יש מחקר שמסביר מה אנחנו עושים לעצמנו כשאנחנו חסרי ביטחון – זה נקרא "נכות עצמית". אבל לפני שאני אכנס להגדרה של "נכות עצמית", בואו נבהיר לעצמנו קודם כל מהו ביטחון עצמי.
ביטחון עצמי – שם עצם –
האמונה של אדם ביכולתו להצליח במעשיו או בצדקת דרכו או בנכונות החלטותיו.
מעצם ההגדרה, אנחנו מבינים שביטחון עצמי זו אמונה מולדת שקיימת אצל האדם. היא מגיעה מהאני, והיא אחת מזכויות האדם, כמו כל זכות אחרת. אבל כשאנחנו חסרים ביטחון עצמי, אנחנו הופכים לבעלי הרס עצמי, ומכאן המונח "נכות עצמית", שהוא בעצם מונח פסיכולוגי לחבלה עצמית.
אם למישהו אין ביטחון או וודאות ביכולת שלו, זה אומר שלא קיים אצלו חיבור למקור שלו, לאור.
ללא החיבור לניצוץ, אין פתח להזמין את האור של הבורא להיכנס. חשוב לזכור שבתוך הנשמה שלנו מגולם הרצון של לקבל על מנת לתת, ושהמטרה היחידה של האור היא רצון לתת. כשאנחנו מתחברים לאור ומזמינים אותו להיכנס, אנחנו יוצרים ניסים והזדמנויות בחיים שלנו. אבל כשאנחנו חושבים שלא מגיע לנו, או אנחנו חסרי אמונה בעצמנו, וממלאים את עצמנו בספק, זה לא הבורא שמעניש אותנו. זה ממש כאילו שאנחנו טורקים את הדלת בפני האור. הדלת נעולה על מנעול ובריח ומונעת מהאור להיכנס.
אם אתה מאמין שלא מגיע לך טוב – גם אם האור בכבודו ובעצמו עומד מאחורי הדלת הזו – אם אתה לא מאמין בעצמך, האור לא יכול לזוז מעבר לסף הדלת שאתה יצרת. אתה יכול לעשות את כל העבודה בעולם לנסות ולהשיג את היעדים שלך, אבל אם לא תאמין בעצמך, כל העבודה הזאת פשוט תהיה רק זה, עבודה. כמו שהרב תמיד אומר, "מודעות זה הכל", ומה שתמיד מפריד בין אלה שבאמת מצליחים בהשגת היעדים שלהם, לבין אלה שלא למרות שהם עובדים קשה בדיוק באותה מידה, זה העניין הזה: מודעות.
מקובל מפורסם, הבעל שם טוב, מסביר "הבורא מתנהג איתנו בדיוק כפי שאנחנו מתנהגים אל עצמנו". החדשות הטובות הן: אתה יכול לשנות את האמונות שלך בכל רגע נתון.
למשל , נשים מרגישות דוק של קינאה כשהן עדות להצלחתן של נשים אחרות, שהן עצמן יכולות רק לחלום על. למעשה זוהי הצלחה שהן לא יכולות להשיג בעצמן. זו הסיבה שבגללה נשים מקנאות בחברות שלהן.
זה לא בגלל שאנחנו רוצות להרגיש קנאה, אלא בגלל שקיים חוסר ביטחון פנימי.
כשאנשים עדים להישגים שהם עצמם לא יכולים להשיג, במודע או שלא במודע, חלק מאיתנו מגונן על האגו על ידי כך שאנחנו עובדים על התירוצים שלנו מבעוד מועד,כי נדמה לנו שלעולם לא נצליח להיות כמו המודלים שלנו לחיקוי.
הפסיכולוגים חקרו את ההתנהגות הזאת מאז שנת 1978, והפסיכולוגים בורגלאס וג'ונס טבעו את מטבע הלשון "נכות עצמית", כדי לתאר את ההתנהגות הזאת. הדחף הוא הרבה מעבר להנמכת הציפיות. זה קשור יותר להגנה על הדימוי העצמי. פסיכולוג גרמני גילה של"נכות עצמית" יש עוד אפקט; כשלאנשים יש תירוץ טוב, יש להם פחות מוטיבציה לדחוף את עצמם ולהתאמץ, ואין להם שום דחף לעשות את הדברים טוב יותר – זה כמו שיתוק עצמי – אתה פשוט נשאר בדיוק איפה שאתה.
התירוצים נשמעים בערך ככה "היה פיצוץ בבית" "לא ישנתי כמעט כל הלילה בגלל האלרגיות שלי" "היה לי מקרה חירום בעבודה" "הגעתי עם האנגאובר לריאיון עבודה". זה ממש חבלה עצמית, כמו להשתכר לפני מבחן או לא להגיע לאימון לפני משחק חשוב. יש כאלה שעושים את זה הרבה, וזה לא ברור למה הם עושים את זה ומה המחיר שהם משלמים.
לזה אנחנו קוראים "נכות עצמית", מיליוני אנשים אפילו לא מחכים לאחר הנפילה או הכישלון על מנת לתרגל את התירוצים שלהם; הם מקטינים את עצמם הרבה לפני שהם חותרים לעבר מטרה. התירוץ שלהם מוכן על מנת להימנע מהכאב של הכישלון או המבוכה.
כשאנחנו מגוננים על האגו, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחוות את הכוויה של המבוכה, וזה כואב, כן. זה כואב, זה שורף, אבל זוהי נורת הניווט למוטיבציה. תחשבו על זה…..חישבו לאחור לזמן שממש הרגשתם "אאוו! זה שרף!" חישבו לאחור לחוויה אחת שהיתה לכם שבה הרגשתם נבוכים או מבויישים, וחישבו על איך השתמשתם בתחושה הזאת של לדחוף את עצמכם, ולהניע אתכם לחתור אל עבר המטרה, לטובה.
זכרו: אתגרים אינם עונש – הם מעוררי שינוי ועוזרים לנו לגדול ולממש את הפוטנציאל שלנו.
אני זוכרת שקראתי את ספרה של מדליין אולברייט, ושנדהמתי מההישגים שלה. המחשבה של כל מה שהיא השיגה, גרמה לי לקפוא לשנייה עד שהפסקתי ואמרתי "חכי, עבדתי על זה, למדתי את זה" נזכרתי באותו רגע שאני לא אמורה להשוות את עצמי להישגים שלה ולאפשר להם להקפיא אותי. זה על מנת שאוכל להתגאות במה שאני יכולה להשיג, מה שזה לא יהיה. זה לא אומר שאני צריכה להיות – ולמען האמת, אני לא רוצה להיות מזכירת המדינה, אז למה כל כך נבהלתי ממה שקראתי? הרגעתי את עצמי שכל מה שאני צריכה זה להיות גאה במה שאני רוצה לעשות ולא לשפוט את עצמי על מה שעוד לא עשיתי.
יומן:
- איך אתה גורם לעצמך נכות עצמית?
- איפה אתה מרגיש חוסר ביטחון?
- באיזה תחומים בחיים שלך אתה צריך ליצור ביטחון גדול יותר?