שתי רמות של מודעות
פרשת "כי תשא" מתחילה בכך שהבורא אומר למשה: "כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" כלומר, "כאשר תעלה את רמת המודעות של בני ישראל…" ולכן, השבת הזו עניינה העלאת המודעות שלנו מרמה אחת למשניה. מהן שתי רמות המודעות הללו, ומדוע חשוב כל כך להתעלות?
נאמר שלפני שעמלק בא אל בני ישראל, היה להם ספק; באופן מילולי, אומר הפסוק: "הֲיֵשׁ ה' בְֹקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"[שמות, פרק יז’, פסוק ז’]. למרות שבני ישראל היו במקום שבו קבלו כל כך הרבה והנסים בו היו כל כך ברורים להם, הם עדיין שאלו, "איפה האור?" ולכן נפתחו לקבל כל מיני סוגים של שליליות.
רש"י, המקובל והפרשן הגדול, מסביר שיש שני סוגים של שליליות בתוך אנשים רוחניים, וחשוב מאוד להבין את השוני ביניהם ומהי התוצאה של כל אחד מהם. הקבוצה הראשונה של האנשים, אפילו אלה שיש להם ודאות, הם אלה שהדרך היחידה שלהם לדעת את אור הבורא ולהתחבר אליו היא כאשר הם מקבלים. כאשר אינם מקבלים ברכות או שפע, אז המהות, אפילו הקיום, של אור הבורא עוזבים את המודעות שלהם. הודאות שלהם תלויה בקבלה. במקום זה של מודעות, אין להם שום יכולת להיות בוודאות שאור הבורא יעזור להם. מצב זה, שהוא המצב שרוב האנשים נמצאים בו, אפילו האנשים הרוחניים והמחוברים , נחשב למצב של חבור עם "זעיר אנפין", שפירושו בעברית פנים קטנות, או מודעות קטנה.
הרמה השנייה היא הרמה שאנו חייבים לשאוף ולחתור אליה. ברמה הזו, אדם מחובר לאור הבורא ורואה את האור בבהירות רבה כל הזמן, ויודע בוודאות שלמה כל הזמן שהכל – כל השפע, כל הברכות – בא רק מאור הבורא. ברמה הזו, הוא מתחבר ל"עתיק יומין", או ימים עתיקים.
רב אשלג אומר שהשמות הללו, זעיר אנפין ועתיק יומין אינם מתייחסים לבורא, שלעולם אינו משתנה, אלא לרמת החיבור והמודעות של האדם. אם אתם שייכים לקבוצה הראשונה, שבה נמצאים למרבה הצער רוב האנשים, אז הבורא שלכם הוא זעיר אנפין. אבל כאשר יש לכם ודאות כל הזמן, ואתם רואים את אור הבורא בכל דבר, ויודעים שהכל הוא רק אור הבורא, אז אתם מחוברים למצב שנקרא "עתיק יומין". אדם עם מודעות של עתיק יומין יודע – הוא לא היה רוצה לדעת או היה רוצה שתהיה לו ודאות – אלא יודע באמת שאור הבורא יכול ליצור נסים בכל רגע, אפילו במקום של סכנה גדולה.
אנו לומדים שהמודעות שיש לנו משפיעה על סוג האור והנסים שאנו מקבלים. נאמר בתלמוד: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" [מסכת ברכות דף י]. זו הצהרה מעניינת מאוד. אפילו אם מונחת סכין על צווארו של אדם, כלומר הוא עומד למות, הוא לא צריך למנוע מחסד אור הבורא להתגלות אליו, מכיוון שאור הבורא מלא חסד, מלא רחמים, הוא תמיד נותן ותמיד יכול ליצור נסים. אין שום מקום שבו אור הבורא אינו קיים; ועם זאת, אם אין לאדם ודאות ובהירות, הוא מונע מהנסים להתרחש. מכאן אנו לומדים שחוסר ודאות מונע בפירוש התרחשות נסים.
חשוב מאוד להבין זאת; אתם יכולים למשוך רק ממקום שאתם מחוברים אליו. אינכם יכולים לחיות כל חייכם במימד של זעיר אנפין, שבו הודאות שלכם תלויה בקבלה, ולחשוב שאתם הולכים למשוך נס מעתיק יומין, מהמימד הגבוה יותר. הדברים לא עובדים בצורה כזו. אתם יכולים למשוך רק מרמה שאליה אתם מחוברים.
לכן, יש סכנה גדולה במקום שבו רובנו נמצאים, בקבוצה הראשונה, שבה הודאות תלויה במה שמתרחש מחוץ לנו. מפני שאז אנו מחוברים רק למימד של זעיר אנפין, למימד שבו אור הבורא פוחת, ושבו אנו מונעים מהנסים להתרחש. פירוש הדבר הוא שהרמה שבה כל אחד מאתנו מחובר עדיין כל יום רק למימד זעיר אנפין, לוודאות שתלויה רק בקבלה, זו הרמה שבה אנו מונעים מהנסים להתרחש.
כי מאין מגיעים הנסים? הנסים באים מאדם שמחובר למימד של עתיק יומין, הרמה הגבוהה יותר של ודאות, שאינה תלויה בכך שדברים ניתנים לו אותו זמן, או במצב שבו הקבלה בכלל אפשרית. עליכם לזכור את המשפט הזה: המקום שבו נמצאות המחשבות והמודעות שלכם הוא המקום שממנו אתם מושכים נסים. ונסים אינם באים ממימד של זעיר אנפין. נסים באים ממימד גבוה יותר, של עתיק יומין. אבל כדי להיות מסוגלים למשוך אותם, אתם חייבים לחיות במימד הזה.
זכרו – אתם יכולים למשוך רק ממקום אליו אתם מחוברים. ואם אתם מחוברים לוודאות קטנה, שנקראת זעיר אנפין, אז אתם יכולים למשוך רק משם. אבל אם אתם מחוברים לוודאות בלתי מוגבלת, אתם מושכים ממקום של נסים בלתי מוגבלים. זה לימוד נפלא ורב עוצמה.
לכן, אם נחזור למקום שבו התחלנו, שבו נפלו בני ישראל ושאלו: "היש ה' בקרבנו אם אין?" אומר הזוהר שהם בעצם שאלו "איפה נמצאת המודעות שלנו?" האם בזעיר אנפין, במודעות המוגבלת, בוודאות המוגבלת והתלויה? או בוודאות של עתיק יומין? ורק אם אתם כל הזמן נמצאים במודעות של ודאות בלתי מוגבלת, של עתיק יומין, מסולקים מכם השליליות והחושך האפשרי של העולם הזה. זה מה שמשה נותן לנו השבת הזו.
השבת הזו, משה מרומם אותנו, מרים את ראשנו, את המודעות שלנו, מהמקום שנקרא זעיר אנפין, ומחבר את הודאות שלנו לעתיק יומין, שבו שליליות לא יכולה לגעת בנו. הוא מעלה אותנו ממצב נמוך של מודעות מוגבלת ותלויה למצב של ודאות חסרת גבולות, ודאות שאינה תלויה בשום דבר. למען האמת הלימוד הזה נפלא כל כך שאפילו אם אף אחד לא מבין אותו, אני נרגש מכך שהבאתי אותו לעולם הזה. אבל אני מקווה שכולנו ניקח את הכוח ואת המתנה שניתנת לנו מידי משה השבת הזו, ולא רק ניצמד אליה ונדבק בה, אלא גם נמשיך לעשות את העבודה כדי לשמור עליה ולהחזיק בה, לא רק השבת הזו, אלא כל חיינו.