לחבר את הפה שלנו עם הפה של הבורא
פרשת "וארא" מתחילה כך: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיּאֹמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם." המקובלים שואלים מהו הסוד שהבורא מגלה למשה בהצהרה הזו? וחשוב מכל, מהם ההבנה והסוד שאנו רוצים וחייבים לקבל מהלימוד הזה? כדי לענות על כך, אני רוצה לשתף מ"פרי הארץ", ספר שמכיל פירושים מאת הרב מנחם מויטבסק; זה אחד הספרים מהם למד הרב ברנדוויין את פרשת השבוע.
זו פרשה ארוכה אבל אני רוצה להתמקד בנקודה אחת שנוגעת לדיבור… במיוחד לדיבור שהוא תפילה, שהוא לימוד. רבי מנחם מויטבסק שואל, האם אדם שמתפלל חושב שהוא המדבר, הוא זה שאומר את מילות התפילה, את המלים של התקשורת? מנחם מויטבסק אומר שאנו חייבים להיזהר מאוד ולא לחשוב כך.
המודעות חייבת להיות שהבורא הוא זה שמדבר דרך הפה שלי; וזה נכון גם כאשר אתם מלמדים, כאשר אתם מתפללים, או כאשר אתם עושים משהו חשוב אחר. המחשבה חייבת להיות שאין זה הדיבור שלי, לא המלים שלי יוצאות מהפה שלי כאשר אני מתפלל, אלא המלים של הבורא יוצאות מפי. הבורא גם מדבר דרכי כאשר אני לומד/ת, וכאשר אני אומרת את המלים של הזוהר. כאשר אני מתפלל/ת ומבקש/ת רפואה לא אני אומר/ת את מילות הרפואה האלה אלא הבורא אומר את מילות הרפואה האלה.
הוא אומר שאם אתם מסוגלים לשמור על מודעות קבועה שלא הפה שלכם מתפלל, אלא הפה של הבורא, אז אתם יוצרים – עם כל מילה שיוצאת מפיכם בתפילה, בלימוד, בהוראה – עולם חדש. אם היינו מסוגלים להזכיר לעצמנו כל הזמן שלא הפה שלנו מדבר, אלא הפה של הבורא מדבר דרכנו, היה לנו פשוט מאוד לברוא עולם חדש, בדיוק כמו ברגעי הבריאה, כפי שנאמר בתהלים, שהשמים והארץ נבראו בדבר הבורא. כשאנו עושים זאת ומזכירים זאת לעצמנו כל הזמן, אנו יוצרים עולם חדש עם כל מילה או תפילה שאנו אומרים.
אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההבדל בין הבקשה שלכם שהאור יתגלה ובין הבקשה של הבורא שהאור יתגלה, נכון? אם אתם מסוגלים לשמור בתפילה שלכם, בלימוד שלכם, בהוראה שלכם, את המודעות שהפה של הבורא הוא זה שמדבר, שלא אני מדבר, אז יש לכם באותו רגע כוח לברוא את העולם שלנו. וכשאתם עושים כך, כל מילה שתאמרו תהיה בעלת עוצמה רבה יותר מאשר אתם יכולים לדמיין. אם אתם מבקשים בתפילה עבור אדם זה או אחר, אבל עכשיו הבורא עושה זאת, זה יעורר דברים הרבה יותר גדולים מאשר אתם יכולים אפילו לחלום עליהם.
לכן, אומר מנחם מויטבסק שאם אתם במודעות שאור הבורא מדבר דרך הפה שלכם, אז לא משנה מי אתם, לא משנה באיזה מצב רוחני אתם נמצאים, אתם יוצרים, ואור הבורא הוא זה שמביא את הרפואה, אור הבורא הוא זה שמביא הגנה. יתרה מזו, כאשר אדם לא מערב את עצמו בדיבור שלו, אלא כאשר הוא מתפלל, כאשר הוא לומד, כאשר הוא מדבר, כאשר הוא מלמד, הוא אומר שאור הבורא מדבר דרך הפה שלו, אז הוא מתחבר מיד לאור אינסוף, והאור פשוט זורם דרכו.
אם כן, זה הסוד של השבת הזו. ונאמר בתחילת הפרשה הזו שההבדל בין משה ואברהם יצחק ויעקב הוא שלמשה ניתנה השבת הזו היכולת להיות הפה של הבורא; בעוד אברהם, יצחק ויעקב, למרות שהיו במדרגה רוחנית גבוהה מאוד, יכלו למשוך רפואה רק דרך הכוח שלהם, באמצעות הפה שלהם.
אבל השבת הזאת יש יכולת לחבר את הפה של משה עם הפה של יהוה, הפה של אור אינסוף של הבורא. אנו חייבים להבין שמשה היה אדם בעל עוצמה רבה, אפילו לפני שקיבל את המתנה הזו השבת הזו; הוא יכול היה לעורר אור גדול, אבל לא אור אינסוף. אבל השבת הזו ניתן למשה החיבור בין הפה שלו לפה של הבורא – זו המודעות שמנחם מויטבסק מדבר עליה, ושגם אנו יכולים לזכות בה עכשיו. היא ניתנה לראשונה למשה, ועכשיו ממשה לכולנו. זה הסוד שמנחם מויטבסק מגלה בפרשת השבוע הזה. למשה ניתנה היכולת שפיו יהיה מחובר לפה של הבורא כדי שיוכל למשוך ברכות אינסופיות.
חשוב לנו להבין מהלימוד הזה שכך התפילות שלנו חייבות להיות. כך הלימוד שלנו חייב להיות. כך אנו חייבים לְלַמֵּד. עלינו להמשיך ולהזכיר לעצמנו כאשר אנו מתפללים, כאשר אנו עומדים בתפילת העמידה, כאשר אנו קוראים בזוהר, שלא הפה שלי מדבר, אלא הפה של אור הבורא הוא זה שמדבר. ואם אתם מסוגלים לאמן את עצמכם בדרך זו, אז אתם מחוברים לאור אינסוף, התפילות שלכם תהיינה בעלות עוצמה, הלימוד שלכם יהיה חזק, וכוח ההוראה שלכם יגדל.
ניתנת לנו היכולת השבת הזו – פשוט באמצעות המודעות שלנו – לחבר את הפה שלנו עם הפה של הבורא, לומר מלים שיכולות לגלות אור אינסוף. כאשר אנו מתפללים, עלינו להזכיר לעצמנו כל הזמן: "תרגול, תרגול, תרגול." כך אומר רבי מנחם מויטבסק, מפני שכל אדם יכול לזכות, באמצעות התרגול, במודעות הזו, ובכך להגדיל את עוצמת התפילות שלו.