הברכה הגדולה מכולן
מאת: קרן ברג
בפרשת "כי תבוא" אנו קוראים הרבה על ברכות וקללות. בעוד הברכות הורעפו בהר גריזים, הרי שהקללות ניתנו על הר עיבל. אני אוהבת את הפרשה הזו ואת הלימודים שיש בה, ויש בה הרבה – אבל השאלה ששואלים אותי סטודנטים לרוב בשבוע הזה היא: איך אני יכול/ה להתחבר לברכות, ולא לקללות?
אני אוהבת לומר לעתים קרובות שברכות וקללות הם שני צדדים של אותה מטבע. בכל מצב, יש חושך ויש אור. למשל, כולנו שמענו על האדם שהתמזל מזלו והרוויח הון בלוטו, אבל עם יותר כסף באות לעתים קרובות גם יותר בעיות. מצד שני, הכרתי משפחות שבהן מישהו חווה מחלה קשה, ועם כל הקושי, גרמה להם המחלה להתקרב זה לזה, וחיזקה אותם הרבה יותר מאשר היו קודם לכן.
אתם רואים, אין מצב, או אדם, לצורך העניין, שהוא כולו טוב, או כולו רע. מכיוון שבכל דבר יש קצת גריזים וקצת עיבל. הדבר שאליו אנו בוחרים להתחבר תלוי במודעות שלנו.
זו הסיבה לכך ש"ודאות" היא מונח שתשמעו עליו שוב ושוב במרכז לקבלה. להיות בעלי ודאות פירושו לדעת שכל מה שאנו חווים הוא לטובה, לתועלתנו המרבית. המתנות שאנו מקבלים בחיינו ניתנות כדי שניהנה מהן ונחלוק אותן עם אחרים. האתגרים באים כדי ללמד אותנו, לחזק אותנו, ולקרב אותנו אל האור. האם ה"טוב" לא היה שם, בשני ההרים האלה? כשיש לנו ודאות, אנו יכולים להגיע למסקנה יפה מאוד, שהברכה הגדולה מכולן היא היכולת לראות הכל כברכה.
אנו רק שני שבועות מראש השנה, ואין זה צירוף מקרים שיש ביקום ממש עכשיו אנרגיה מוחשית וגלויה שיכולה לעזור לנו לראות את יד הבורא בכל. איזו מתנה נהדרת ניתנת לנו בימים האלה. בואו ננצל את הזמן הזה בכך שנתבונן במצבים שבחיינו שנראים חשוכים – הם יכולים להיות אתגרים שאנו מתמודדים עמם עכשיו, או מצבים מהעבר [הילדות שלנו, אולי] – ונראה בהם את השראת הכוח הקדוש, את התכנית הגדולה יותר. בואו נשאל: איפה האור כאן? מה אני אמור/ה לעשות? האם למדתי מזה? האם התחזקתי או אוכל להתחזק בזכות זה? אם זה כאב שמישהו אחר גרם לכם, אולי השאלה היא: כיצד אוכל להציב גבולות כדי לא לאפשר לזה להתרחש שוב? או, האם אני עושה זאת למישהו אחר בצורה כלשהי?
אלה הן רק דוגמאות ספורות, אבל כשאנו שואלים שאלות מסוג זה השבוע, אנו י כולים להגיע למקום של הבנה: "כן, המצב הזה היה קשה, אבל השתניתי בזכותו ועכשיו אני טוב/ה יותר."
השבוע, בואו נעשה את מציאת הברכות לצפון האמיתי שלנו.
מאחלת לכם שבוע מבורך
קרן