השתקפות האני המושלם שלנו
מאת מיכאל ברג
יש לימוד יפה שהוא מעשי מאוד לגבינו בחודש אייר, או שור. המקובלים מלמדים שכל אחת ואחד מאתנו קיימים בשני מימדים: ישנו האופן שבו אנו מתגלים בעולם הזה, שהוא מה שאנו יודעים על עצמנו, ויש גם מראה עליון, מושלם של עצמנו. עבודת החיים שלנו, והמטרה שלשמה באנו לעולם הזה, הן עבור מי שאנו בעולם הזה, לגדול, ללמוד, ולשנות את המראה שלנו, לאט אבל בטוח, באמצעות העבודה שלנו, ולקרב את המראה שלנו ככל האפשר לאני המושלם שלנו שקיים בעולם העליון.
פעמים רבות יש בתורה דיון על הנשמות הגדולות, והשם שלהן מוזכר פעמיים, למשל, "אברהם, אברהם". המקובלים מסבירים שזה מפני שבמקרה זה אברהם עבד, גדל והשתנה כל כך עד שהגילוי הפיזי שלו בעולם הזה התאים באופן מושלם לרמה המושלמת שלו בעולם העליון. זוהי עבודת חיינו, מפני שרובנו, כפי שאנו מתגלים בעולם הזה, רחוקים מאוד מהחלק המושלם שלנו, האני המושלם שקיים בעולם העליון.
המקובלים אומרים שכמעט כל הכאב שאנו חווים בחיינו הוא תוצאת חוסר התיאום והפער בין האופן שבו גילינו את עצמנו עד כה בעולם הזה, ובין האני המושלם שלנו שקיים בעולם העליון. אברהם השיג את ההתאמה הזו. משה השיג אותה. האופן שבו גילו את עצמם בעולם הזה תאם לחלוטין את מי שהיו בעולם העליון.
יש ציטוט מפורסם מפי המקובל הגדול רבי זושא מאניפולי: "כשאגיע לעולמות העליונים אני לא מודאג מכך שישאלו אותי מדוע לא הייתי כמו אברהם אבינו או משה רבנו. הדאגה היחידה שלי היא שישאלו אותי "מדוע לא היית כמו זושא, מדוע לא היית עצמך?"
זה למעשה המצב בנוגע לפער שקיים אצל רובנו. מי שאנו כפי שאנו מתגלים בעולם הזה אפילו לא קרוב למי שאנו בעולם העליון. עבור רובנו, מי שאנו בעולמות העליונים זה פי עשר, אולי פי מאה, חזק יותר, גדול יותר, שמח יותר ומחובר יותר מאשר מי שאנו עד כה בעולם הזה.
ויש סיפור שמדגים את ההבנה הזו. לנביא הגדול, אליהו הנביא, היה תלמיד ששמו היה אלישע. כאשר התכונן אליהו הנביא לעזוב את העולם הזה, התלמיד שלו, שעמד להיות המנהיג והנביא שיבוא אחריו, מבקש ממורו בקשה מאוד מוזרה. הוא מבקש:וִיהִי נָא פִּי שְׂנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" [מלכים ב’, ב’, ט’]. הוא אומר: תן לי כמות כפולה של רוחך, תן לי את היכולת לעשות כפליים ממה שעשית, תן לי את גדולתך פעמיים. תן לי אור ויכולת לעזור, ללמד, לברך, כפליים ממה שאתה יכולת לעשות."
המקובלים שואלים את השאלה המתבקשת כאן, והזוהר מדבר על כך. אינכם יכולים לבקש ממישהו לתת לכם משהו שאין לו. אם תלכו למישהו שיש לו רק מאה דולר ותבקשו ממנו להלוות לכם מאתיים דולר, הוא לא יוכל לעשות זאת. הוא יכול להלוות לכם רק מאה דולר, מפני שזה מה שיש לו, אבל הוא לא יכול להלוות לכם מאתיים דולר. אם כן, איך אומר אלישע למורה שלו, אליהו הנביא, "תן לי את הרוח שלך כפול שתים, הכפל את הכוח, האור והברכות שלך עבורי?"
איך יכול היה אלישע לבקש מהמורה שלו לתת לו פי שנים מהאור שלו? המקובלים מסבירים שכאשר השלים אדם את עבודתו בעולם הזה, מה שאומר שהוא השתנה וגדל לרמה שהוא אמור להגיע אליה, אז, כאשר הוא עוזב את העולם הזה, האני הנמוך יותר שלו, כפי שהתגלה באופן מושלם בעולם הזה, והאני העליון שלו, מתאחדים ומתמזגים. וכאשר האני הנמוך שקיים בעולם הזה רואה את האני המושלם, הוא הולך לקראתו, וכך הוא חווה את עזיבתו את העולם הזה. אם כן, עבור אליהו, כשעזב את העולם הזה, הוא הגיע לנקודה שבה האני הפיזי שלו שיקף לגמרי את האני העליון שלו; ולכן, אלישע יכול היה לבקש ממנו להכפיל את כל מה שעשה בעולם הזה, מכיוון שעכשיו גם האני העליון שלו, וגם האני הנמוך שעבד כדי לשקף את האני העליון בצורה המושלמת ביותר, התאחדו, ולכן אליהו הנביא למעשה התגלה פעמיים כשעזב את העולם הזה.
המקובלים אומרים שזו זכות גדולה להיות ליד אדם צדיק שהשיג את רמת ההשתקפות הזו של האני כאשר הוא עוזב את העולם הזה. לכן, אליהו הנביא אומר לתלמיד שלו, אלישע: " אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה. [מלכים ב’, ב’, י’]. הוא אומר לו: "אם אתה נמצא כאן אתי כשאני עוזב את העולם הזה, תקבל פעמיים את הכוח שלי, פעמיים את האור שלי, ופעמיים את היכולת שלי להביא ברכות והכוונה לעולם הזה." וכשאנו קוראים את שאר סיפור חייו של אלישע, הוא יכול היה לעשות פי שתיים, בכל התחומים, ממה שעשה המורה שלו.
אנו לומדים מזה הבנה חשובה מאוד: יש שניים מאתנו. יש מי שגילינו בעולם הזה, ויש הישות שאנו חייבים להשוות את עצמנו אליה, האני המושלם שלנו, שקיים בעולמות העליונים. כל הכאב שאנו חווים, כפי שהוא מתגלה בכל צורה בחיינו, קיים רק בגלל הפער והזמן שנחוץ לנו כדי לקרב את שתי הישויות האלה, את הגרסה של עצמנו כפי שהיא מתגלה בעולם הזה, שהיא עדיין, למרבה הצער, לא גדלה או לא השתנתה מספיק, יש לה ספקות, יש לה פחדים, והגרסה השנייה, הגרסה המושלמת של עצמנו, שהיא מחוברת לחלוטין.
זוהי מטרת חיינו בעולם הזה. היא אינה לשאוף להיות כמו מישהו אחר; היא פשוט לדחוף את עצמנו לנקודת הגדילה והשינוי שבה האני שלנו בעולם הזה ישקף לחלוטין את האני המושלם, הנעלה שלנו שקיים בעולמות העליונים. היכולת לעשות את החיבור הזה היא אחת המתנות הגדולות של חודש אייר.