פרשת “תזריע” מדברת על לשון הרע, על השליליות שנוצרת באמצעות דיבורים שליליים. דיברנו כבר קודם לכן על הנזק שגורמת לשון הרע. אבל הייתי רוצה לחלוק רעיון אחר על חשיבות המלים שאנו אומרים.
בכתובים נאמר:” וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ”[משלי כז’ כא’]. רבנו יונה, המקובל הגדול מגרונה אשר בספרד, מסביר בספרו “שערי תשובה” את הפסוק הזה כך: אם אנו רוצים לדעת מיהו אדם ובאיזה מצב מודעות הוא נמצא, אנו חייבים לגלות מה יוצא מפיו. באופן עקרוני, השאלה היא מהם הדברים שהאדם הזה מהלל ומרומם? מה חשוב לו, ומהם סדרי העדיפויות שלו?
הדרך לדעת מהו מצב המודעות של אדם אינה מבוססת על התקשורות או על הלימוד שלו. היא מבוססת על הקשבה לאדם הזה, על שמיעת הדברים שהוא מרומם אותם ומדבר עליהם טובות. למשל, ישנם אנשים שלומדים שעות על שעות בקורסים שונים, או אנשים שעושים תקשורות שונות פעמים רבות בשבוע, ובכל זאת כאשר הם מחוץ לזה, הם מדברים על כסף במשך כל השיחה. לכן ברור שכסף חשוב לאדם הזה, מכיוון שנאמר כאן :” וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ”; אנו מקבלים תמונה אמתית על מצב המודעות של האנשים לא על פי התקשורות הרוחניות שהם עושים או על פי כמות הלימו דים שהם לומדים, אלא על פי מה שהם מהללים.
אדם אשר מהלל בשיחתו ושם בראש סדר העדיפויות שלו את החיבור הרוחני, פועל בנדיבות, עובד באמת על עצמו, אז, בלי שום קשר לדברים אחרים שהוא עושה, אפילו אם אלה דברים שליליים, יש בליבה שלו, בבסיסו, קשר ישיר אל אור הבורא.
אם ניקח זאת צעד אחד קדימה, אנו יודעים על מצב המודעות האמתי שלנו בכך שאנו מתבוננים בעצמנו ובשיחות שלנו, ורואים אם הן מהסוג הרוחני. מהי תוצאת השיחה? האם היא מהללת חיבור רוחני או נדיבות, או דברים אחרים? מכיוון שזה המבחן האמתי של אדם; מעשיו החיוביים או השליליים הם בעדיפות שניה.
אנו חייבים לשאול את עצמנו, מהם הדברים הבולטים בשיחות שלנו? מהם הדברים שחשובים בעינינו – האם אלה הם חיבור רוחני, עבודה רוחנית, או מעשי נדיבות? אם אלה הם התחומים שאנו מוצאים את עצמנו מדברים עליהם כאשר אנו משוחחים עם אחרים, ואלה הם התחומים שגם הם מעדיפים, אז אנו יכולים לדעת שגם הם וגם אנחנו מחוברים.
אפילו אם אדם הוא האדם הרוחני ביותר עלי אדמות, כלומר שהוא עושה תקשורות ואת כל הפעולות הרוחניות, אבל המודעות והמלים שהוא אומר אינן מהללות זאת, אז זה סימן לכך שהוא או היא אינם מחוברים. מכיוון ש:” וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ”; מה שאדם מהלל, זוהי המהות שלו. ובלי שום קשר לתקשורות שהוא עושה, אם אינו מהלל אותן בפיו או במודעות שלו, אז הוא אינו מחובר.
ולהפך, אדם יכול לעשות מעשים שליליים, אבל במודעות שלו, במלים שלו, הוא יודע שהדבר היחיד בחייו הוא חיבור רוחני, עבודה רוחנית, נדיבות וכדומה, אדם כזה עדיין מחובר לאור הבורא, מכיוון ש:” וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ”. השאלה לכן, אינה אם אנו מושלמים, או עושים רק מעשים חיוביים; השאלה היא מהו הדבר החשוב ביותר במודעות שלנו. אם הדבר המהולל ביותר במודעות שלנו הוא חיבור לאור הבורא, אז זה משפיע על המלים שיוצאות מפינו. זו הבנה חשובה מאוד שאנו יכולים לזכות בה בשבת “תזריע-מצורע”.