מהי המשמעות האמיתית של "ואהבת לרעך כמוך"
פרשת קדושים מכילה בתוכה פסוק שכולנו שמענו פעמים רבות: "ואהבת לרעך כמוך." רבי עקיבא אומר שזוהי מטרת כל לימוד התורה. ורב אשלג מתחיל עם ההבנה שאם הצהרתו של רבי עקיבא נכונה, מה שהוא כמובן נכון, אז "ואהבת לרעך כמוך" היא תכלית כל העבודה הרוחנית.
כאשר אנו חושבים על "ואהבת לרעך כמוך", אנו נוטים לחשוב שפירוש הדבר הוא לעשות מעשים של נתינה. אבל רב אשלג אומר לנו שכל מטרת העבודה הרוחנית שלנו אין פירושה שלאהוב את החבר שלנו היא לתת לו, אלא לאהוב אותו באותה מידה שאתה אוהב את עצמך, ולא פחות. דוגמא לכך יכולה להיות שכאשר אתם אמורים ללגום תה או לאכול כריך, קודם כל תעצרו ותאמרו, "חכה, האם החבר שלי לוגם תה, או אוכל כריך עכשיו?"
להיות ברמה של "כמוך", של אהבת חברך בדיוק כפי שאתה אוהב את עצמך, היא משימה בלתי אפשרית. כפי שאומר הרב אשלג על המצב הזה, "אני חייב תמיד לעמוד ולהתבונן, לפני שאני נוגס נגיסה, ולוודא שכל מי שאני מכיר יש לו עכשיו הפוטנציאל לנגוס נגיסה, ולא רק זה, אלא שהוא נוגס עכשיו נגיסה אם הוא רעב." לפני שאנו נהנים ממשהו, לפני שאנחנו לוקחים משהו, אנו חייבים לוודא שלכל מי שאנחנו דואגים לו יש אותו דבר.
הטעות הגדולה שאנו עושים היא לחשוב ש"ואהבת לרעך כמוך" פירושו שאתם חייבים לאהוב אחרים ולתת לאחרים. אבל לא, לא זו הכוונה; לא נאמר שאתם חייבים לאהוב אחרים, או שאתם חייבים לתת לאחרים. נאמר שאתם חייבים לאהוב אחרים ולדאוג לאחרים בדיוק כפי שאתם אוהבים את עצמכם ודואגים לעצמכם. וחשוב מאוד שנבין את הטעות שלנו כאן, אפילו אלה מאתנו שהם רוחניים, נותנים ודואגים. אנו משלים את עצמנו כשאנו חושבים שאנו נמצאים ברמה של "ואהבת לרעך כמוך" מפני שאנו בנתינה כל היום, אבל למעשה אין זה אומר דבר. מדוע? מפני ש"כמוך" פירושו שכאשר אני רוצה משהו לעצמי, אני אומר, איני נותן זאת לעצמי, אני נותן זאת למישהו אחר.
רב אשלג מתעמק אפילו יותר ואומר שהאמת היא שכאשר נאמר שאתם חייבים לאהוב מישהו כפי שאתם אוהבים את עצמכם, זה בעצם יותר מזה; אתם חייבים לדאוג לו יותר מאשר אתם דואגים לעצמכם. בלי להיכנס לפרטים, יש לימוד של המקובלים שאומר שאם לאדם יש משרת, הוא חייב לדאוג לו ברמה כזו שאם הייתה לו רק כרית אחת, הוא היה חייב לתת אותה למשרת ולא לקחת אותה לעצמו. לכן, כאשר נאמר "ואהבת לרעך כמוך", הכוונה היא להרגיש את הצורך של האחרים בדיוק כפי שאתה מרגיש את הצורך שלך עצמך. אתה חייב לוודא שהצרכים שלהם מולאו לפני שהצרכים שלך מולאו.
אם יש לנו רק כרית אחת, זה אומר שאנו חייבים לתת את הכרית הזו; אנו לא יכולים לקחת אותה לעצמנו ולומר, "למרבה הצער איני יכול לתת היום כי אין לי שום דבר נוסף לתת." אם יש לנו כסא, ולאדם אחר אין כסא, אז אם אנו יושבים על הכסא ולא נותנים את הכסא לחבר שלנו, אנו הולכים נגד המצווה החשובה ביותר בתורה, ואהבת לרעך כמוך. וזה אומר, שוב, שלא רק שעליך לדאוג לצרכים של כל אחד אחר לפני הצרכים שלך, אלא גם לוודא שאם יש רק אפשרות אחת למלא או את הצרכים שלך או את של חברך, עליך למלא את הצרכים שלו לפני הצרכים שלך.
המצווה "ואהבת לרעך כמוך" אומרת שעלינו לקחת כל מה שיש לנו ולתת אותו למישהו אחר עד שהוא מלא, ואז, אם יש שארית, אנו יכולים לקחת אותה לעצמנו. רב אשלג מבקש מאתנו לחשוב האם אפשרי בכלל להגיע למצב הזה. אנו משקרים לעצמנו ומשלים את עצמנו כל הזמן. אם תשאלו מישהו מאתנו אם אנו אדם רוחני או נותן, נאמר שכן, וכמובן נדע שאנו צריכים לתת הרבה יותר. אבל השאלה שאנו חייבים לשאול את עצמנו, כפי שמציין הרב אשלג, היא: "האם אני חי/ה עבור אחרים ודואג/ת לאחרים לפני שאני דואג/ת לעצמי?"
הרב אשלג, רבי עקיבא ופרשת "קדושים" מבהירים לנו שמטרת כל מה שאנו עושים היא להתקדם לקראת המצב של "כמוך", לאהוב אחרים לפני שאני אוהבת את עצמי, לדאוג לאחרים לפני שאני דואגת לעצמי. אם יש לנו כסא, אם יש לנו כרית, אנו נותנים אותם למישהו אחר לפני שניקח אותם לעצמנו. כאשר נעשה זאת, נשים את עצמנו במצב לא נוח כדי לדאוג לצרכיו הפיזיים של מישהו אחר. והוא הדבר לגבי הצרכים הרגשיים והרוחניים. "ואהבת לרעך כמוך" אינו הגזמה. מה שנאמר בו מדויק לגמרי. באופן זה או אחר אנו חייבים להגיע למצב הזה.