לפני זמן מה מישהו שלח לי מייל שמנסה להתאים בין הקינוח האהוב עליכם לבין אישיותכם.
הטקסט תפס את תשומת ליבי משום שהיה מדויק להפליא. לא מאמינים? בדקו את עצמכם!
אם כל שמונה הקינוחים שנמנים מטה היו מונחים לפניכם, באיזה הייתם בוחרים?
אתם יכולים לבחור רק אחד מתוך הרשימה:
- עוגת טורט אוורירית וקלילה (Angel Food Cake)
- בראוניז
- פאי קרם לימון ומרנג
- עוגת וניל בציפוי שוקולד
- עוגת תותים וקצפת (Strawberry Short Cake)
- עוגת שוקולד בציפוי שוקולד
- גלידה
- עוגת גזר
המשיכו לקרוא וגלו מה בחירתכם מעידה עליכם.
אבל לפני כן, סיפור אישי.
לפני מספר ימים סעדתי עם אמי ארוחת ערב. לקינוח, הזמינה אמי את המנה המתוקה החביבה עליה – פחזניות. המייל היה עדיין טרי בזכרוני והבחירה גרמה לי לצחוק, כיוון שהתאימה כל כך לאישיות שלה.
אמא שלי נראית קשוחה, אבל מתחת לחיצוניות היא קלילה, מלאת שמחת חיים, עדינה ובעלת לב רך – בדיוק כמו פחזניה!
נכון שהפחזניות לא כלולות ברשימה, אבל ההתאמה בינן לבין מי שאכלה אותן הייתה מושלמת. מה שגרם לי לחשוב שוב על הביטוי: "אתם זה מה שאתם אוכלים".
כשבחנתי אילו תכונות אופי הוקצו לכל קינוח, הייתי משועשעת ומופתעת עד כמה ההתאמה בין הקינוחים לבין חבריי שחובבים אותם הייתה מדויקת.
אני זוכרת את המדבקה על המקרר בבית הוריי. היה כתוב שם: "החיים קצרים – אכול קודם את הקינוח" . אהבתי את המשפט הזה, למרות שבתקופה ההיא, לא אהבתי קינוחים ולא היה דבר שגרם לי להרגיש שהחיים מתוקים.
למשך תקופה, אוכל היה עבורי לא יותר מהיבט מסוים בחיי שבו יכולתי לשלוט; לא השתוקקתי אליו אפילו לא במעט. למעשה, הרגשתי חזקה מעצם העובדה שלא השתוקקתי כלל לאוכל; הרגשתי חזקה כיוון שהייתי מסוגלת להכתיב לגופי מתי יקבל אוכל בלי להיכנע לתשוקות הגופניות שלי.
באותה תקופה האמנתי שמגיע לי לקבל מהחיים את המינימום האפשרי, ואוכל שיחק תפקיד חשוב באמונה זו – לא הבנתי את הקורלציה בין השניים. במילים אחרות, הרגשתי כזו ריקנות רגשית – שגרמתי לעצמי גם לריקנות פיזית.
אני עדיין זוכרת את משטר האוכל היומי שלי:
בכל בוקר, לארוחת בוקר שתיתי כוס קפה שחור עם סוכרזית, אכלתי חצי אשכולית או פפאיה חתוכה, ויצאתי לשעתיים של פעילות גופנית. לארוחת הצהריים הסתפקתי בבקבוק מים גדול, בן ליטר וחצי, שסחבתי איתי לכל מקום. במהלך השיעור היומי האחרון שלי במכללה, בסביבות 4 אחר הצהריים, כאשר הרגשתי איך רמות האנרגיה צונחות, נהגתי לשתות את שאריות המים שלי, בזמן שאני מוצצת סוכריית קינמון כדי לקבל קצת אנרגיה.
אני יודעת שלדעתכם זה מטורף, אבל כשאתם מרעיבים את עצמכם, גם סוכרייה בודדה יכולה להעלות את רמות הסוכר.
בימים בהם שחשבתי שאתעלף במהלך הנהיגה הביתה, אכלתי ליד ההגה תמר או כמה צימוקים. לארוחת ערב הכנתי לעצמי ירקות מאודים (בדרך-כלל כרוב ניצנים) או מרק ירקות – ללא שמן.
ההתעסקות שלי באוכל מעולם לא התחילה ברצון לרדת במשקל; תמיד הייתי בריאה ובמשקל קבוע. זו הייתה הדרך להשיג שליטה בחיי בתקופה שבה הרגשתי שהכול יצא משליטה. התוצאה הייתה מאבק בן שלוש שנים באנורקסיה ובדיסמורפיה (עיוותים – במבנה הגוף).
התפיסה שלי את עצמי באותן שלוש שנים הייתה מעוותת. זו הייתה התקופה החשוכה והעצובה ביותר בחיי. הרגשתי בודדה כל כך, אבודה כל כך, בלי שמץ של מושג מי אני.
לאורכו של התהליך שאלתי את עצמי ללא הרף "מה מניע אותי להרעיב את עצמי כמעט למוות? מדוע אני מעוללת זאת לעצמי? מה גורם לי להרגיש כל-כך מרוקנת? מה כל-כך לא מספק בחיי, עד שאני מוכנה לפגוע בעצמי בצורה כזאת?"
מעולם לא האמנתי שמישהו אמור לחיות חיים נטולי אושר – אבל לא החלתי את האמונה הזו לגבי עצמי. כשזה נגע אלי, התחושה שלי הייתה שלא מגיעה לי אהבה ושאיני ראויה לאושר ולכן גם לא הענקתי לעצמי את האישור או את הקול לבטא רצון עצמי כל שהוא. בבחינת "איך אני בכלל מעזה לבקש משהו?"
בכל יום נהגתי להיכנס לשירותים ולערוך לעצמי מבחן צביטות, הייתי תופסת פיסות עור בין האגודל לאצבע המורה כדי לוודא שאיני מטפחת שכבת שומן. לעתים נהגתי לעשות זאת מספר פעמים ביום (אם להיות כנה, נהגתי לעשות זאת בכל פעם שעברתי לבדי מול מראה). זו הייתה חקירה יסודית שערכתי מדי יום, ועדיין לא הבחנתי בנזק שגרמתי לעצמי.
והרי לא יכולתי להחלים לפני שהייתי מסוגלת להבחין בנזק שגרמתי לעצמי.
התובנה הזו הגיעה בבוקר אחד. בוקר שהיה הרה-גורל.
הייתי באמצע חקירת מבחן-הצביטות שלי, ופתאום הבחנתי בזרה שלדית ובלתי מוכרת המשתקפת אלי מהמראה. הדמות המבעיתה הביטה אלי בחזרה והייתי מזועזעת. נחרדתי. לאן נעלמה הדמות שהתרגלתי לראות מביטה אלי מהמראה ב-18 השנים הראשונות לחיי?
התחלתי להזיע ונכנסתי לפאניקה, קראתי לאמי וצרחתי במלוא כוחי "אמא, אמא, בואי!", הייתי באמת ובתמים מזועזעת ממה שעוללתי לעצמי.
אמא התפרצה לחדר האמבטיה, לחוצה ומפוחדת, שכן במשך כל התקופה החשוכה הזו, היא חששה פן ליבי יידום בכל רגע נתון כתוצאה מחוסר תזונה.
עמדנו שתינו מול המראה ולראשונה בחיי הבנתי שאני היא שיצרתי את השלד המשתקף אלי, אני ולא אחרת. אמי חיבקה אותי כאשר פרצתי בבכי וזעקתי: "אלוהים, מה עשיתי?". זו הייתה נקודת המפנה.
בשלב מאוחר יותר בחיי, כאשר כבר התמדתי בלימודי הקבלה והגעתי לתובנות עמוקות, התחלתי לכנות את הרגע הזה בשם "מתנת הראיה". למרות שרגע הצלילות שלי נמשך 5 דקות קצרות, הוא היה מכונן שכן גרם לי להבין שיש לי בעיה. בעיה אמיתית, שראיתי במו עיני.
בתורה, פרשת 'ראה' מדברת על היכולת שלנו לראות את הסיבה והתוצאה בחיים שלנו.
"ראה" בבחינת היכולת לראות, לזהות, להבחין, להבין בברכות ובקללות שמתהוות בחיינו, בהתאם לאנרגיה שאנחנו משקיעים במעשים שלנו.
בשפה האנגלית, כשאנחנו מצליחים להבין דבר מה, אנחנו אומרים "אני רואה" (I see), זהו מטבע לשון שמתאר את ההבנה הקוגניטיבית שלנו ואינו קשור להתגלות הפיזית.
באותו רגע בו עמדתי מול המראה "ראיתי" כלומר הבנתי הכל. יכולתי ממש לראות לאן הבחירות וההתנהגות שלי ייקחו אותי, וקיבלתי החלטה מודעת לשנות את התוצאה בעודי נשארת מציאותית ומבינה עד כמה קשה יהיה השינוי הנדרש ממני.
המקובלים מלמדים שבכל ברכה, בכל רגע של אושר, ובכל אירוע חיים יש תמצית, נוכחות ממשית שכל אדם אמור לראות.
דמיינו כמה שונים החיים יהיו, כמה היו משתנות הבחירות שאנחנו עושים לו יכולנו ממש להתבונן בתוצאות שלהן, בעקבות פעולה חיובית או שלילית שביצענו או שנבצע.
במהלך אותן שלוש שנים, חיפשתי הרבה בתוך נשמתי. מצאתי את עצמי! הרגשתי כאילו מצאתי את נשמתי מחדש – ההיבט הכי אמיתי של המהות שלי, שכוסה והוסווה כל-כך במשך שנות התיכון שלי; הבנתי סוף-סוף מה בצורת ההתנהגות שלי גרם לי להרגיש ריקה ומדוכאת.
זכור לי במיוחד יום שבו דפדפתי באלבום תמונות מהילדות. הרגשות הציפו אותי והתחלתי לבכות; העציב אותי לראות את עצמי כילדה, כי הרגשתי שבבגרותי איבדתי את הפשטות והטוהר שלי.
לאט-לאט ובמאמץ כביר גיליתי מחדש את הפשטות הגלומה בי, גיליתי את הקול הייחודי שלי, ועם הזמן למדתי להקשיב לו, לכבד אותו, להעריך אותו ולפתח אותו. זה אותו הקול שהביא אותי למקום החזק בו אני נמצאת כיום.
גם אתכם אני מזמינה לעצור ולהקשיב לקול הפנימי שלכם.
אל תתעלמו ממנו, אל תטשטשו אותו באמצעות תרופות, אלא התמזגו איתו. זכרו שהקול הפנימי שלכם הוא אתם וכי עמו אתם נמצאים בזרימה מתמדת.
היום אני יכולה לומר לכם שיש לי את בן הזוג הנפלא והאוהב בעולם, שבורכתי בשלושה ילדים מיוחדים, בכלב אפילפטי מקסים ושהקינוח שהייתי בוחרת הוא פאי קרם לימון ומרנג. לעיתים אני גם מתלבטת בין המרנג לבין עוגת הגזר, אבל זה בגלל שאני נוטה למצבי רוח.
והיי, החיים באמת קצרים…אז תוכלו קודם כל את הקינוח.
ועכשיו למבחן העצמי? מה הקינוח המועדף עליכם ומה מעידה עליכם הבחירה שלכם? שתפו את הבחירה שלכם בתיבת התגובות מטה.
- עוגת טורט אוורירית וקלילה (Angel Food Cake)
אתם טיפוסים מתוקים, אוהבים, מתרפקים. אתם אוהבים פריטים חמימים ורכים – לעיתים קצת קיצוניים. לפעמים אתם זקוקים לגביע גלידה בסוף היום. אחרים תופסים אתכם כֵילדותיים ולא בוגרים לפעמים.
- בראוניז
אתם הרפתקנים, אוהבים רעיונות חדשים, יודעים להילחם ולנצח! אתם שולפים את חרבכם בעיקר כאשר הרוחות סוערות. אתם תמיד תהיו הטיפוס המקורי בעל חוש ההומור והתפישה הייחודיים. אם טיפוסים נאמנים.
- פאי קציפת לימון ומרנג
אתם חלקלקים וכיפיים, יודעים להתבטא היטב ובתיאטרליות ונחשבים מטפלים ומורים מצוינים. לפעמים אתם מתקשים בביצוע משימות בו זמנית. לעתים אתם עשויים להיות מפונקים ולהיצמד לסגנון הייחודי לכם. אתם יוצאים מגדרכם כאשר זה נוגע לעזרה לזולת ויש לכם הרבה חברים.
- עוגת וניל בציפוי שוקולד
אתם אוהבים ליהנות ולכייף, תוססים וחצופים, מלאי הומור ולא ממש מקורקעים לחיים. לעתים אתם לא החלטיים וחסרי מוטיבציה ויחד עם זאת, כולם נהנים להיות בחברתם, אם כי אתם נהנים להצחיק ולמתוח את חבריכם. אחרים צריכים להיזהר מלהרגיז אתכם. יחד עם זאת, אתם חברים לחיים.
- עוגת תותים וקצפת (Strawberry Short Cake)
אתם רומנטיקנים, חמים ואוהבים. אתם מגלים אכפתיות כלפי הזולת וניתן לסמוך עליכם בעת צרה. אתם מצפים ליחס דומה בתמורה. אתם יכולים להיות רגשניים מאוד, אבל אתם תמיד אמיתיים וכנים. אתם אוהבים לעשות דברים בעצמכם, ולעזור לאחרים להתוודע לעצמם.
- עוגת שוקולד בציפוי שוקולד
אתם תוססים ושופעי חיים, תמיד מוכנים לתת ולקבל. אתם יצירתיים, הרפתקנים, שאפתנים ומלאי תשוקה. אתם עלולים לשדר חיצוניות קרירה, אבל אתם חמים מבפנים. אינכם פוחדים לקחת סיכונים, ולא מתפשרים על בינוניות בחיים…וחשוב לא פחות – אתם אוהבים לצחוק.
- גלידה
אתם אוהבים ספורט, בין אם זה בייסבול, כדורסל, פוטבול או כדורגל. אם הייתם יכולים, הייתם שמחים להשתתף, אבל אתם נהנים לצפות בספורט מכורסה, פשוט מפני שאתם לא אוהבים לוותר על השלט! אתם נוטים להיות מרוכזים בעצמכם ודורשים תשומת לב רבה מדי.
- עוגת גזר
אתם טיפוסים נהנתנים, שאוהבים לצחוק. כיף להיות בחברתכם ואנשים אוהבים לבלות עמכם. אתם אנשים בעלי לב חם, ויכולים להיות מעט מקוריים וחריגים לפעמים. יש לכם הרבה חברים נאמנים. נועדתם להנהיג וללמד אחרים – אתם מודל נהדר לחיקוי.