"שמות" הוא השם של פרשת השבוע וגם השם של החומש השני לתורה. אחד הרעיונות הנלמדים בפרשת השבוע – אשר יש בה יישום פרקטי חשוב לחיינו – הוא רעיון יפה כל-כך כשלעצמו כך שגם אם לא היה מעשי, הוא ראוי ללימוד.
הבורא התגלה למשה ואמר: "אני רוצה שתהיה השליח שלי, שתהיה מנהיג הדור הזה." משה חושש שאחיו הבכור, אהרון, יקנא, משום שכפי שאנו יודעים, משה היה צריך בפירוש לנוס על חייו למדיין בעוד שאהרון נותר המנהיג. וכעת, פתאום משום מקום, משה הולך להגיד לאחיו: "הבורא נגלה אליי ואני צריך לקחת על עצמי את המנהיגות." אך הבורא אמר למשה לא לדאוג, ומבטיח שאהרון יידע רק שמחה והערכה כאשר ישמע על התפקיד החדש שניתן למשה.
הבורא אז נגלה לאהרון ואומר לו להצטרף לאחיו משה במדבר. המדרש מספר שזהו הסוד של הפסוק משיר השירים. הבורא אומר לנו – "אני מקווה שתוכלו להיות קרובים אליי כמו האחים." הכוונה במילה אחים היא למשה ואהרון. למרות שכמובן, הם היו אחים גם לפני, האיחוד שנוצר ביניהם החל למעשה בשבת הזאת. אהרון פוגש במשה, אך חשוב מכך, היא הידיעה שאהרון פוגש במשה בהר סיני, ההר, המקום הפיזי שבו מאוחר יותר האור של חיי נצח נגלה.
נאמר שאהרון פגש את משה בהר, ואהרון נשק למשה. בדרך-כלל, בבואנו לקרוא סיפור שכזה, אנו פוסחים על המידע שכרגע ניתן לנו, על העובדה שהם לא התראו זמן רב ועל שאהרון נשק למשה. אך אנו יודעים, שאין דבר המוזכר בתורה שאין בו סוד גדול המסתתר מאחוריו.. אז מהו הסוד מאחורי הנשיקה שאהרון נתן למשה?
המקובלים מלמדים שבכל הנשיקות בעולם, למעט שלושה סוגים, אין אור של ממש. הסוג הראשון של נשיקה שיש בה אנרגיה, היא כאשר אדם פוגש באדם ברמה רוחנית גבוהה אשר מתקדם לתפקיד חדש. הוא מרגיש הערכה כלפי אותו אדם ובאותו הרגע נושק לו, דבר המעורר יותר הערכה ואהבה. הסוג השני, הוא כאשר אדם נותן נשיקה לפני פרידה ממישהו. אנו יודעים, לצערי, שקשה לנו להעריך את מה שנמצא איתנו כל הזמן. לעיתים, רק בזמן של פרידה, בזמן של אבידה, מתעורר כח של הערכה כלפי אותו אדם. הסוג השלישי של נשיקות שיש בהן אנרגיה, אור בתוכן, היא כאשר אדם פוגש באדם שלא ראה זמן רב. ומשום כך, בדרך כלל, יש בנשיקה זו כח של הערכה ואהבה אמיתית, ויש בהן אנרגיה ואור אמיתיים.
לכן, כשנאמר בפרשת השבוע שאהרון נשק למשה אחיו, המשמעות היא שאהרון עורר כוח של הערכה כלפי למשה בשלב החדש שלו, ומשום שלא ראה את משה זמן רב, אהרון עורר גם כח של אהבה והערכה כלפי אחיו.
אנו למדים ששני דברים קורים כאשר אדם מעורר כח אמיתי של הערכה בעקבות סוד שטמון באדם אחר: ראשית, הוא זמין לקבל אור לעצמו, והוא הופך לזמין לשמור את האור הזה לעצמו ואחר לגלות אותו לעולם כולו. הנשיקה הזו היא הוצאה לפועל של כח ההערכה. ומדוע זה כל-כך חשוב? משום שאדם אינו יכול להיות לקבל ברכות שמחוץ לעצמו עד שהוא ממש מעריך את המתנה הקיימת באדם אחר. אינך יכול לקבל אור או מתנה אם אין לך הערכה אמיתית עבורם.
המדרש אומר דבר מדהים – הר סיני הפך להר סיני – המקום שבו האור של חיי נצח עמד להתגלות – משום הנשיקה שאהרון נתן למשה. האור של חיי נצח יכול היה להתגלות בהר סיני רק בזכות כח ההערכה אמיתי שעוררו משה ואהרון אחד כלפי השני, וכח של אהבה אחד כלפי השני דרך אותה נשיקה. הם קידשו את ההר הזה שבמדבר, שיוכל להיות זמין לקבל את האור של התורה, האור של חיי נצח. אלמלא עורר אהרון כח של אהבה והערכה למשה, הר סיני לא יכל היה להיות הר סיני. אור חיי נצח לא יכול היה להתגלות שם.
אור אמיתי, אם אתם רוצים להאחז בו, ולגלות אותו למען העולם, יכול להגיע מהרגעים בהם אתם מעוררים הערכה אמיתית כלפי מישהו אחר, הערכה אמיתית למשהו שהם עשו, או למי שהם, או למה שהם עושים. שאלו עצמכם את השאלה הבאה: מתי היתה הפעם האחרונה שעוררתם הערכה אמיתית? כמו סוג ההערכה שאהרון עורר למשה, ומשה עורר כלפי אהרון? זו הפעם היחידה באמת שאתם יכולים להפוך לצינור לברכות הללו ולאור בחייכם, וחשוב מכך, זו הפעם היחידה שאתם יכולים לעורר את האור הזה לעולם.
כעת אנו מבינים מדוע הזוהר מלא באותם מקרים בהם מישהו מגלה סוד, ומיידית, רבי שמעון בר יוחאי או צדיק אחר, קם ונותן נשיקה; משום שהם ידעו שאפילו שהאור עצום כפי שהוא כשנגלה, הם מעולם לא יקבלו אותו, ויוכלו לשמור עליו, או לגלות אותו לעולם אם לא לקחו רגע לעורר הערכה אמיתית כלפיו… ומתוך ההערכה הזו, האהבה הזו, ומאהבה זו לנשיקה.
אם אתם מסוגלים לעשות זאת, באמת לדחוף עצמכם, ולקחת רגע להיות אדם שבאמת מעריך אחרים, באמת מעריך את המתנות ואת הסודות המוחבאים בכל אדם, לא רק שתגלו את האור הזה, אך גם תוכלו לגלות אותו לעולם כולו. מי יתן ולכולנו תהיה הזכות לדחוף עצמנו בצורה מתמדת כדי לעורר הערכה אמיתית לאדם אחר, או למה שהם עושים, או עשו. רק אז האור יתגלה, האור יישאר, והאור יגיע לעולם… וזה הסוד של הנשיקה שנתן אהרון למשה. וזהו גם הסוד של איך הפך הר סיני לבעל משמעות.
ברכות ואור,
מיכאל ברג