בהפטרה לפרשת "בהעלותך", בקריאה מתוך זכריה, הנביא שיש לו חזון על הכהן הגדול, נאמר שהשטן – הכוח הגלובלי שמנסה למנוע מכל אדם להתחבר לאור הבורא – ניצב לימינו של הכהן הגדול. הצד הימני מייצג את החיובי, את העבודה הרוחנית, והצד השמאלי מייצג את השלילי, או האנוכיות. ובעוד רובנו יודעים שהשטן מעורב מאוד באנוכיות ובמעשים שליליים, אנו לעתים קרובות שוכחים שהשטן נמצא שם גם עבור המעשים החיוביים.
רב אשלג מסביר שאם היה נאמר שהשטן עומד בצד השמאלי, משמעות הדבר הייתה שהבורא מנסה לגרום לאדם להיות אנוכי או לעשות משהו שלילי. אבל לא זה מה שנאמר בנבואה. נאמר שהשטן עומד בצד הימני, בצד של העבודה הרוחנית. אם כן, מה עושה השטן בעבודה הרוחנית? רב אשלג אומר שהשטן אומר לנו שמספיק שהתעוררה בנו השראה מהלימוד או הרעיון שזה עתה למדנו, אבל אנו לא חייבים להתעמק בהם.
לכן הייתי רוצה להתמקד במה שאומר רב אשלג בנוגע למושג הקליפות. כאשר אין לאדם תשוקה גדולה ללמוד באופן עמוק, זה לא בא מאתנו; קיים הכוח הזה, השטן, שמעורב בעבודה הרוחנית, אומר לנו ללמוד, אבל לא להתעמק יותר מדי, אומר לנו להיכנס רק קצת פנימה, מכיוון שזה יותר מדי בשבילנו. זה לא אנו שאומרים לעצמנו שכן, קצת החכמה שלמדנו תעזור קצת, אבל אנו לא רוצים להיכנס עמוק יותר, כי אנו לא רוצים להשתנות כל כך…זה השטן שאומר זאת. זה הצד השלילי, הקליפות, אומרות לא להתעמק יותר.
לעתים קרובות, כאשר אנו חושבים על העבודה הרוחנית שלנו, למשל על מושג הדבקות, איחוד מושלם עם אור הבורא, זה מושג חיובי. אבל אנו חייבים להיות מודעים לכך שהשטן עומד שם, אומר: "זה בסדר ללמוד, אבל תעצרו כאן. אל תתעמקו יותר." ולכן, אם אנו לא מבינים שהעבודה הרוחנית, במיוחד לימוד הקבלה ואור הזוהר, היא המקום שבו השטן יעמוד וינסה לעצור בעדנו, אז לעולם לא נגיע לשום מקום. אם אנו חושבים שרוחניות או דרך הקבלה יכולה להיות מסע רוחני חיובי, זה לא נכון, מכיוון שהשטן יעמוד שם וינסה לעצור בעדנו בדרכים שונות. הדרך המסוימת שרב אשלג מדבר עליה כאן שבה השטן מנסה לעצור בעדנו היא הקליפה שאומרת: "התעמקו רק קצת, אבל לא יותר." זו הסיבה לכך שכל כך הרבה אנשים מסתפקים בלימוד שטחי, בהבנה בסיסית.
רבים מאתנו רוצים לסלק את הקליפה, אבל לא מתעמקים מספיק כדי לאכול את הפרי, ולכן לא מתחברים לחלק החשוב; הם מתחברים רק לקליפה. והמעשים השליליים של האדם נותנים כוח לכל הקליפות, ואז הם משפיעים על האדם בכך שהם באים אליו ואומרים לו: "אתה מבין מספיק, אינך צריך להתעמק יותר." ובכך הם מונעים ממנו להתעמק באמת בידע ובחכמה. זה רעיון חשוב מאוד. זו לא הבחירה שלנו לא להתעמק; זה השטן שלנו, הקליפות שלנו. לכן, אנו חייבים להתחיל עם ההבנה שלכולנו, ברמה מסוימת של העבודה הרוחנית שלנו וההבנה הרוחנית שלנו, יש הקליפות האלה. והקליפות האלה לא באות משום מקום. הקליפות האלה, כפי שרב אשלג מסביר, הן התוצאות של המעשים השליליים שלנו.
נאמר שכאשר הארי, רב יצחק לוריא, היה לומד, הוא היה מזיע. והוא אמר שכאשר הוא מזיע, הוא שובר קליפה, מכיוון שהוא ידע שהוא חייב לשבור את כל הקליפות שלו כדי להגיע לרמות חדשות של הבנה. לכן, לא משנה מה אנו מבינים בנקודה הזו, כמה עבודה רוחנית עשינו, או כמה חכמה אנו חושבים שהשגנו, אנו חייבים לדעת שיש הרבה אמת וצורך להתעמק הרבה יותר ממה שהתעמקנו, מכיוון שהשטן עומד שם, אומר, "מספיק. אל תלכו רחוק מדי. אל תגיעו אל הידע שאנו חייבים להגיע אליו".
ולכן, זה מתחיל עם ההבנה זו, שיש קליפה מסביב להבנה העמוקה יותר שאנו חייבים ללמוד, ומסביב לעבודה העמוקה יותר שאנו חייבים לעשות. אנו חייבים להתחנן, והתחנונים האלה חייבים להיות מבוססים על העובדה שאנו יודעים שיש קליפה חזקה החוסמת אותנו ומונעת מאתנו להבין הבנה עמוקה יותר ולעשות עבודה רוחנית אמתית. מכיוון שאם היו לנו כמיהה אמתית ותשוקה אמתית לשבור את הקליפות וליצור בתוך הקליפות שלנו דרך אל האמת, דרך אל המהות האמתית של הידע והעבודה הרוחנית שלנו, אז היינו יכולים להגיע אל הידע העמוק יותר הזה. זה לימוד חשוב מאוד על האופן שבו אנו חייבים להתמקד בעבודה הרוחנית שלנו.