פרשת "בהר" מכילה לימוד חשוב ביותר, ומתנה, שדיברנו עליהם כבר קודם לכן, אבל מאוד חשוב לעורר זאת מחדש, מכיוון שיש כאן לכל אחת ואחד מאתנו פתח להעלות את המודעות שלנו באופן שאינו זמין לנו באף שבת אחרת בשנה.
פרשת "בהר" מדברת על מושג ה"שמיטה", המחזור שבו האדמה מעובדת במשך שש שנים, אבל לא בשנה השביעית. הבורא אומר למשה לומר לבני ישראל שבשנה השביעית הם חייבים לתת לאדמה לנוח. הם מודאגים ושואלים איך הם יאכלו בשנה השביעית ובשנה שאחריה, ולכך עונה הבורא, באמצעות משה: " וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. "
כפי שאנו יודעים, התורה מאוד מדויקת בשימושה במלים ובלשון, והאופן שבו בנוי המשפט הזה אינו הגיוני. זה אחד מהמקומות המעטים שבהם המקובל הגדול רב אלימלך מליז'נסק מצטט לימוד של אחיו, רבי זושא מאניפולי. הוא שואל מדוע הבורא אינו אומר ישירות לא לעבד את האדמה בשנה השביעית, ולא לדאוג, מכיוון ש" וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם"? מדוע להזכיר בכלל את השאלה של בני ישראל ואת הספק שלהם? תשובתו לכך אינה בדיוק לימוד אלא המהות שאנו רוצים לקבל השבת הזו. אנו רוצים לצאת מהשבת הזו עם תחושת ודאות נעלה ומושלמת; זו היא האנרגיה והמודעות שהפרשה הזו מגלה.
אם כן, הוא אומר שהבורא, כאשר ברא את העולם וכל אחת ואחד מאתנו, ברא גם את ערוץ האור לכל צורך שנצטרך אי פעם. מהרגע שבו אנו נולדים, רואה אור הבורא כל בעיה או חוסר שיהיו לנו, ובורא את הערוץ לסדר או למלא זאת. ו"שמיטה" מייצגת את החוסר הזה; את התהליך לשים את עצמנו באופן יזום במקום של חוסר אובייקטיבי, בלי שיש כל דרך למלא את החוסר הזה, זו מהותה של השבת הזו.
אבל מדוע אנו ממשיכים לחיות בחוסר במשך שבועות, חודשים או שנים אפילו, אם ביום שבו כל אחת ואחד מאתנו נולדנו יצר האור ערוץ עבור החוסר הזה כדי שיתמלא? הערוצים והצנורות האלה של האור לעולם אינם פוסקים, כלומר שגם אם לא נעשה דבר, האור והעזרה יזרמו כל הזמן. יש רק דבר אחד שפוגם בהם: חוסר ודאות. רבי אלימלך אומר לנו שמחשבות של ספק וחוסר בפירוש יוצאות מתוך מוחנו אל העולמות העליונים, מוצאות את הערוץ שממנו אמור לזרום הפתרון לבעיה או המילוי לחוסר הזה, וחותכות אותו. אז העזרה לא יכולה לזרום למטה.
לכן, מה שאנו רוצים לקבל השבת הזו הוא רצון גדול יותר לא רק שתהיה לנו ודאות מכיוון שנאמר לנו שוודאות מושכת אור, אלא להתחזק בכך שלא נאפשר לעצמנו להמשיך להטיל ספק ולפחד. מכיוון שמחשבת הספק והפחד הזו גורמת נזק בעולמות העליונים, והאור נחלש. ואז, העזרה שהייתה אמורה לבוא אלינו, נעלמת. אמנם, אם נתעלה שוב, הערוץ הזה ייפתח מחדש, אבל האור יהיה חייב לעבוד קשה יותר כדי לתת לנו את הברכות ואותה עזרה. אנו כמובן לא אמורים להיות מושלמים, אבל התהליך הזה מתחיל עם קבלת הבהירות לכך שכאשר אנו נולדים, נבראים גם כל הפתרונות לכל הבעיות שאי פעם תהיינה לנו. ובכל פעם שיש לנו חוסר, אנו חייבים לדעת שנברא גם ערוץ של אור למלא אותו.
אם כן, הפסוקים המפותלים האלה באים להראות לנו שאם לא היה לבני ישראל איזה שהוא ספק, האור היה זורם אליהם כדי למלא את החוסר מכיוון שזה כבר קיים מבריאת העולם. אבל הספק שלהם חתך וקטע את הזרימה, והם היו חייבים לעורר מחדש את הוודאות שלהם. אבל עכשיו זה נעשה קשה יותר, מכיוון שהם פגמו בערוץ הזה, והם יצטרכו לעבוד קשה יותר כדי לעורר מחדש את הערוץ הזה.
אבל למען האמת זה חייב להיות פשוט מזה; אנו אמורים לחוות חוסר בלי ספק, שתהיה לנו ודאות שערוץ האור ימלא את החוסר שנוצר, ולחכות שהאור הזה יגיע. אנו אמורים להילחם את המלחמה הזו, לדעת שכל ספק או כל חיבור לחוסר הורס את הערוץ עוד יותר, גורם קשיים לזרימת האור כאשר הערוץ ייפתח מחדש.
בעוד הלימוד הזה שאנו לומדים בשבת "בהר" חשוב מאוד, הרי חשוב מזה הוא שנבקש השבת הזו מהאור להעלות אותנו, מכיוון שעכשיו אנו יודעים מהו הנזק שגורמים הספקות שלנו לערוצי האור שלנו. אולי היו לנו השבוע 100 מחשבות של ספק, ועכשיו אנו מבקשים מהבורא לתת לנו את הכוח להילחם בספקות האלה כדי שיהיו לנו בשבוע הבא רק 30, ובשבוע שלאחר מכן, אפילו פחות. אנו חייבים להילחם את המלחמה הזו ולהעלות את המודעות שלנו מספיק כדי לפחד מספק ומפחד כך שפחות מחשבות כאלה תהרוסנה את ערוצי האור, והברכות שמוכנות עבורנו ואמורות לבוא אל חיינו תוכלנה לזרום למטה.