עולם קטן
מאת: מיכאל ברג
בדרך כלל, כאשר יש מסר מהבורא לבני ישראל, יש שיח שמתחיל עם גילוי שמו של הבורא, בדרך כלל באמצעות משה, ודרך משה אלינו. אבל פרשת בחוקותי מתחילה בלי המלים האלה. זו אחת הפרשות הבודדות שבהן יש מסר, לימוד, מהבורא בלי הזכרת שם הבורא, וזה מעלה את הרעיון שיש משהו מיוחד באור שמתגלה השבוע הזה.
פרשת "בחוקותי" עוסקת בדברים שמעבר להבנה האנושית וליכולת האנושית; מה שאנו רוצים ללמוד השבוע הזה הוא שכל כך הרבה ממה שאנו צריכים לעשות ולתקן הם דברים שאנו לא יכולים לשלוט עליהם. לכן, השאלה היא, אם אנו באמת מבינים שהעזרה שאנו צריכים, הברכות שאנו צריכים, והתיקון שאנו צריכים הם פעמים רבות מעבר ליכולת השליטה שלנו, אז מה לעשות? איך נתקן מה שלא נמצא תחת שליטתנו?
ישנם זמנים, למשל, שבהם אנו אמורים לעשות דברים חיוביים, אבל לא תמיד זה עובד בצורה הזו, במיוחד כשהדברים מתייחסים למישהו אחר. במחשבה לאחור, אנו חושבים שאולי היינו צריכים להתנהג אל האדם הזה בצורה שונה, ואז עובר זמן ואנו רוצים למצוא דרך לתקן את זה, אבל כל כך הרבה דברים קרו מאז. איך נתקן דברים כאלה שנעשו מעבר לשליטתנו? כדי שעסק יצליח, למשל, חייב אדם לשלוט על הצרכים השונים של העסק כדי שהוא יעבוד. ישנם הרבה דברים שאנו יודעים ולא יודעים שהם מעבר לשליטתנו; אם כן, איך נוכל לשלוט עליהם או להשפיע עליהם?
הדרך להתחיל את המודעות הזו היא קודם כל להבין באמת שהדבר שאנו חייבים להשיג, ליצור, למשוך או לתקן, באופן רוחני ופיזי, נמצא מעבר לנו. באופן הגיוני, אנו יודעים שאנו שולטים על מרחב קטן מאוד של השפעה, אבל כמובן מה שאנו צריכים לעשות בעולם הזה הוא הרבה מעבר לזה. איך נגיע לשם?
אם אדם עושה מעשה פנימי שלילי שאין לו השפעה שלילית על מישהו אחר, אז בהבנת התהליך הרוחני של התיקון, אנו יודעים שכל נזק שהאדם הזה עשה יכול להיות מתוקן. אבל, ברגע שאנו נכנסים לקטגוריה של דברים שעשינו למישהו אחר, או דרכים שבהן השפענו באופן שלילי על מישהו אחר, אנו יכולים לעורר כל מיני סוגים של פחד, מפני שאנו לא יודעים איך נוכל לתקן זאת אי פעם. איך נוכל אי פעם לשנות משהו שעשינו למישהו אחר… ומי יודע איזה עוד תוצאות שליליות יש לדבר הזה? יש כל כך הרבה שאנו חייבים לתקן וכל כך הרבה שאנו צריכים להשפיע עליו שהוא מעבר לשליטה שלנו. אם כן, מה לעשות?
והנה התשובה. אנו חייבים להתחיל עם הבהירות שכדי להשלים כל מה שהנשמה שלנו באה לעולם הזה לעשות, גם פיזית וגם רוחנית, עלינו להיות מסוגלים להגיע למצב שבו ההשפעה שלנו מתעלה מעבר לטבעי ולנורמלי. אנו חייבים להיות מסוגלים להגיע למצב שבו אנו יכולים להשפיע מעבר להשפעה הרגילה והנורמלית.
יש מושג שאומר שהבורא יסיים את העבודה. אם אדם עושה כל מה שהוא יכול וצריך לעשות כדי לתקן ולשנות, זה משפיע על העולם. יש קטע יפה שבו הארי שואל מדוע נאמר על בריאת האדם: "הבה נעשה אדם" כאשר ברור שאור הבורא הוא אחד; מדוע השתמשו בשאלה הזו ברבים? הארי אומר שלפני הבריאה של כל אדם, הבורא לקח חתיכה מכל דבר, מכל דבר שבעולמות העליונים, מכל חלק שבעולם הפיזי, כדי ליצור את האדם. ולכן הוא נקרא "עולם קטן", מכיוון שאנו עשויים מכל היבט של כל דבר בעולם.
לכן, הארי מסביר שכאשר נאמר "הבה נעשה אדם", פירוש הדבר הוא שהבורא לקח חתיכה מכל דבר, גם מהנעלה ביותר וגם מהנמוך ביותר, מהרוחני ביותר ומהפיזי ביותר, ויצר עם זה את כל אחת ואחד מאתנו, ולכן זה אומר שיש לנו חיבור טבעי לכל דבר ולכל אחד בעולם הזה. וזה אומר שברמה מסוימת, אנו יכולים להרחיב את ההשפעה שלנו בפירוש על כל דבר.
כדי לעשות כך, לא רק הכרחי לעשות את העבודה הרוחנית, אלא גם לדחוף לעשות את העבודה הרוחנית. למשל, נניח שיש למישהו פגישה עם רופא, או תהליך רפואי קטן. עם הידע שקיבלנו מהלימוד הזה, אנו מבינים עכשיו שבתוך האדם הזה יש חתיכה מהרופא, ויש בו גם חתיכה מהאזמל או הכלי שהרופא עומד להשתמש בו בפרוצדורה הזו. איך הוא מעורר את האור שבתוך הרופא או הכלי? הבוקר הזה, כאשר הוא התעורר, הייתה לו בחירה האם להתפלל או לא להתפלל תפילת שחרית. ואז, אם הוא בחר להתפלל, הייתה לו הבחירה האם להשקיע את כל המאמצים שלו בתפילה הזו. נניח שהיו לו שתי דקות לקרוא בזוהר, והוא השקיע 50% מהמאמץ שלו, אז ההשפעה שתתרחב מעבר לו היא 50%, והיא תלך אולי לרופא, אבל לא לסכין.
יש לנו הפוטנציאל להשפיע על כל דבר חיצוני לנו, אבל הדרך היחידה לעשות זאת היא להגביר עד למקסימום את הדחיפה הפנימית שלנו, מכיוון ששוב, לכל אדם יש בתוכו חתיכה מכל דבר שבעולם. ולכן, לכל אדם יש פוטנציאל להשפיע על כל חלק בעולם. אבל הדרך לעשות זאת היא על ידי הגדלת העולם הקטן עד למקסימום, למקסם את החיבור הרוחני של העולם הקטן הזה לרמה שבה האדם דוחף את עצמו או את עצמה להתחבר.
כאשר אדם דוחף את עצמו לגבול הזה ועושה את המקסימום שהוא יכול לעשות כדי לתקן את העולם הפנימי שלו, אז ההשפעה יוצאת מתוכו לכל שאר העולם לכל מה שהוא צריך. לכן נאמר שהעבודה של ספירת העומר עניינה שינוי פנימי כדי להרוויח את אור הבורא. למען האמת העבודה הקשה ביותר היא עד ל"ג בעומר, מפני שלאחר מכן, הבורא עושה את כל שאר העבודה בשבילנו. והימים שנותרו מספרם בגימטריה שווה לערך של המילה "טוב", מכיוון שאז מתרחשים דברים טובים. אם עשיתם את כל העבודה עד ל"ג בעומר, עשיתם את כל העבודה שאתם יכולים לעשות עבור העולם הפנימי שלכם, אתם יכולים להיות בטוחים שכל מה שאתם צריכים בעולם החיצוני יגיע אליכם.
אנו חייבים להשפיע על העולם, וזו הסיבה לכך שאנו חייבים באופן נואש ומתמיד לדחוף את עצמנו עד למקסימום של העבודה הפנימית שלנו. ואנו יכולים להשפיע על כל העולם, מכיוון שאנו עשויים מכל דבר שבעולם הזה. אבל אנו יכולים להשפיע על העולם רק בהתאם לרמה שאנו משפיעים ומביאים למקסימום את עבודת העולם הפנימי שלנו. זו מהותה של השבת הזו.
הבורא אינו מוזכר בתחילת הפרשה, מפני שלא מדובר כאן על הבורא, מדובר כאן על האופן שבו אנו משפיעים על כל מה שנמצא סביבנו ומחוץ לנו. ראשית, אנו מבינים שכדי להשלים באמת מה שאנו חייבים להשלים בעולם הזה, זה יכול להיעשות רק על ידי השפעה על המון גורמים שאנו אפילו לא מתחילים להבין אותם. אנו אמורים להיות בעלי ההשפעה הזו, מפני שאנו עשויים מכל מה שיש בעולם. אבל הדרך היחידה להפעיל זאת באמת היא הגברת העבודה בתוך העולם שלנו. לכן אנו חייבים לדחוף את עצמנו לא ליפול או לא לעשות מעשים שליליים, מכיוון שזה מפחית את העולם הפנימי שלנו. וכאשר אנו מפחיתים את העולם הפנימי שלנו, אנו מפחיתים את ההשפעה שלנו על העולם. זו מהות הפרשה הזו, שאינה במקרה הפרשה ה- 33. ל"ג בעומר, והפרשה ה-33, מייצגים את מקסימום העבודה. כאשר אנו עושים את מקסימום העבודה, אור הבורא מוודא שההשפעה הזו תתפשט לכל העולם.