פרשת נוח, אני מרגיש, מלאה בהרבה לימודים מלהיבים וחשובים; לימודים אשר אם נבין אותם באמת, יש בהם הכוח לשנות את העבודה הרוחנית שלנו באופן חיובי מאוד.
אם כן, אני רוצה לחלוק משהו מרב אשלג, ששואל מהו סוד הנשמה. הוא אומר שלפני שהנשמה מגיעה לעולם הזה, היא היבט קטן עם פוטנציאל גדול. היא ניצוץ קטן של אור, המחובר למקורו, שהוא אור הבורא. ואז הוא שואל מדוע העולם נברא. מה פירוש הדבר?
אני חושב שרובנו מאמינים שהנשמה היא ישות שלמה ומושלמת שמגיעה אל הגוף ואז אנו נאבקים אתה כדי לאפשר לה להתחבר מחדש לאור הבורא. אבל הרב אשלג אומר משהו שונה לחלוטין. הוא אומר שלפני שהנשמה נכנסה לגוף, כל אחת מהנשמות שלנו הייתה ניצוץ זעיר שהיה לו פוטנציאל גדול, אבל בלתי גלוי. לכן, אם הניצוץ הזה היה נשאר בעולמות העליונים במצב מושלם, הוא לעולם לא היה מתרחב או נעשה מה שהוא אמור להיות. הוא לעולם לא היה נעשה לאור המושלם והכולל של הבורא שחייב להתגלות. ומטרת הביאה אל העולם הזה היא לאפשר לנשמה להתרחב ולהיות כל מה שהיא יכולה להיות.
לכן, הסיבה לכך שהנשמה שלנו מגיעה לגוף שלנו היא כדי שהנשמה שלנו, ניצוץ קטן עם פוטנציאל עצום, תגלה את הפוטנציאל שלה. הנשמה שלנו היא אור הבורא, אבל לא 100% אור בורא כפי שהייתה בעולמות העליונים. וכשהיא באה לעולם הזה, העבודה שלנו היא לא להחזיר אותה לחיבור, אלא הנשמה שלנו באה לעולם הזה כניצוץ קטן, והמאבק, העבודה הרוחנית, היא לאפשר לנשמה להתרחב. ולכן, כל פעם שאנו נותנים, מתחברים לזוהר וכדומה, אנו בעצם מאפשרים לנשמה שלנו להתרחב קצת יותר. והמאבק בין הגוף ובין הנשמה הוא שמאפשר לנשמה לגדול יותר ויותר.
זו הבנה מדהימה על מהותנו; אנו הבורא הרוצה לבוא לידי ביטוי בצורה רבה יותר… וזוהי מטרת העולם הרוחני. לכן כאשר הנשמה – שהיא למעשה אור הבורא הרוצה להתרחב ולהתפשט יותר – מגיעה אל הגוף, היא נאבקת עם הגוף. אבל רק באמצעות המאבק הזה היא יכולה לגלות את הפוטנציאל שלה ולהתרחב ולהתפשט כפי שהיא חייבת להיות. ואז היא משתמשת בכלים ובחכמה, שהם למעשה אור הבורא בצורתו המורחבת והמופשטת.
למשל, נניח שכאשר הנשמה שלנו נולדה למקום שבו היא נמצאת היום, רק 20% ממנה היו גלויים, והיא רוצה להתרחב. הזוהר הוא אחד הכלים הגדולים ביותר שיכול לאפשר את התרחבות הבורא, שהוא הנשמה שלנו. לכן, כאשר אנו לומדים בזוהר ומכניסים פנימה את אור הזוהר, אנו מתרחבים ומתמזגים עם האור הזה, והאור הזה הוא עכשיו חלק מאתנו. לכן החכמה היא אנחנו, והיא אור הבורא. הנשמה שלנו באה לעולם הזה עם פוטנציאל גדול, והדרך היחידה שבה הפוטנציאל הזה יכול להתגלות היא באמצעות המאבק של הגוף והנשמה ביחד כדי לאפשר לה להתרחב. הכלים להרחבת הנשמה, והאור שהוא הנשמה המורחבת, הם החכמה והכלים.
אם כן, הבה נחזור לדוגמא של הזוהר. נניח שהנשמה שלנו במצב שבו 20% ממנה מגולים, ואנו קוראים בזוהר ואז מרחיבים את הנשמה שלנו בעוד 5% באמצעות הקריאה שלנו. ואז חמשת האחוזים האלה הם בעצם אור הזוהר שנעשה אנחנו. אנו היבט אור הבורא שזה עתה התרחב.
לכן אומר הרב אשלג שזה הסוד: אור הבורא, העובד הרוחני, החכמה ואני – כולנו אחד, מכיוון שכל זה הוא התרחבות של אור הבורא. הנשמה שלנו היא אור פוטנציאלי של הבורא, שעדיין לא התרחב. והשימוש בכלים ובלימוד החכמה הוא גם האור שמאפשר התרחבות וגם אור ההתרחבות.
מהם חיים רוחניים? הם רמת המודעות שיש לאדם. הנשמה, לפני שהיא נכנסת לגוף, הייתה ניצוץ זעיר של הבורא, עם פוטנציאל גדול בלתי מגולה, למרות שהיא מחוברת ומאוחדת עם אור הבורא. אבל זה ניצוץ פוטנציאלי קטן של אור הבורא, וזה כל מה שהוא בעולמות העליונים. אם הניצוץ הזה לא היה נכנס לגוף ונאבק כדי להתרחב, הוא היה נשאר זעיר וחבוי.
בכתבי הארי נאמר שהבורא רוצה לגלות את שמו הקדוש. וגם זה חלק מהסוד הצפון בדברי הארי כאשר הוא אומר לנו שהסיבה לכך שהעולם נברא היא לגלות את הפוטנציאל של הבורא. זה אומר לגלות אותנו, כי אנו הפוטנציאל של אור הבורא. אנו מתרחבים עם הכלים שהם האור שנעשה ההתרחבות שלנו.
האנשים הם אומללים, משועממים או חשוכים בגלל שאנו חייבים להיות יותר ממה שאנו, וזה אומר שהנשמה שלנו חייבת להתרחב יותר. ברגע שאנו מאפשרים לנשמה שלנו להתרחב, ברגע שאנו רואים את העבודה הרוחנית שלנו באופן זה, באות גם ההתלהבות, ההבנה והשמחה. כמו בלון, אנו מתחילים כדבר קטנטן, המכווץ בתוך כדור קטן, ואז מתחילים להרחיב אותו. וכאשר הנשמה שלנו היא אותו אור בורא במצבו הזעיר והמכווץ, אנו לא נהיה שמחים, או יתכן שנהיה קצת שמחים, אבל לא שמחים לעולמי עד.
לכן כל פעולה רוחנית שאנו עושים חייבת להיות עם המודעות הזו: אני יוצר את הדרך להתרחבות הנשמה שלי. והאור שאני מגלה באמצעות הפעולה הזו נעשה חלק ממני, ועכשיו הנשמה שלי היא הרבה יותר גדולה, וכל מעשה שאני עושה הוא הרחבת נשמתי, שהיא בעצם התרחבות אור הבורא, ומטרת בריאת העולם הזה.
עבורי, הליבה של העניין הזה היא ההבנה שהנשמה שלנו, לפני שבאה לעולם הזה, ואפילו כפי שהיא קיימת היום, היא חלקיק ממה שהיא חייבת להיות. הכלי הרוחני לא רק נלחם להיות רוחני או נלחם לשמור את הנשמה שלנו טהורה. הוא נלחם להרחיב את הנשמה שלנו באמצעות הכלים והחכמה של הקבלה. ואם לא נרחיב את נשמתנו, לא נהיה שמחים, לא נהיה מסופקים, לא נהיה מלאי השראה, או לא נבין יותר. זו מטרת החיים, מטרת בריאת העולם: לגלות את הבורא. ואנו ניצוץ הבורא שעדיין לא התגלה, ניצוץ הבורא שעדיין לא התרחב.
הנשמה שלנו חייבת להתרחב; לשם כך באנו לעולם הזה. אם נוכל להבין את הסוד הזה של רב אשלג, זה באמת יוכל לשנות ולמלא את העבודה הרוחנית שלנו במטרה חדשה ומלהיבה לחלוטין.