם ה-י.ק.ו.ק.? ההבנה חייבת להיות שמעולם לא התחברנו ל-י.ק.ו.ק. מעולם לא התחברנו ל-י.ק.ו.ק. אם לאחד מאיתנו היה חיבור אמיתי ל-י.ק.ו.ק., היינו יכולים לעשות כל דבר בעולם הזה. ומה שאנו חייבים, ושוב זה מתחיל עם זה, תחילה עם הערכה למה שהאותיות מהוות. העולם נברא, כל דבר כאן רק באמצעות האותיות. ואנו מבקשים מהבורא תחילה עם ההערכה הזאת, שנית: “אפשר לי באמת להתחבר לאותיות”.
ישנו סיפור מפורסם על המגיד ממזריטש, אנו יודעים שהיו לו תלמידים רבים ואחד מהם היה רבי זושא מאנפולי. והדבר המפורסם לגבי רבי זושא מאנפולי זה שכשכל התלמידים היו יושבים, והמגיד ממזריטש היה מתחיל ללמד והיה אומר את האות הראשונה, ורבי זושא היה רץ החוצה לתוך היער, רץ מסביב בעודו צועק וצורח. וכל התלמידים באו למגיד ממזריטש ושאלו: “מה קורה כאן? אתה יודע, אנו יושבים ולומדים איתך במשך שעות. רבי זושא שומע מילה אחת והוא מתחיל לרוץ החוצה. איזה מן תלמיד הוא?” אז המגיד ממזריטש אמר לתלמידים, הוא אמר: “באות הראשונה שאני אומר הוא מקבל את כל האור של הלימוד שלי”.
ושוב, זה משהו, אתם יודעים, אני חושב שזה משהו שלפעמים קשה לחשוב עליו מחדש, מכיוון שכולנו מכירים את האותיות, כולנו ראינו את האותיות. מה שאנו רוצים לבקש מהבורא בשבת הזאת זה לתת לנו אותיות חדשות. תן לנו לראות את ה-י.ה.ו.ה. בצורה שונה לחלוטין. תן לנו לראות את האותיות בצורה אחרת. בואו נסתכל על התורה בצורה אחרת. בואו נראה את התפילות באופן שונה. וזאת ההבטחה: אם נוכל להתחבר לאותיות בצורה אמיתית, אם נוכל להתחבר לשם המפורש בצורה אמיתית, אתם יכולים לעשות כל דבר. זו הסיבה שהאר”י אומר שאם אדם רוצה לדעת היכן הוא נמצא במסע הרוחני שלו, עליו לנסות לדמיין את ה-י.ה.ו.ה. וככל שה-י.ה.ו.ה. הינו יותר ברור בדמיון שלו, שם הוא נמצא בעבודה הרוחנית שלו. וקודם כל, זה טוב שכולנו נעשה את זה, ולמרבה הצער, כנראה שאנו לא נראה את האש של ה-י.ה.ו.ה. בדמיוננו, אבל עלינו לבקש את זה, עלינו להתחנן לזה. ואם נעשה חיבור ל-י.ה.ו.ה., נוכל לעשות הכל.
ושוב, זה אחד הדברים האלה, אתם יודעים, שאני תמיד דואג לגביהם. כשמדברים על משהו שאנשים מכירים, האם אפשר באמת ללמוד מחדש משהו שכבר יודעים? אבל אני יודע שעבורי, ואני מקווה שעבור כולנו, מה שאני מבקש מהבורא בשבת הזאת: “אני לא מכיר את האלף-בית. תן לי את האלף-בית”. ואם בתפילות שלנו, בלימוד שלנו, בפעם הבאה שאנו פותחים את הזוהר נאמר: “אני לא רוצה שום הבנה שכבר יש לי לגבי הזוהר, עכשיו אני רק רוצה להתחבר לאש שחורה על גבי אש לבנה. וזה מה שייקח אותנו לשלב הבא. זה מה שמאפשר לנו באמת לגלות את הברכות ואת הניסים שיש בזוהר, בתפילות, ב-י ה ו ה .
שוב, זה מדהים, אם אתם באמת מעריכים את זה ובאמת מתייחסים לזה כלעבודה, ואני חושב שעלינו לפתח את זה בתור עבודה, באמת להתייחס לזה כלעבודה שלנו, זה משנה את הכל. וזה ההיבט החסר עבור רובנו. כן, אנחנו מתפללים, כן, אנחנו לומדים, אבל אף אחד מאיתנו כנראה עד היום לא היה לו את ה-י.ה.ו.ה. ואם אתם מתחברים ל-י.ה.ו.ה , אתם יכולים לעשות הכל. וזו אחת מהמתנות הנהדרות שניתנות לנו השבת, ובעזרת השם, אתם יודעים, שנזכה, כפי אומר שדויד המלך: “עשה עמנו אות לטובה” – תן לנו לפחות אות אחת שנוכל באמת להתחבר אליה ואם אנו יכולים, אנו יכולים לעשות כל דבר.
חזק וברוך! שבת שלום לכולם!