דרך ארוכה
מאת: קרן ברג
בדיוק כאשר אנו חושבים שעשינו כל כך הרבה, עזרנו כל כך הרבה, גדלנו כל כך הרבה… יש עוד כל כך הרבה מה לעשות לפני שנלך לישון.
בתחילת פרשת “וישב” אנו רואים את יעקב מבקש לנוח. הוא הרגיש שהשלים את עבודתו הרוחנית. אחרי הכל, הוא התחתן; היו לו ילדים שמהם יבואו כל העמים בעתיד. הוא עבר כל כך הרבה מבחנים קשים, וחשוב מכל, כשעשה את כל אלה, הביא לידי ההמשכיות וההתמדה של העולם. מה עוד יש לאדם לעשות. ואז, יוסף בנו נלקח ממנו. זו הייתה נקודת המפנה בשאננות של יעקב.
כפי שרוברט פרוסט אומר לנו בבית האחרון של הפואמה שלו “להיעצר בחורש בערב מושלג” : “העצים מלאי הוד, אפלים, עמוקים, אבל עוד יש הבטחות לקיימן, ודרך רבה לעבור לפני שאישן”.
כל עוד יש נשימת חיים בגופנו, יש עבודה לעשות. ברגעים בהם אנו מרגישים שכבר לא נשאר לנו עוד מה לעשות, היקום חייב לשלוח לנו אתגרים חדשים כדי שנוכל להמשיך לגדול.
אנו יכולים לגדול באופן יזום, או באופן תגובתי. כשאנו בוחרים לדחוף את עצמנו קדימה, אנו מגדילים את היכולת הרוחנית שלנו באופן יזום. מצד שני, אם אנו בוחרים לנוח, מתוך אמונה שכבר “עשינו מספיק”, אנו עלולים למצוא את עצמנו במקום שבו אנו חייבים ללמוד כמה שיעורים חדשים, תוך התמודדות עם מכשולים חדשים.
החוק האוניברסאלי הידוע הזה יפה כפי שהוא קשה, והוא בוודאי מבקש שנחזור עליו שוב ושוב: “צמיחה רוחנית היא בלתי נמנעת. הדרך בה אנו בוחרים לגדול תלויה אך ורק בנו. “
השבוע יש ביקום אנרגיה שיכולה לתת לנו את הכוח לגדול באופן יזום. החגים מתקרבים במהירות, והנטייה שלנו עלולה להיות לנוח, להפסיק לעבוד כל כך קשה ופשוט ליהנות מהחיים. זה הזמן הנכון להגדיל את היכולת שלנו באופן יזום. בואו נשתמש בשבוע הזה כדי להתחבר למשמעות האמיתית של התקופה הזו בכך שנושיט יד לאחינו בני האדם. אפילו אם זה נשמע כמו קלישאה, הישארו שעה נוספת במשרד כדי להקל קצת על עבודתו של מישהו אחר. תנו קצת יותר צדקה לנזקקים. הושיטו יד כאשר ידיכם כבר מלאות בדברים שצריך לעשות. זה יעזור להגדיל את היכולת שלנו לגלות יותר אור לעצמנו ולעולם בשנה הבאה.
השבוע הזה, עשו את הליכת הקילומטר הנוסף לצפון האמיתי שלכם.
מאחלת לכם שבוע מבורך
קרן