הסופר יוסף קמפבל כתב: "כשאנו נצמדים לכל תבנית או דפוס, אנו בסכנת ריקבון". אם לא נשתחרר מהישן, לא נוכל לחוות את החדש המחכה לנו.
נאמר שגוזלי צפרים לומדים לעוף בכך שהוריהם מרחיקים את עצמם אט אט. עם כל האכלה, הציפור ההורה שמה את האוכל רחוק יותר ויותר, מעודדת את הגוזל לעזוב את הקן ולהסתכן לעוף. אנו, בני האדם, אינם שונים כל כך באופן שבו אנו לומדים לפרוש את כנפינו. אם נהיה ברי מזל, תהיינה לנו דמויות הוריות חזקות שתעזורנה לנו לגדול, להתבגר, ולהפוך למבוגרים. כשנעמוד ברשות עצמנו, נצטרך לעתים קרובות לעודד את עצמנו להשתחרר מהנוחיות ולהתרחב אל אופקים חדשים. בחיים, אנו אכן חייבים לגדול כל הזמן, כי אחרת נסתכן בקפיאה על השמרים.
השבוע, קריאת הלב הפנימית שלנו לשינוי היא הקול שאנו לא יכולים להתעלם ממנו עוד. בימים האלה ניתנת לנו תמיכת היקום להשתחרר מדרכי חשיבה והוויה ישנות, לעוף אל עולם חדש ואל חיים חדשים. השבוע הזה אנו מתכוננים לפסח, חג בעל עוצמה בל תאמן, שישחרר אותנו מהאני הישן שלנו ויזניק אותנו אל גרסה טובה יותר של עצמנו.
פרשת השבוע הזה היא "צו". כאן אנו מוצאים את אהרן ואת בניו לומדים את הנהלים המדויקים של הקרבת הקרבנות במשכן. אבל אנו יודעים שהתורה היא ספר חי שמדבר אלינו תמיד בזמן אמיתי. אנו יכולים לקרוא על אהרן ובניו מקריבים את הקרבנות, אבל אנו אלה שלומדים השבוע כיצד להקריב את החלקים בחיינו שאינם משרתים אותנו יותר.
אנו אהרן, הולכים לקראת הבורא, רואים את העתיד שאנו רוצים לאחוז בו, ונוקטים בצעדים הנחוצים כדי לגרום לו להתממש.
אין זה צרוף מקרים שהפרשה הזו היא הפרשה שקודמת למתנה הקוסמית האדירה הידועה כפסח. השבת הזו ידועה בשם "שבת הגדול". פסח הוא הלילה היחיד בשנה שבו ניתנת לנו הזדמנות שאין ערוך לה להשתחרר מדפוסי התנהגות שליליים ולאמץ לתוכנו דפוסים חיוביים חדשים. זוהי מתנת החירות מההתמכרויות ומהמטען שלנו. פרשת השבוע הזה מכינה אותנו למסע הגדול הזה אל החירות. השבוע, ניתן לנו האומץ לשרוף את חלקי חיינו המושכים אותנו למטה וגורמים לנו שליליות; התנהגויות אנוכיות ופחדים שמונעים מאתנו להיות כל מה שנולדנו ונועדנו להיות. כאשר אנו נפתחים להקריב את הרצונות הקטנים שלנו, אנו יכולים לחוות את התמלאות הנשמה.
אני נזכרת לעתים קרובות במשל הפרות הרזות. פעם היה איש עני שחי בעוני רב וניזון רק מהחלב של הפרה הרזה שלו. לאחר שחי מהיד לפה במשך שנים רבות, הגיע מורה חכם לבקר אותו ודרש ממנו לשחוט את הפרה כדי להכין לו ארוחת ערב. לאחר היסוסים רבים, הסכים האיש באי רצון רב לשחוט את פרתו הרזה. אותו ערב, לאחר שהארוחה הסתיימה, והמורה הלך לדרכו, נשאר האיש לבדו בייאוש וביגון קודר. לא היה לו כסף, ועכשיו לא הייתה לו אפילו פרה שתתן לו חלב. הוא פחד שירעב למוות. הוא הלך ליער והתפלל. שם הוא מצא אוצר קבור באדמה שהפך אותו לאיש עשיר עד סוף ימיו. הסיפור הזה מראה לנו שכאשר אנו מסרבים לשחרר, אנו יכולים לגרום להחמרת מצבנו. אבל אם אנו פתוחים לכך, שחרור של הרצונות הקטנים יכול לפתוח אותנו לדברים גדולים יותר וטובים יותר בחיינו.
במדיטציות שלכם השבוע הזה, עצמו את עיניכם ודמיינו את עצמכם על ענן גבוה בשמים. האור החמים של השמש מאיר את עורכם. הרגישו את האוויר הקריר והרך מנשב בשערכם. למטה על פני האדמה נמצאים הדברים שאתם כבר לא צריכים: התנהגויות ישנות, התמכרויות, קנאה, טינה ופחדים. תנו להם ללכת. היו מוכנים לבטוח ביכולת שלכם לעוף ולהתחיל חיים חדשים. לפניכם משתרעים שמים רחבים מלאי אפשרויות אינסופיות; אם רק תהיו פתוחים לעשות את הזינוק הזה ולנסות את כנפיכם החדשות בפעם הראשונה. דעו שהבורא צופה בכם והמלאכים השומרים שלכם אתכם. זנקו את הזינוק הזה.
השבוע מחכה לכם עולם חדש. עשו את הצעד הראשון הזה, פתחו לרווחה את לבכם ואת כנפיכם, והמריאו אל החיים החדשים שלכם.