בזמנים הקשים האלה, כולנו רוצים לעזור. כולנו רוצים שהסבל של האחרים ייעלם. כולנו רוצים לתקן את המעוות. אבל למרבה הצער, לא כולנו יכולים לעשות זאת – לפחות לא באופן ישיר.
אם כן, מה אנו יכולים לעשות?
קודם כל, אנו יכולים לזכור שמודעות היא הכל ושלמחשבות ולמעשים שלנו יש השלכות הרבה מעבר למה שאנו יכולים לראות בעינינו. לכן אפילו אם אנו רחוקים משדה הקרב באופן פיזי ונמצאים בקצה השני של העולם, אנו עדיין יכולים לשלוח את התפילות ואת האהבה שלנו למקומות שזקוקים לחיוביות, עם ודאות שהמאמצים שלנו תורמים לשינוי אפילו אם אנו לא רואים זאת ממש עכשיו.
אנו גם יכולים לזכור שלמרות שיתכן ואנו לא נמצאים פיזית בעיצומו של הקרב, אנו, כחלק מהמין האנושי, לוקחים חלק בקרב הנצחי של המודעות. כל יום, כל אחת ואחד מאתנו נלחמים את המלחמה שלנו עם הרצון לקבל לעצמו בלבד שלנו – אם אותו קול של האגו שאומר לנו לכעוס, להיות אנוכיים, לקנא, לשפוט ולפחד; עם אותו כוח שגורם לנו להתנהג לאחרים בחוסר כבוד אנושי.
אבל אם נוכל להמשיך להילחם בקרב הזה ואם נוכל לעשות את עבודתנו הרוחנית עם מודעות, אהבה ונאמנות, אז נדע שאנו עושים שינוי בקנה מידה גדול מאוד.