"זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו." (תהילים 118:24)
בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, היום שלנו וכל אשר מתרחש בו יכול להתחלק לשני מצבים. יש את המצבים שתכננו ושמתקדמים לפי התכנון. לרוב מדובר באספקטים שלגביהם אנחנו שמחים. ויש את המצבים ביום אותם לא תכננו – התרחשויות מפתיעות, בלתי צפויות, קטנות כגדולות, שנמצאות לרוב מעבר לשליטתנו. ברוב המקרים מדובר באספקטים של היום שלא גורמים לנו סיפוק. למשל, כאשר מישהו עוקף אותנו בכביש, למשל כאשר טיסה מתוכננת מתבטלת (כאן כמובן מדובר בהתרחשות משמעותית יותר).
למקובלים יש דרך ראיה שונה לחלוטין לגבי שני המצבים הללו, שאם נאמץ אותה ונחיה על פיה, נוכל לשנות את חיינו. המקובלים מלמדים שמטרת הירידה של הנשמה שלנו לעולם – היא כדי לחיות חיים רוחניים וגבוהים. לדבריהם, לא תמיד התוכניות שאנו מתכננים יביאו אותנו למקום הזה של הנשמה. כלומר, לא בטוח שהתוכניות היומיומיות שתכננו לעצמנו הן הנכונות והטובות עבורנו.
פעמים, דווקא המצבים אותם אנחנו לא מתכננים, אך התרחשו בכל מקרה, מעבר לשליטנו, הם הנכונים עבור מסעה של הנשמה. אלה החלקים שהבורא תכנן עבורנו. אלה החלקים שנועדו כדי שהנשמה שלנו תוכל להגשים את ייעודה בעולם ולמשוך את כל הברכות שעתידות להתגשם בחיינו. זהו החלק במהלך היום שלמעשה אמור לעשות אותנו הכי שמחים. זאת כמובן בתנאי שנאמין בוודאות שהחלקים במהלך היום אותם הבורא תכנן עבורנו, ישנו אותנו באופן שבו אנו זקוקים לו ויקרבו אותנו למטרה שלשמה הגענו לעולם.
כאשר אנו מאמצים הבנה זו אנו יכולים להבין מדוע מצבים שלא תכננו ושלפתע התגשמו בחיינו אמורים להיתפס על ידינו כחלקים החשובים והשמחים יותר עבורנו.
אם אנו מסוגלים להבין את השיעור הזה ולחיות אותו, אנו יכולים לשנות את היומיום שלנו ואת התנהלות חיינו.
המלך דוד כתב בתהילים: "זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו", כלומר, המלך דוד הגיע לשלב בו המצבים הכי שמחים ומאושרים עבורו במהלך היום הם לא האירועים שהוא תכנן, אלא האירועים שהגיעו אליו. המלך דוד יכל לראות ולהרגיש שהחלקים הלא-מתוכננים האלה הם החלקים הכי טובים של היום, ולכן, הוא היה מאוד מאושר עמם.
לפני מספר שבועות הגעתי למיאמי לתת הרצאה, והיתה לי פגישה בבוקה רטון בשעה 12:00. אני תמיד מנסה להגיע בזמן לפגישות, אז הקצתי לעצמי 15 דקות לרדת למטה ולקחת את הרכב מהחניה, ועוד 45 דקות לנסיעה עצמה. התכנית הזו אמורה היתה להביא אותי בזמן לפגישה. בשעה 11:00 ירדתי לחניון. אף אחד לא היה שם, והייתי בטוח שמישהו מביא את הרכב בעוד כמה דקות. בשעה 11:15, כשהרכב לא היה שם עדיין, שאלתי את הנציג בחניון מה סיבת העיכוב. הוא אמר שלא לדאוג ושהרכב יגיע בקרוב. אחרי שחלפו עוד כ-15 דקות, השעה כבר הייתה 11:30, חזרתי לנציג השירות. למרות שהוא הבטיח לי שהרכב יגיע בקרוב, יכולתי לנחש שהם מתקשים למצוא את הרכב.
בשעה 11:45 בלי רכב באופק תהיתי האם יש בכלל טעם לנסוע לבוקה, כאשר המועד המוקדם ביותר שאצליח להגיע לשם, יהיה בשעה איחור. חשתי את התסכול והאכזבה מחלחלים פנימה, אך לפני שיכולתי לשקוע ברגשות שלו, הזכרתי לעצמי את השיעור הזה, ואמרתי לעצמי: "זהו החלק במהלך היום שהבורא יצר עבורך, זהו החלק הכי טוב של היום."
לאחר ששיננתי את התובנה הזו מספר פעמים, הצלחתי להרגיש טוב עם התכנית ש"השתבשה", ויתרה מכך – ממש להיות מאושר ושמח מהשינוי בתוכניות.
את השיעור הזה חשוב להבין אבל חשוב לא פחות ליישם אותו במהלך היומיום שלנו ולזכור את משמעותו כאשר התוכניות שתכננו לעצמנו משתבשות וכאשר דווקא מה שלא תכננו – מתרחש.
לפי תפיסת הקבלה, חשוב להיות מסוגלים לשמוח מרגעים אלו ולהבין שאלו הרגעים הכי טובים במהלך היום ובמהלך חיינו, משום שהם הרגעים שנשלחו אלינו מהבורא.
ברכות ואור,
מיכאל ברג