להיות בהשראה מתמדת
מאת מיכאל ברג
אני רוצה לחלוק אתכם משהו המבוסס על לימוד שאני חושב שכולנו מכירים מהזוהר. הזוהר אומר על שרה ואברהם שהם "באים בימים". נאמר שם שאברהם לקח עמו את כל האור המיוחד שהתגלה בכל יום נתון. אבל מה פירוש הדבר?
אנו אמורים למעשה להיות מסוגלים לחוות בכל רגע נתון של חיינו כל התעוררות, כל לימוד, כל השראה או כל אור שחווינו אי פעם. אבל עבור רוב האנשים, זה אינו כך. אנו יכולים לראות נסים או ללמוד היום משהו שמעורר בנו השראה, אבל האמת היא שבעוד שנה מהיום הסיכויים שנראה נסים או שאותו לימוד יעורר בנו השראה שואפים לאפס; או בוודאי לא באותה מידה כפי שעוררו בנו השראה ברגע המקורי.
לכן, הסוד של "באים בימים" אינו מתייחס רק להבנה הפשוטה של הזוהר האומרת שכאשר אדם עוזב את העולם הזה כל הימים שלו היו מלאים באור, אלא יותר מזה. אפילו כאשר אדם חי, יכולים להיות ברשותו כל הרגעים של השראה, כל הלימוד וכל אותן החוויות שבאמת נתנו לו אור כל יום. הרגעים האלה יכולים להיות ברשותנו כיום ואנו יכולים לחוות אותם כפי שחווינו אותם כשהם התרחשו לראשונה. אבל עבור רוב האנשים הדבר הזה בלתי אפשרי, רוב האנשים אינם חיים במציאות הזו. ועם זאת, המקובלים מלמדים שזוהי הדרך שבה אנו בעצם אמורים לחיות… אם כן, מדוע אנו לא חיים כך?
למרבה הצער, הטבע האנושי בנוי כך שבכל פעם שאנו חווים צורה חדשה של אור, אנו מלאי השראה ומתלהבים ממנה, אבל אחרי הרגע הראשון של ההשראה, הודאות וההבנה, זה מתחיל להתיישן. זה קורה כל הזמן. כמה פעמים שמעתם סיפורים של אנשים מלאי השראה – "לעולם לא אשכח את הנסים הנפלאים האלה." ואז, ששה חודשים לאחר מכן, לפעמים אפילו קודם, הכל נשכח. רגעים של השראה, הבנה, או נסים לא מלהיבים אותנו כל כך יום לאחר מכן, שבוע לאחר מכן, חודש לאחר מכן, שנה לאחר מכן. המציאות האמיתית צריכה להיות – וזה הכוון אליו אנו רוצים ללכת – שבכל רגע נוכל להרגיש אותה חוויה ולהיות מלאי השראה מאותם לימודים שלמדנו מלכתחילה.
זו האמת לא רק לגבי עבודה רוחנית, אלא גם לגבי החיים. כל דבר חשוב שאנו עושים, כל חלק מחיינו – בין אם מדובר ביחסים, עבודה וכדומה – חייב להיות מלהיב, מעורר השראה ומלא באור כפי שהיה ברגע הראשון שבו חווינו אותו. זוהי הדרך האמיתית שבה יש לחיות את החיים.
אם כן, איך הדברים מתיישנים? איך הופכת ההשראה להיות חסרת השראה? איך החכמה הולכת לאיבוד? כאשר אדם פועל מתוך רצון לקבל לעצמו בלבד, כאשר אדם נופל למציאות האשלייתית של העולם הזה, אז כל מחשבה, מילה ופעולה שהוא עושה גורמים לכך שכל מה שעשה והיה מחובר לאור הבורא נעשה ישן. מה פירוש נעשה ישן, מזדקן? כל פעם שאנו פועלים בדרך אנוכית, מתוך ספק, מתוך פחד, אנו יוצרים מסך שמכסה את כל החוויות, האור וההשראה האלה, ובכך גורמים לעצמנו לשכוח אותם.
לכן, אנו חייבים להבין שבכל פעם שאנו פועלים בדרך אנוכית, אנו בעצם בונים מסך שחוסם את כל החוויות הקודמות שלנו ואת כל האור הקודם שלנו. אמנם המטרה של האור הזה ושל החוויות האלה היא להישאר חיים. אבל אנו שוכחים זאת. אנו גורמים להם להתיישן; אבל אנו יודעים עכשיו שהם לא מתיישנים באמת, אלא הם רק מכוסים.
אנו עושים את הבחירה הזו כל יום, ואנו חייבים להיות מודעים לכך. אם אתם מתכוונים לעשות מעשה של רצון לקבל לעצמו בלבד, אם אתם מתכוונים ליפול לאשליה של העולם הזה, לכעוס על דברים שאינם אמיתיים, זכרו שמה שאתם עושים בעצם מכריח אתכם לחיות חיים ישנים, חיים זקנים. כשאתם עושים כך, אינכם מאפשרים לשום השראה קודמת, ידע קודם או חיבור קודם להשפיע עליכם היום.
כשנאמר שאברהם היה בא בימים, פירוש הדבר הוא שכאשר היה בן 100 שנים, הייתה לו אותה רמה של השראה שהוא קיבל מכל רגע במשך 60 השנים הקודמות. כאשר הוא למד משהו, כאשר הוא הבין משהו, כאשר הבורא בא אליו, הוא הבין את הדבר וזה מילא אותו התלהבות והשראה למשך 80 השנים הבאות. אנו, לפעמים, מתלהבים ומלאי השראה לרגע אחד או ליום אחד ממשהו שזה עתה למדנו או חווינו. אבל האם אתם יכולים לדמיין שאפשר לחיות היום עם כל החכמה, ההשראה, ההתלהבות והאור שחוויתם אי פעם? הייתם יכולים להיות האנשים הצדיקים ביותר עלי אדמות!
זה הסוד מאחורי המלים "ואברהם בא בימים". לא רק שכל הזכות והאור באו יחד אתו כאשר עזב את העולם, אלא שבכל יום שבו הוא חי היו ברשותו כל האור, ההשראה, ההתלהבות וההבנה מכל חייו. דמו לעצמכם איך זה מרגיש; דמו לעצמכם מה זה אומר על היכולת שלנו להתחבר, על היכולת שלנו לעשות את העבודה הרוחנית שלנו.
אברהם "בא בימים" מפני שהוא תמיד נלחם, לעולם לא נפל לרצון לקבל לעצמו בלבד, למעשים שנמצאים בתחום האשליה של העולם הזה, או לפחדים, לספקות ולכעסים. לכן, הוא היה מסוגל לחוות כל רגע של השראה, כל רגע של חכמה, כל רגע של חיבור שהיו לו אי פעם. ומפני שהיה מסוגל להרגיש זאת כל רגע, יכול היה לעשות את הדברים שעשה, יכול היה לשנות את העולם.
רק חשבו על כך; אם הייתם יכולים לחוות את כל הרגעים האלה כל רגע, הייתם מתפוצצים, משום שצברנו במשך חיינו מאות ואלפי רגעים של השראה מדהימה, רגעים בהם הרגשנו, "או, אני אהיה בהתרוממות הרוח הזו 24 שעות ביממה, כל יום במשך השנה הבאה, אשנה את העולם." ויכולים להיות לכם גם עכשיו אותם רגעים של השראה אם תשברו את החומות שבניתם עם כל מעשה של רצון לקבל לעצמו בלבד.
אברהם זכה להרגיש בכל רגע של חייו כל רגע של חיבור, השראה והבנה שחווה קודם לכן. למרות שהזדקן מבחינה כרונולוגית, כל האור, ההשראה והחיבור היו חדשים תמיד עבורו. וככל שאדם דוחף את עצמו יותר לצאת מעולם האשליה שאותו אנו מכנים הטבע שלנו וקושר את עצמו להיבט הפנימי שהוא הרצון לתת, ההיבט של אור הבורא, אז יכול האדם לזכות יותר להרגיש את כל רגעי ההשראה, ההבנה והחיבור האלה, בדיוק כמו אברהם.
כאשר זוכה אדם לחיות בדרך זו, הוא תמיד מלא השראה; מלא השראה לא רק ממה שקרה לו היום או אתמול, אלא מכל מה שקרה לו כל חייו. זו מתנה מדהימה שזמינה לנו אם נדחף את עצמנו לקבל אותה.