יש לימוד שאני חושב שהוא יפה מאוד, אבל גם מעשי, והוא מתייחס לשבת תצווה; שבת שמהותה הארת המודעות שלנו. בפרשה הזו נאמר שכל פעולה רוחנית שאנו עושים יוצרת נר. נשמה, כך נאמר, שמשתנה ומתחברת לאור הזה, יוצרת נרות, או להבה. ולאחר שהנשמה הזו עוזבת את העולם, הוא או היא לוקחים את הלהבה הזו ומתחילים למצוא אור גדול יותר ויותר. אם כן, אפילו לאחר שנשמות נעלות עוזבות את העולם הזה, הן עדיין מגלות אור.
הזוהר מסביר מה מתרחש לנשמה לאחר שהיא עוזבת את העולם הזה. ישנם שני מסלולים עיקריים: אחד שבו נשמה שלא יצרה את להבת האור הזו באמצעות המעשים שלה הולכת לאיבוד, והשני, שבו אדם שמיקד את כל חייו ביצירת האור הגדול הזה, מתחיל למצוא אור גדול יותר ויותר בעולמות העליונים, ואז מגלה אותו עבור העולם.
אם כן, איך נדליק וניצור את האור הזה בעודנו בעולם הזה? המקובלים מסבירים שאנו יכולים לעשות זאת באמצעות המודעות והידע שהאור שאנו מגלים בכל מעשה שאנו עושים יישאר לנצח. למשל, המודעות כאשר אנו קוראים בזוהר חייבת להיות שהאור הזה יישאר לנצח, הוא יהיה אתנו גם כשאנו בעולם הזה וגם כאשר אנו עוזבים את העולם הפיזי. והרמה שבה יש לנו המודעות הזו קובעת את הרמה שבה האור נעשה אור התמיד. אז, לאחר שהנשמה הזו עוזבת את העולם הזה, היא מוצאת אור גדול יותר ויותר בעולמות העליונים באמצעות שימוש בלהבה שיצרה בחיים האלה.
בתהלים נאמר, ורב אשלג מצטט זאת גם בתלמוד עשר הספירות, שכאשר אדם מת, הוא חפשי. אבל המקובלים מסבירים שבמילה "חפשי" יש אותן האותיות שבמילה "חיפש". זה אומר לנו שאפילו לאחר שהנשמות הנעלות האלה חופשיות מהעולם הזה, הן משתמשות בלהבת הנרות שיצרו כדי לחפש אור גדול יותר. הדלקת מודעות של נרות היא, לכן, משהו שאנו יכולים להשתמש בו בעולם הזה, וזה מושג מרגש ומלהיב מאוד. דיברנו בעבר על הבנת הסיבות לכך שחסרות לנו בהירות או השראה, או חוסר חיבור לטוהר המודעות שהוא אור הבורא. עכשיו, אנו מגיעים לידי ההבנה שהאור בעצם קיים בכל מקום, והוא נמצא ממש מול עינינו.
ישנן פעמים רבות בחיים שבהן אנו מנסים למצוא השראה או בהירות, ולא יכולים, ולכן אנו מחפשים אותן. ולפעמים בחיים, בין אם מדובר על לימוד או על החלטות, אנו במצב שבו אין לנו שום מושג מאין תבואנה הבהירות או ההשראה. אבל אחד הכלים החשובים ביותר והחזקים ביותר שבהם אנו יכולים להשתמש כדי למצוא את הבהירות ואת טוהר המודעות של אור הבורא הוא באמצעות הבהירות שאור הבורא קיים פה ממש עכשיו, ואנו זקוקים רק לנר כדי ללכת ולמצוא אותו.
כדי להסביר זאת, משתמש רב אשלג במשל יפה בהקדמה ל"פנים מאירות ומסבירות":
אפשר להשוות את העולם הזה, אומר רב אשלג, למלך שיש לו ילד בשלב מאוחר מאוד בחייו. האב אהב מאוד את הילד הזה, ומהיום שבו נולד, המלך חשב כל הזמן מה יוכל לעשות כדי לתת יותר לילד הזה, וכיצד ייתן יותר לילד הזה. הוא רצה לוודא שלילד שלו תהיינה כל ההזדמנויות כדי להרוויח את כל החכמה הזו. לשם כך, הוא קיבץ את כל המורים הטובים ביותר מכל רחבי העולם, ואת כל הספרים מכל רחבי העולם. הוא בנה חדר לימוד יפה רק עבור בנו כדי שיוכל ללמוד עם המורים הדגולים ביותר. הוא כינס את כל הקבלנים והבנאים הגדולים ביותר מכל העולם כדי שיבנו חדרים מלאים עם כל מה שיענג את בנו. הוא בנה חדרי מוסיקה. הוא כינס את השפים והאופים הטובים ביותר מכל רחבי העולם כדי שיכינו את האוכל הטוב ביותר.
הילד גדל, ולא היה לו שום רצון ללמוד. הוא גם היה עוור; הוא לא יכול היה לראות את יופיים של הבניינים שאביו בנה עבורו. הוא היה גם חרש, ולא יכול היה לשמוע את המוסיקה הנפלאה שאביו הכין עבורו. בנוסף הייתה לו גם סכרת, ולכן לא יכול היה לאכול את כל האוכל המדהים שהכין לו אביו. ואתם יכולים לתאר לעצמכם, אומר רב אשלג, כמה היה הדבר הזה נורא וכמה זה הכאיב למלך, אביו של הילד.
אם כן, איך זה נוגע לנו? הבורא, כמו המלך במשל, כינס את כל הטוב האפשרי והניח אותו בפנינו. הבורא נטע עבורנו בהירות וחיבור כמתנות טהורות של מודעות, והן כולן קיימות ממש כאן, ממש עכשיו. לפעמים אנו מחפשים בהירות או חיבור, והן נראות כל כך רחוקות. אבל אנו לומדים מהמשל הזה שבעוד אנו מחפשים אחר בהירות או השראה או חיבור, הם נמצאים ממש כאן, ממש עכשיו, מונחים ממש לפנינו, כמו כל הדברים שהמלך שם בפני בנו, אבל הוא לא יכול היה לראות או לשמוע אותם.
מה שמלהיב ומרגש אותי בסיפור הזה הוא הלימוד שאפשר ליישם אותו על כל אחת ואחד מאתנו, בכל רגע נתון. כפי שרב אשלג מצהיר בבהירות, הפשטות שבה אנו קיימים ממש עכשיו ברגע הזה היא הפשטות שבה הבהירות, ההשראה והחיבור שאנו מחפשים קיימים ממש עכשיו ברגע זה; הם לא נמצאים רחוק או במקום אחר. והרמה שבה יש לנו ודאות שהם קיימים ממש עכשיו, ומוכנים לנו בשלמות במצב הנעלה ביותר על ידי אור הבורא, היא הרמה שבה אנו יכולים להתחבר אליהם.
אם כן, בעוד אנו מדברים לעתים קרובות על העבודה הקשה שאנו חייבים לעשות כדי להשיג מצב מודעות נעלה, אנו חייבים לדעת שהוא נמצא ממש כאן ועכשיו בשבילנו. הלימוד הזה הוא כלי רוחני מעשי שאנו יכולים להשתמש בו; בפעם הבאה שבה תחסרנה לנו בהירות או השראה ונחפש אותן, נוכל לזכור זאת, ולעורר את המודעות שבהירות והשראה כבר נמצאות ממש כאן, ממש עכשיו, מוכנות עבורנו במצבן הנעלה והמושלם ביותר. וככל שתהיה לנו יותר ודאות בכך שהבורא הכין זאת עבורנו וזה נמצא כאן, תגדל היכולת שלנו לקבל זאת. זה לימוד חזק ומדהים במיוחד על פרשת "תצווה".