כשאנו מדברים על תחילת פרשת “נִצָּבִים”, אומר המדרש שבשבת הזו הבורא הופך את בני ישראל, ואותנו, לדמויי מלאכים.
בישעיהו פרק ו’ פסוק ב’ נאמר: “שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ”, ורש”י, המקובל הגדול, מסביר שפירוש הדבר הוא שהמלאכים עומדים מוכנים ומחכים לשרת את הבורא, לגלות את אור הבורא בעולם. לכן אומר לנו המדרש שהמילה “נִצָּבִים” מתייחסת ליכולת לעמוד זקופים כמו מלאכים שניתנת לכל אחת ואחד מאתנו בשבת “נִצָּבִים”. זה מסר חשוב מאוד: בשבת “נִצָּבִים”, אנו יכולים להיות כמלאכים.
אבל מה פירוש שהבורא נותן לנו את היכולת להיות כמלאכים, וכיצד אפשר להשיג זאת? יתרה מזו, איזה קשר יש לזה לעובדה שזוהי השבת שלפני ראש השנה?
המקובלים מסבירים שהמלאכים הם יצורים מיוחדים שכל מהותם ואורם באים רק ממעשיהם. למעשה, למלאכים אין שמות; השם שלהם, או המהות שלהם, תלויים במסר או בפעולה שהבורא שולח אותם לעשות. כאשר הבורא שולח מלאך להביא רפואה, למשל, המלאך נעשה מלאך של רפואה, או כאשר הבורא שולח מלאך להביא שפע ופרנסה, הוא נעשה מלאך של שפע ופרנסה. ומזה הוא שואב את החיבור שלו ואת השם שלו.
לכן, כאשר המלאכים עושים מעשה, האור שלהם נובע מהמשימה שהם עושים עבור הבורא. אבל מה לגבי מלאכים שמחכים, שנמצאים בין משימות – מהיכן הם שואבים את האור או את המהות שלהם? המקובלים מסבירים שהם נובעים מהמודעות של הרצון שלהם, מהנכונות שלהם לעשות מה שהבורא רוצה שיעשו. לכן, ישנם שני סוגים של מלאכים: אלה שפועלים על פי רצון הבורא, מגלים אור וברכות בעולם הזה, ואלה שהם בין עבודות, מושכים את מהותם מהעובדה שהם מחכים ורוצים לעשות מה שהבורא רוצה שיעשו.
המקובלים אומרים שישנם ארבעה דברים שעושים מלאך: הוא מוכן, מזומן, ניצב ורוצה לעשות מה שהבורא רוצה שיעשה. כך אנו יכולים להבין מה פירוש להפוך למלאך. יש, כפי שאמרנו, מלאכים של פעולה; אנשים צדיקים מתחברים בדרך זו. אבל יש שינוי תודעתי נוסף שיכול להפוך אדם למלאך; כאשר אדם באמת מגיע לידי המודעות שבה הוא ניצב, רוצה, מוכן ומזומן לעשות כל מה שהבורא רוצה שיעשה, מבטל לחלוטין את כל רצונותיו האנוכיים, ואז הוא משיג וזוכה ברמה של מלאך.
בראש השנה, אור הברכות זורם למטה אל כל הקהל, שנקרא “כנסת ישראל”, אבל אנו לא חלק ממנו. כולנו כרגע נמצאים במצב של פרט, המופרד מהכלל. כדי לקבל את שפע הברכות שמובטח לנו שתזרומנה למטה בראש השנה, אנו חייבים או לזכות בהן, או עבור אלה מאתנו שעדיין לא השלימו את תהליך התשובה, אנו חייבים להפוך למלאכים של מודעות. והמדרש אומר לנו שבשבת “נִצָּבִים” הבורא נותן לנו את הפתח להפוך למלאכים של מודעות. אנו עושים זאת על ידי כך שאנו מוכיחים שאנו יודעים שלא משנה מה יתרחש, הוא יבוא מהבורא, ואנו נקבל זאת בשמחה, מכיוון זה מה שהבורא רוצה מאתנו.
רובנו מתעוררים בדרך כלל בבוקר ויש לנו תכנית לאותו יום. אבל גם לבורא יש תכנית עבורנו, עבור אותו יום, שעשויה להיות שונה מהתוכנית שלנו. אם כן, כיצד נגיב לתוכניתו של הבורא לאותו יום? האם אנו אומרים: “אני מוכן, מזומן, ניצב ומחכה לבטל את כל רצונותי עבור תוכניתו של הבורא? אני מוכנה ומזומנה, ניצבת ורוצה לעשות כל מה שהבורא רוצה שאעשה?” מכיוון שברגעים האלה יש לנו הזדמנות לשנות את המודעות שלנו למודעות של מלאכים. אם נעשה כך, אם נוכל להפוך למלאכי מודעות בימים שמובילים לראש השנה, נוכל לזכות בכניסה למקום שממנו זורמים למטה כל האור והברכות.