השבוע, בשבת סוכות, נקרא מאותה פרשה שקראנו בחול המועד של פסח. על פני השטח, זה יכול להיראות קצת מיותר. האם לא קראנו זאת כבר לפני ששה חודשים? מדוע אנחנו צריכים לשמוע זאת שוב?
המקובלים מלמדים שהחודשים מניסן ועד אלול נחשבים לחודשים זכריים, זמן שבו זורעים זרעים, זמן לרעיונות ולתכניות חדשים. החודשים הנקביים, מתשרי ועד אדר, הם זמן שבו נכנסנו אליו זה עתה, בראש השנה. הם נחשבים לחודשים של התממשות.
כולנו עברנו את המסע האישי שלנו במשך ששת החודשים האחרונים. יש לקוות שהלימוד הרוחני והעבודה הפנימית שעשינו נתנו לנו רעיונות מסוימים כיצד אנו רוצים להיות, כיצד אנו רוצים להתנהג, ומהו העתיד שאנו רוצים ליצור לעצמנו ואולי אפילו לעולם. עכשיו הזמן לקחת את הרעיונות האלה, את הזרעים שזרענו עם המודעות שלנו, ולהתחיל לפעול לפיהם.
איך נעשה זאת? ובכן, תודה לאל, יש לנו עזרה מהיקום. הסיבה שאנו קוראים אותה פרשה עכשיו, בתחילת החודשים הנקביים, כפי שעשינו בתחילת החודשים הזכריים, היא לתת לנו תוספת אנרגיה כדי לעזור לנו לפתוח את תקופת הזמן החדשה הזו בצעד הנכון.
מבחינה מעשית, עבורכם ועבורי, כל מה שנחוץ הוא צעד ראשון. לפעמים כאשר הדבר נוגע למימוש רעיונות שיש לנו, אנו מנסים לעשות הכל בבת אחת. בדרך כלל זה מתיש אותנו ומחזיר אותנו שוב לנקודת ההתחלה; אבל אם היינו פשוט עושים צעד אחד בלבד, היינו מתקדמים לקראת המטרה.
בשבעת הימים הבאים, דמיינו לעצמכם דבר אחד שאתם יכולים לעשות כדי להתקדם צעד אחד לקראת הרעיונות שלכם ולפעול על פיהם. למשל, נניח שמישהו מחליט להתחיל ללמוד מהזוהר. הצעד הראשון יכול להיות לקנות את הזוהר! הצעד השני יכול להיות להסיר ממנו את הניילון, להחזיק אותו בידיך, להרגיש את האנרגיה שלו, ולראות מה עולה במוחך. הצעד השלישי יכול להיות לסרוק אותו, ואז לקרוא בו, ובסופו של דבר ללמוד מחכמתו.
כך נעשה שינוי גדול… צעד אחד קטן בכל פעם.
השבוע, עשו את הצעד הראשון לצפון האמיתי שלכם.